דסטין דיאמונד, המוכר בעיקר בתור סקריץ' מ"הצלצול הגואל", נפטר אתמול ממחלת הסרטן בגיל 44. גידול מסוג קרצינומה אובחן אצלו לפני כשלושה שבועות, והתפשט לריאותיו במהירות. "החסד היחיד שגילה עמו הסרטן היה המהירות בה התפשט", אמר הסוכן שלו, רוג'ר פול, למגזין הניו יורק טיימס. "דסטין לא סבל. על זה אנחנו אסירי תודה".
"הצלצול הגואל" סיפרה את סיפורה של חבורת תיכוניסטים בתיכון בייסייד. הם היו יפים ונכונים, ובניגוד לנהוג בסדרות תיכון רבות אחרות, הם גולמו ע"י שחקנים שבאמת היו בגיל תיכון. סקריץ' היה החבר החנון; הוא היה הסיידקיק הנאמן והמשונה של זאק מוריס (אותו גילם מארק פול גוסלאר), גיבור הסדרה המגניב והבלונדיני, ולאורך הסדרה הוא היה מושא הלעג של המגניבים. הוא פיתח קראש על ליסה, שהייתה כמובן בלתי מושגת עבורו, וצחקה עליו כשניסה לממש את אהבתו אליה. סקריץ' היה המסכן של הסדרה, ומעולם לא זכה לאיזושהי גאולה.
זה נכון גם לגבי דיאמונד, שגילם את אותה דמות זכורה. אחרי שנותיו בסדרה ובסדרות ההמשך שהגיעו בעקבותיה, דיאמונד כתב ספר בשם "Behind the Bell" (מאחורי הצלצול), בו חשף סיפורים על התקופה ההיא, והודה כי הוא הרגיש מנודה על ידי חבריו לקאסט (בדומה לסקריץ' עצמו). מריו לופז, שהופיע לצידו של דיאמונד ב"הצלצול הגואל" בתפקיד סלייטר, כתב בעבר כי "לא כולם הסתדרו איתו. אני הסתדרתי איתו, אבל הייתי היוצא מן הכלל. הוא היה ילד חנון שחשב שזה יהיה מצחיק לצלם תמונות פולארויד של איברי המין שלו ולפזר אותן בסט".
"הצלצול הגואל" הסתיימה, וכאמור, אחריה יצאו סדרות ההמשך. דיאמונד הופיע עם חבריו המקוריים לקאסט בסדרה שליוותה את זאק, סלייטר וסקריץ' בימיהם בקולג'. "הצלצול הגואל: שנות הקולג'" בוטלה כעבור שנה. גוסלאר המשיך לתפקידים בסדרות כמו "NYPD", "העשב של השכן" ו"פרנקלין ובאש"; לופז הופיע ב"ניפ/טאק" והחל קריירה כמנחה וכשחקן בברודוויי. דיאמונד נשאר סקריץ', כשהופיע בסדרת ההמשך "הצלצול הגואל: המחזור החדש", ואחרי שזו הגיעה גם היא לסיומה בשנת 2000, הוא הופיע בעיקר בתפקיד עצמו בקומדיות זניחות ובתכניות ריאליטי.
הקריירה של דיאמונד הגיעה לשפל חדש בשנת 2006, כשהודלפה קלטת סקס בהשתתפותו. הקלטת יצאה תחת השם "Screeched - Saved by the Smell". השחקן הודה כי הוא נהג להיפגש אחת לחודש עם כמה מחבריו, כאשר הם היו מציגים אחד בפני השני קלטות מסוג זה, ומקבלים נקודות על מה ש"הצליחו להשיג" באותם אקטים מתועדים. דיאמונד שיער שמהפורום הזה דלפה הקלטת. מאוחר יותר, סיפר בריאיון לאופרה ווינפרי שלא הוא מופיע בקלטת הזו, אלא כפיל-גוף שדומה לו מבחינה חיצונית.
כמה שנים לאחר מכן, כתב דיאמונד את הספר המדובר, "Behind the Bell". אותו ספר כלל כמה וכמה סיפורים שערורייתיים על חבריו - שלא ידוע כמה מהם נכונים, אם בכלל. בין השאר, הוא כתב שמריו לופז תקף מינית אישה; שגוסלאר היה לוקח סטרואידים; ושכולם בקאסט הסדרה שכבו עם כולם, לעתים גם במפגשים מרובי משתתפים. אם דיאמונד לא היה מנודה עד אותו רגע, הספר שכתב קבע זאת סופית - ומאז, השחקן לא הוזמן לאף איחוד שנערך לשחקני הסדרה: לא למערכון חגיגי בתכנית האירוח של ג'ימי פאלון, לא לצילום החגיגי של המגזין "People" לרגל חגיגות 20 שנה לבכורת הסדרה, ולא לסדרה החדשה בה משתתף צוות השחקנים המקורי.
דיאמונד התנצל בהמשך על שכתב את הספר הידוע לשמצה. לטענתו, אנשים ניצלו את הסיטואציה בה היה נתון באותה התקופה, כשלדבריו הספר נכתב ע"י סופר צללים שראיין אותו והרכיב את הספר מתשובותיו, שחלקן פוברקו. בריאיון בו התנצל, פנה לחבריו לקאסט ואמר "חבר'ה, אני חושב שאתם פנטסטיים. העבודה איתכם הייתה מהחוויות האיקוניות בחיי, ואני מצטער שנוצלתי ככה. אני עדיין אוהב אתכם". אבל התדמית הבעייתית שלו המשיכה לפרוח, ושוב בגלל התנהגויות שלו עצמו: אחרי סאגת הספר מלא הבדיות לכאורה, קלטת הסקס והקריירה הכושלת, דיאמונד המשיך בקו העלילה הלא מחמיא של חייו, כשנעצר בשנת 2014 בחשד שדקר אדם במהלך קטטה בבר. הוא נשפט לארבעה חודשים בכלא, שוחרר על תנאי, ונעצר שוב על שהפר את תנאי המבחן שלו.
לאחר שפורסם כי השחקן הלך לעולמו, חבריו ל"הצלצול הגואל" ספדו לו ברשתות החברתיות. "אני עצוב מעומק הלב על מותו של דסטין דיאמונד, גאון קומי אמיתי", כתב עליו גוסלאר. "תנחומיי למשפחתו ולחבריו. בהסתכלות לאחור על התקופה בה עבדנו יחד, אתגעגע לאותם ניצוצות גולמיים ומבריקים שרק הוא יכול היה להפיק. עוגה בפרצוף, חבר יקר". לופז ספד גם הוא וכתב "תחסר לי מאוד, גבר. אין לקחת כמובן מאליו את שבריריות החיים", וצירף תמונה עדכנית של שניהם, חבוקים.