"בארי" יכולה הייתה בקלות להיות קומדיית פשע קלילה ומלאת אקשן, כזו שמספקת בידור ותו לא. אבל הגדולה שלה היא בשאפתנות של הכותבים שלה, ביל היידר (בוגר SNL) ואלק ברג (ששימש כתסריטאי ב"סיינפלד" ו"סיליקון ואלי"): הם הפכו את הצפייה ב"בארי" לחוויה עשירה, ואת הסדרה לכזו שאין דומות לה.
העלילה של בארי מתמקדת באיש שעל שמו קרויה הסדרה: בארי הוא רוצח שכיר ונחת לשעבר שלחם באפגניסטן (היידר), שמגיע ללוס אנג'לס בשביל עוד עבודה - לרצוח את המאהב של אשת ראש המאפיה הצ'צ'נית. אבל אז, הוא נקלע לשיעור בבית ספר למשחק, המנוהל על ידי שחקן כושל בשם ג'ין קוזינו (הנרי וינקלר). שם, בארי מוצא את הייעוד חדש שלו, ומחליט לעזוב את חיי הפשע ולנסות את מזלו בעולם המשחק - אלא שהמשימה הזו מתגלה כקשה יותר ממה שחשב, ועברו האפל ממשיך לרדוף אותו.
"בארי" נעה בין דרמה לקומדיה, בין אקשן למותחן פשע, בין רגעים שגורמים לצופה לצחוק בקול לבין רגעים שנותנים אגרוף רציני בבטן. לאורך השנים היא עסקה בנושאים מורכבים כמו גבריות רעילה, פוסט טראומה, הלם קרב והטבע האנושי; כל זה, תוך שהיא שומרת על טון הומוריסטי לכל אורכה, ומקפידה על פורמט של שמונה פרקים לעונה שאורכם חצי שעה בלבד. הסדרה לא חששה לשלב בין ז'אנרים ועשתה זאת בצורה יוצאת דופן, וזה בדיוק מה שהפך אותה לאחת הקומדיות המוערכות והייחודיות ביותר שנראו בטלוויזיה בשנים האחרונות.
אבל בקרוב מאוד תגיע העת להיפרד מ"בארי". אחרי 5 שנים, 4 עונות, 44 מועמדויות לפרסי האמי ו-9 זכיות (עד כה) – הסדרה מגיעה לסיומה: ב-17 באפריל תגיע עונתה הרביעית והאחרונה ל- yes ,HOT וסלקום TV, ותחתום את סיפורו של הגיבור המתוסבך. אז לרגל עלייתה למסך של העונה האחרונה, שבוימה במלואה על ידי היידר, שוחחנו עם הכוכבים הבולטים שלה – היידר, הנרי וינקלר, אנתוני קריגן (נוהו האנק) ושרה גולדברג (סאלי ריד). בריאיון ל-mako, הם מספרים על ההשפעה העצומה שהייתה לסדרה על חייהם המקצועיים והאישיים, על הדמויות הבלתי נשכחות שגילמו, ועל התחושות סביב הפרידה מהסדרה.
"זו מתנה שקיבלתי, לגלם את האיש הזה", מספר וינקלר על משמעות תפקיד שלו ב"בארי". "זה שינה את חיי בתור שחקן, עשיתי דברים שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות. זה שינה את הפרסונה שלי בעולם - ממה שאנשים חשבו שאני, למה שאנשים חושבים שאני יכול לעשות עכשיו". בצעירותו, וינקלר חווה הצלחה אדירה בסיטקום "ימים מאושרים", אבל תפקידו בתור המורה למשחק ג'ין קוזינו - האיש החביב אך מרוכז בעצמו שהופך למנטור עבור בארי - אפשר לווינקלר להראות לעולם צדדים אחרים שלו בתור שחקן, כאלה שלא נראו עד אז. וכך, בגיל 72, וינקלר חווה התעוררות מחודשת של הקריירה שלו, כזו שהובילה לאינספור מועמדויות לפרסים - ביניהן שלוש מועמדויות לאמי וזכייה אחת.
אחד המאפיינים הבולטים של קוזינו הוא החיבה שלו לתת עצות, אם כי רובן לא מועילות או טובות במיוחד. לווינקלר יש עצה משלו בנוגע להתמודדות עם עצות מהסוג הזה. "צריך לסנן את כל הדברים שאנשים אומרים", הוא חורץ. "אנשים יגידו לכם 'אתם לא יכולים לעשות את זה'. אמרו לברברה סטרייסנד שהיא צריכה לתקן את האף, כי אף אחד לא יעסיק אותה עם האף הזה. אבל הכישרון שלה ניצח. רק צריך להיות נחוש ועקשן".
בשנה שעברה וינקלר ביקר בארץ לראשונה, לצורך צילומי הסדרה הישראלית והמדוברת "חאנשי" - שבה הוא גילם את אביה של הגיבורה. על החוויה שלו בישראל הוא אומר: "לא ידעתי שכל כך טעים בישראל!".
"אנחנו לא רואים הרבה זעם נשי בסרטים ובטלוויזיה, ואני מאמינה שזו השתקפות של החברה שלנו: מלמדים ילדות לשבת יפה ולחייך. בתור נשים לימדו אותנו לא לכעוס, והפנמנו את זה, וזה מכעיס אותי!"
וינקלר הוא לא היחיד שחווה שינוי בקריירה שלו בעקבות "בארי". גם אנתוני קאריגן, שמגלם בסדרה את המאפיונר הצ'צ'ני נוהו האנק, זכה להראות לקהל צדדים שטרם נראו בפרויקטים קודמים שלו, שברובם גילם את דמות הנבל. דמותו של האנק היא דמות מלאת סתירות; האנק הוא מצד אחד פושע אכזר, ומצד שני אופטימי חסר תקנה על גבול התמים. לאורך הסדרה, דמותו של האנק עוברת מסע בלתי צפוי - ולדברי קאריגן, האבולוציה שהאנק עובר בין העונות הייתה הדבר המהנה ביותר עבורו כשחקן. "הוא התחיל בתור מאפיונר מאוד מנומס וחובב גאדג'טים, שנכנס לצרות כי הוא לא מסוגל לראות את הטיפשות בתוכניות שלו. אבל מה שהתפתח אצלו היה סוג של רגישות, וכעס אמיתי שמחפה על הרגישות הזו. אני חושב שבמהלך העונות, המודעות העצמית - שלא הייתה לו בעונה הראשונה - הולכת ומתפתחת, ואז דברים התחילו להתבהר לו יותר. לגלם את התהליך הזה, זה היה הדבר הכי מגניב בתור שחקן".
גם סאלי ריד, השחקנית השאפתנית שפוגשת את בארי בשיעור למשחק ומפתחת איתו מערכת יחסים רומנטית מלאת תהפוכות, היא דמות שעברה תהליך מעניין לאורך העונות. היא יכולה להיות אנוכית ומרוכזת בעצמה, אבל היא גם רכה ואמפתית; היא חוותה טראומה, הצלחות וכישלונות, וגם הדמות שלה מתפתחת לכיוונים מפתיעים. ומעבר לזה: סאלי היא אחת הדמויות הנשיות המיוחדות ביותר בטלוויזיה של היום, בין היתר כי היא מציגה כעס נשי באופן אותנטי וחסר פשרות - דבר שעדיין לא רואים מספיק על המסך. גם מעט הזעם הנשי שנראה בסרטים וסדרות נוטה פעמים רבות להיות מוצג באופן חד-ממדי, כזה שקשה להזדהות איתו, כזה שמסתכם ב"ביצ'יות" או מרירות. אבל אצל סאלי הכעס נבנה באיטיות, אנחנו רואים את הסיבות לקיומו ומזדהים איתו. זה קורה גם בזכות כתיבה מצוינת, אבל גם בזכות תצוגת המשחק של שרה גולדברג (שהייתה מועמדת לפרס האמי), שמגלמת את הדמות שלה ברגישות יוצאת דופן.
זעם נשי הוא עדיין לא מאוד נפוץ על המסך, איך זה היה להיכנס לנעליים הכועסות של סאלי?
"נכון, אנחנו לא רואים הרבה זעם נשי בסרטים ובטלוויזיה, ואני חושבת שזה משתנה עכשיו. אבל אני מאמינה שזו השתקפות של החברה שלנו – לפחות של החברה שבה גדלתי בקנדה, שבה לא היה הרבה מקום לפורקן. מלמדים ילדות לשבת יפה ולחייך, היה פחות מקום עבורנו לכעס או זעם, בהשוואה לגברים. הפסיכולוגית שלי הייתה אומרת לי 'את לא מסוגלת לכעוס' - זה משהו שאני לא מתורגלת לעשות. אני חושבת שבתור נשים לימדו אותנו לא לכעוס, והפנמנו את זה, וזה מכעיס אותי! לגלם את סאלי היה ממש קתרזיס עבורי. אני חושבת שהאישה הזו עברה כל כך הרבה בחייה, והיא נאלצה לאגור הכל, להסתיר, לשים איפור לאודישן ולהיות צייתנית - וזה מתיש".
"אני חושבת שבתור חברה, אנחנו צריכים לתת לזעם הזה לצאת החוצה במינונים בטוחים. אבל צריך לתת לו לצאת, כי מתחת לזעם יש תמיד תחושות של עצב ואבל. אני חושבת שהזעם הנשי הפך מוחשי עוד יותר במציאות הנוכחית, שבה אנחנו סוף סוף מתעמתות עם ההטרדות שנשים חוות במקום העבודה. אנחנו סוף סוף אומרות 'אין פאקינג מצב, לא עוד' - והזעם הזה צריך פלטפורמה".
בעונה השלישית של "בארי", כפי שיזכרו הצופים האדוקים, הכעס של סאלי מגיע לנקודת רתיחה - בעיקר בסצנה אחת בלתי נשכחת שמתרחשת במעלית, ובמהלכה סאלי מוציאה את כל תסכולה על חברתה הטובה נטלי (דארסי קארגן). בריאיון, סיפרה גולדברג על מה שהוביל לרגע הזה, ועל הקושי לצלם את הסצנה. "סאלי היא דמות מורכבת, אבל היא עבדה קשה מאוד כדי להגשים את החלומות שלה, וזה נלקח ממנה בין לילה. אז משהו נפתח אצלה והזעם שהיא אגרה במשך כל השנים פשוט התפרץ ממנה החוצה. הייתי לחוצה ביום שצילמנו את הסצנה, מעולם לא צילמתי משהו כזה בעבר, ודארסי קארגן היא חברה טובה שלי. בהמשך גיליתי שנצלם את זה בשוט אחד, שזה גם היה מאתגר. תני לי סצנת בכי בכל יום, ואני אעשה את זה - אבל לכעוס ככה, זה משהו שלא תרגלתי. נהניתי לקבל את ההזדמנות לעשות את זה ולתת קצת מהזעם הנשי לצאת החוצה".
כל הדמויות הראשיות של "בארי" מורכבות, אבל אף אחת מהן לא מורכבת כמו בארי עצמו. בארי הוא אנטי-גיבור, וככזה הוא מעורר אמפתיה וסלידה במקביל; כמו כל דמות שכתובה היטב ומשקפת את המורכבות של הנפש האנושית, גם לבארי יש צדדים שניתן להזדהות איתם יותר וכאלה שפחות. לאורך העונות, בארי עושה יותר ויותר בחירות מפוקפקות, שבמידה רבה מפחיתות את רמת האמפתיה של הצופים כלפיו. ונראה שגם להיידר עצמו קשה להתחבר אליו, גם אם הוא בעצמו כתב את דמותו וגילם אותה בחמש השנים האחרונות. "אני מניח שאנשים אומרים שצריכה להיות לך אמפתיה כלפי דמויות שאתה מגלם, ולהבין אותן. ובכן, אני בערך מבין אותו, אבל אני גם חושב שהוא פשוט ממש טיפש, שזה דבר מעניין בפני עצמו", מסביר היידר.
איך אתה מרגיש לקראת הפרידה מ"בארי"?
"אני אתגעגע מאוד לאנשים שלקחו חלק בסדרה הזאת איתי. זה הדבר הקשה ביותר לגבי סדרה שמסתיימת, הפרידה מהשחקנים ומהצוות המדהים. אולי נמצא משהו אחר לעבוד עליו יחד".
אולי ספין-אוף לאחת הדמויות?
"נעשה ספין-אוף למיטצ', המוכר בחנות הסופגניות! סתם, לא יודע מה נעשה, אבל משהו מעניין".