אני רוצה להמליץ על שני הפרקים שיצאו עד כה מהסדרה שלי, "עד הקצה", הזמינה לצפייה בקשת 12 (+12). הפרק הראשון הוא "לשחות עם לווייתן", ובו יצאנו בעקבות האורקה, הלוויתן הקטלן. מדובר במלך הים, חיה שטורפת כרישים ושלמעשה אין לה אויבים. היא היצור הכי חכם שיש באוקיינוסים, הכי קטלני וגם אחד היפים שבהם. אנחנו רצינו לראות אותו מקרוב, בטבע, בסביבת המחיה הטבעית שלו, וכך נסענו למים הקפואים של הים הצפוני. זו הייתה אחת החוויות הכי גדולות שיש, לראות את היצור הזה עובר לידך ומסתכל עליך.
>> זמני כניסת ויציאת יום כיפור 2023
הפרק השני, "ההרפתקה שהסתבכה", שלח אותנו לעיר הכי גבוהה בעולם - עיר בהרי האנדים שבפרו שנקראת לה ריקונטה. היא זכתה לכינוי "גן העדן של השטן" מפני שלמרות היופי שלה, מדובר במקום רע מאוד - עיירה של כורי זהב, סוג של מערב פרוע מודרני שבו אין ערך לחיים ואנשים עובדים בתנאי פרך בתקווה להתעשר יום אחד. זה מקום מסוכן: אין בו הרבה חמצן בגלל הגובה, יש זיהום כספית שבה משתמשים כדי למצוא את הזהב וגיל המוות הממוצע הוא 35. אנחנו עוסקים כל היום בחדשות ובאקטואליה, וזו דרך מצוינת בעיני לברוח לעולמות של טבע ושל אנשים שמחפשים את הגבולות שלהם.
דני קושמרו הוא מגיש "אולפן שישי" וממגישי המהדורה המרכזית בחדשות 12
מרבית הסרטים המוצגים באתרי הסטרימינג מתאימים דווקא לאלה שצמים, מכיוון שלמרביתם אין כל ערך תזונתי. לעומת זאת, ביוטיוב קיים אוסף מרשים של סרטי מופת עתירי קלוריות, מהנים, מחכימים ולעיתים אף מפעימים. מאותו מרחב דיגיטלי ברצוני להמליץ על "Charade", או בעברית "חידון בחרוזים" - קומדיית מתח רומנטית משוכללת ומשעשעת שעוסקת בנושא מאוד עכשווי: שקרים כדרך חיים. הסרט, בכיכובם הזוהר של אודרי הפבורן וקרי גרנט, חמוש במוסיקה הנפלאה של הנרי מנציני ובתסריט רב טוויסטים של פיטר סטון. מדובר בכיף קולנועי חכם - וכן, יש דבר כזה.
אבי נשר הוא במאי ("הלהקה", "סוף העולם שמאלה")
סדרה מדהימה בכאן 11 (כאן BOX), בבימויה של ענת סטלינסקי ובכיכובה של סוזנה פפיאן המטריפה. היא מרגשת ומצחיקה, אני מוצאת את עצמי גם צוחקת בטירוף וגם בוכה בכל פרק. זה חומר חדש שלא כל כך עושים עליו סדרות בישראל ומרגש וכיפי להכיר אותו.
נלי תגר היא שחקנית ("אפס ביחסי אנוש", "האחיות המוצלחות שלי")
סרט הודי שזמין בנטפליקס ולא דומה לשום דבר. יש בו קטעי אקשן מהטובים שנראו על המסך מזה זמן רב, ואסתטיקה פסיכית ומופרכת לחלוטין (לדוגמה: איש אחד נאבק בעשרת אלפים איש ובסוף ידו על העליונה). סרט אפי ומוקפד שמאפשר לך לשכוח כליל מן השגרה שלך ולהישאב לסחרחרת הרפתקאות בלתי פוסקת.
גלעד כהנא הוא מוזיקאי, סופר ושחקן ("סיפור על אהבה וחושך", "האחיות המוצלחות שלי")
"לא תשקוט הארץ", סדרת הדוקו המופתית של עמית גורן שזמינה בכאן 11 (כאן BOX), היא אחת ההשראות שלי לסרט "גולדה". הסדרה החזקה הזו נעשתה בתחקיר עמוק ומדהים ובאמצעות ארכיון נדיר. היא משלבת מרואיינים מרתקים עם אמירה נוקבת. החל מגולדה החולה והמבוגרת מבקרת חיילים מיואשים בסיני, דרך פגרי טנקים, מנהיגים בפאניקה ובזיעה נותנים הודעות דרמטיות ב16 מ"מ שחור לבן ועד קטעי ארכיון על בדידותה של גולדה בכנסת והמון צילומים משדה הקרב - והכל ערוך כל כך טוב, עם קריינות עוטפת וראיונות נדירים. זאת סדרה נוקבת שמישירה מבט אל המחדל ואל הפאניקה שאחזה במנהיגים שאיבדו את עצמם ואת השטח.
גיא נתיב הוא במאי קולנוע ("סקין", "גולדה")
מושלם לצפיית בינג' ביום כיפור. העונה הראשונה בנטפליקס קורעת, לוקח כמה פרקים להתחבר אבל זה שווה את זה.
רמי ורד הוא קומיקאי ושחקן ("שומרי הסף", "שמחות")
אני רוצה להמליץ על "דייב" בדיסני+, השפיץ של כל מה שרציתי בטלוויזיה הנוכחית. בכל שנה מוצלחת אנחנו מקבלים נביא או נביאת אמת קומיים בטלוויזיה, והשנה - עם עונה שלישית שעוד לא זמינה בסטרימינג - זה ללא ספק דייב. זו קומדיה שכל הגסות שלה מנומקת, עמוקה ופותחת את המוח לדברים שלא חשבתם קודם. תוסיפו לזה את בראד פיט ואנה פרנק, ומה יותר מושלם מזה?
גלית חוגי היא שדרנית, סטנדאפיסטית ותסריטאית ("האחיות המוצלחות שלי")
סדרת ההיסטוריה האלטרנטיבית האינטליגנטית והמבריקה ביותר שנראתה על המסך מזה זמן. נקודת הפתיחה החכמה שלה היא היום בו הרוסים ניצחו את האמריקאים במירוץ לירח, ופתחו מרוץ חדש לחלל, שונה מזה שההיסטוריה המוכרת לנו זוכרת; בכך היא משנה את מסלול ההיסטוריה של תרבות המערב, כמו גם את הסיפור של המין האנושי במסעותיו אל החלל.
הסדרה שזמינה באפל TV פלוס משלבת איכויות של דרמה וסיפור אנושי עמוק ומגוון, פיתוח דמויות לאורך כמה עשורים, ובעיקר מידה של אמינות ריאליסטית ופסיכולוגית בתוך מרקם של מציאות שהתרחשה בדיוק באופן בו לא התקיימה כלל. המשחק נפלא, הבימוי חכם והצילום מרהיב ומדויק. שלוש עונות שודרו עד כה, והרביעית - הקרובה - ממש מעבר לפינה. מה שנקרא: סדרת על חלל.
שי גולדן הוא עיתונאי, סופר ואיש טלוויזיה
סדרת הדוקו של בנטפליקס מביאה את הצדדים להתנגשות עסיסית בין שני נרטיבים, ומסתבר שאף אחד מהם לא חף מפסיכיות טוטלית. רק חבל שלא עושים גם בארץ כאלה, מי לא היה רוצה לדעת מה קרה שם בין דץ לדצה, רמי וריטה ומיכל הקטנה וניר ויצמן.
דרור רפאל הוא מגיש ברדיו 90 ובפודקאסט "לא סותמים" עם הדר לוי
סדרה הזמינה בדיסני+ שמספרת על חבורה של ערפדים שחיים ביחד בבית בסטייטן איילנד. החיים שלהם די עלובים ונורא מצחיקים - זאת סדרה קורעת מצחוק שעשויה מדהים מבחינת הפקה וארט. מבוססת, אגב, על סרט של הבמאי הניו-זילנדי טאיקה ואיטיטי. צפיית חובה.
רועי עידן הוא תסריטאי ושחקן ("מנאייכ")
כל השנים צמתי בכיפור וראיתי סדרות. השנה אציין את יום כיפור עם בן זוגי יהודה אליאס שמקפיד יותר בענייני הלכה. נצום, נהיה בבית הכנסת ולא נראה טלוויזיה. לטובת אלה שצפייה בסדרות מעבירה להם את הצום או את היום יותר בקלות, אני ממליצה על "סנגור במבחן" בנטפליקס - דרמה משפטית שנונה ומרתקת שהדביקה אותנו למסך. יש לה שתי עונות, אז למי שיאהב היא תספיק לכל היום.
חני נחמיאס היא שחקנית ומנחה
סדרה בת 8 פרקים שמבוססת על מנגה פופולרית - היא דוברת צרפתית, יפנית ואנגלית, ובוימה על ידי הבמאי הישראלי עודד רסקין. הסדרה, הזמינה באפל TV פלוס, מתרחשת בעולם היין, ותגרום לכם לרצות לרוץ להריח, לטעום ובעיקר להעריך כל מה שקשור ביין (ולא, זה לא רק גפנים וענבים).
ליאור אשכנזי הוא שחקן ("חתונה מאוחרת", "פוקסטרוט")
נתחיל בהתנצלות (בכל זאת יום כיפור). זו לא סדרת מופת ובטח לא סדרה חשובה, אבל ב"ולריה" שזמינה בנטפליקס יש את כל המרכיבים הנכונים לצפייה מרתונית: היא מהנה, היא קצבית והיא מעוצבת נפלא.
מה שמשך אותי לצפות בסדרה מלכתחילה הוא העובדה שהגיבורה היא סופרת מתחילה. בעונה הראשונה ולריה מתמודדת עם משבר כתיבה לאחר שזכתה לאמון מהוצאת ספרים שרוצה להוציא לאור את ספרה הראשון, ובעונות הבאות היא מבססת את מעמדה בעולם הספרות המקומי. נקודת המפתח בעלילה היא מערכת היחסים המתוסבכת שוולריה מנהלת עם הגבר "המושלם”, שלזכותו ניתן לזקוף בעיקר את העובדה שנוכחותו הביאה את משבר הכתיבה של ולריה לקיצו.
הסדרה היא קודם כל סדרת אווירה: העלילה מתרחשת במדריד, וכמיטב המסורת בסדרות מסוג זה יש בה פריימים נפלאים של העיר, סיפור אהבה מתוסבך וארבע חברות שתמיד זמינות לדרינק קצר באמצע היום. בקיצור, בדיוק מה שצריך כדי לנקות את הראש מטרדות היום יום ופשוט ליהנות.
מאירה ברנע גולדברג היא סופרת ("כראמל")
הסדרה, שזמינה בנטפליקס, מציגה סיפור שאתה תופס את הראש ולא מאמין שהוא אמיתי, אבל הוא מבוסס על עובדות. המשחק מצוין, אבל לב העניין הוא הסיפור - איך מעצמה כמו ארצות הברית מצאה את עצמה מידרדרת למגפה של משככי כאבים שגורמים להתמכרות של מאות אלפי אנשים בלי יכולת לעצור. נשמע מטורף, אבל זה אמיתי.
אבי יששכרוף הוא עיתונאי ותסריטאי ("פאודה")
כשהייתי בלונדון התגעגעתי ליום הזה בארץ. לשקט. להליכה המשפחתית לבית הכנסת, ומשם לסיבוב, אחרי תפילת כל נדרי, להיפגש עם חברים, לגמוע את תל אביב ברגל, בשקט הזה הנפלא. יום שלם של התכנסות ודום שתיקה. הייתי נוסעת לחברים וביחד היינו מבלים את היום בתוך הבית. קוראים, מדברים, משלימים פערים. נחים ביחד. חלק מהקסם של יום כיפור הוא השילוב בין אלו שהולכים לבית הכנסת ומקיימים את יום כיפור כהלכתו, אלו שעסוקים בחשבון נפש זה או אחר, ואלו שמשלבים קצת מכל דבר. זה מקסים בעיני שכל אחד יכול לבחור לעצמו את התמהיל של יום כיפור שמתאים לו.
בן זוגי דתי ונשאר בבית לצום, להתפלל, להתמרק לבד. אני והילדים הולכים לבית של אמא שלי. אני חילונית. ואני אוהבת לציין את היום לפי האמונות שלי ולפי הערכים שלי. מבחינתי זה זמן ללמוד ולהתכנס לעגלה המלאה שלנו. לעשות חשבון נפש וסליחה בצורה שונה ואישית - ואין משהו מושלם יותר מאשר לצפות בסדרה "חילוניות" בכאן 11 (כאן BOX).
"חילוניות", של היוצרים ענת זלצר ומודי בראון ז"ל, היא סדרה דוקומנטרית חכמה, מעמיקה ויסודית. היא מספרת את סיפורה של התנועה החילונית בארץ כולל כל הכשלים ההיסטוריים, מהקמת מדינה ללא חוקה ועד חקיקת חוק הלאום הנורא. זאת סדרה מעולה שאני מתכוונת לצפות בה בפעם השנייה ביום הכיפורים הזה, ולדעתי עוד אחזור ואצפה בה, בזכות הקריון הנעים והאינטיליגנטי של יהודית רביץ, הפוטג'ים ההיסטוריים, הסיפורים של הרב קוק, הקונגרס הציוני והמרואיינים שמאירים ומלמדים שיעורים מאלפים בהיסטוריה, בפילוסופיה ובאזרחות. זה חתיכת מסע שווה מאוד על שורשי החילוניות, הציונות, קום המדינה והיחס בין לאום לדת, שאני ממליצה לעשות אותו ביום כיפור. למדתי ממנו כל כך הרבה דברים שלא ידעתי - מושגים בתולדות החילוניות וקישורים שלא חשבתי עליהם. סדרה מרתקת. תענוג.
אסתי זקהיים היא שחקנית ("מלאך משחית", "עפולה אקספרס")
קומדיית אימה בלתי צפויה לחלוטין של אמזון פריים. קצרה, מהירה, מצחיקה, מטורפת ובול לבינג' של יום אחד. מסוג הסדרות שאני מנסה עם אפס ציפיות ומוצא את עצמי ללא יכולת לעצור.
שי גולדשטיין הוא עיתונאי ושדרן, מגיש "מפרקים שבוע" בכאן רשת ב'
סידרה כיפית, מפתיעה ומקורית באפל TV פלוס עם שחקנים מעולים ובעיקר אנסמבל מדהים של נשים מצחיקות ומרגשות.
עלמה זק היא שחקנית ("ארץ נהדרת", "שעת אפס")
אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה בנטפליקס היה "הפלא", בכיכובה של פלורנס פיו. זה סיפור תקופתי עם מימד אפל על נערה שחושדים שהיא סוג של נס או קדושה: היא מצליחה להתקיים בלי לאכול, לכאורה. יש משהו בסרט ובמשחק של פיו, שמגלמת אחות שנשלחת לבית הילדה, שהוא יוצא דופן, והתיאור התקופתי מרגיש מאוד מדויק ומרוסן. זה סרט שמשאיר אותך עם חומר למחשבה.
נדב איל הוא עיתונאי וסופר
ל"בואו לאכול איתי" בכאן 11 (כאן BOX) יש פורמט שמשלב את כל הדברים שאני הכי אוהבת: אנשים, אוכל וריאליטי. זהו מפגש של חמישה אנשים שאוכלים בכל ערב ארוחת ערב אחד אצל השני (ראשונה, עיקרית וקינוח), כאשר בסיום הארוחה כל אחד מנקד את המארח/ת על המנות כמובן - אבל גם על האווירה, ובסיום השבוע המארח עם הניקוד הגבוה ביותר זוכה בחופשה זוגית. הליהוק בתוכנית הוא בין המוצלחים, כולל המשכיות לתוכניות נוספות לחלק מהמשתתפים. בין לבין ישנם הקריינות הגאונית של שי אביבי לסצנות וכמובן המפגש בין האנשים שכולל הרבה ויכוחים, צחוקים ובעיקר חוסר מודעות. הכי כיף לצפות בכל שבוע ברצף, ומי שלא צפה בעונות הקודמות - כיף לו ממש.
מאיה בצלאל עסיס היא שדרנית רדיו ומגישת טלוויזיה
הפרק הראשון של "סובייצקה" בכאן 11 (כאן BOX) השאיר אותי המום. המום, לא מסוגל לדבר, על סף דמעות. מעט מאוד סדרות טלוויזיה הביאו אותי למצב הזה.
המשפחה שלי עלתה מברית המועצות. לא בתחילת שנות ה-90 אלא בתחילת שנות ה-70. אלה היו גלי עלייה שונים, אבל זה לא כל כך משנה. היוצרות של "סובייצקה", הכותבת דנה אברמוביץ' והבמאית ענת סטלינסקי, הצליחו ללכוד היטב כל כך הרבה ניואנסים ביצירה שלהן, כך שילדי כל הסובייטים יוכלו למצוא את עצמם בין המנורות שעל הקירות לבין הטקסטים של המטריארכלית של המשפחה (יבגניה דודינה הווירטואוזית).
רק אחרי צפייה בכמה מפרקי הסדרה הבנתי שיש בה עוד גיבורה, סמויה מן העין אך נוכחת מאוד: השפה. או ליתר דיוק, השפות: הרוסית והעברית. הסדרה נפתחת בסצנה ובה הגיבורה הראשית ענת (סוזאנה פפיאן הנהדרת), בת להורים עולים אך ילידת הארץ בעצמה, מעמידה פנים שהיא אינה דוברת רוסית. ההתכחשות הזו, המאבק הזהותי הפנימי הזה, מאפיין ילדי עולים רבים (ואני ביניהם) והוא מוטיב חוזר ומתפתח לאורך כל הסדרה. הזגזוג בין הרוסית לעברית, לא רק של ענת אלא של כל הדמויות, הוא חלק מהמאבק הזהותי הזה.
השפה ב"סובייצקה" (אגב, שם הסדרה הוא שיבוש מכוון. ברוסית תקנית השם היה אמור להיות "סובייצקייה") היא גם מקלט, אבל גם משהו להתבייש בו, משהו להתחרט שלא למדת אותו כמו שצריך. לראשונה מאז גיל שלוש, כשזנחתי את הרוסית מאחור והחלפתי לעברית בשביל להרגיש שייך, הרגשתי שאני ממש שמח שאני מבין את השפה. ולו על זה, אני חייב תודה גדולה לסדרה הזו.
שאול אמסטרדמסקי הוא עיתונאי כאן חדשות
סרט חברות והתבגרות מקסים בנטפליקס שמבוסס על ספר באותו השם. כל משפחת סנדלר משתתפת בו, ולמרות שהוא לא הקומדיה הסנדלרית הטיפוסית הוא מצחיק ונוגע ללב - וגם כל עניין היהדות מצליח לעבור באופן משעשע, מרענן ומעורר הזדהות.
מיכל ינאי היא שחקנית ומנחה
אני יודע שאנשים מחפשים המלצות צפייה חדשות, אבל יש סדרות מושלמות שהם פספסו בדרך. החל מ"אחים לנשק" (הסדרה, לא ארגון המחאה) המופתית, דרך "בלש אמיתי" (כשצפיתי בה בפעם הראשונה נתקפתי קנאה בגאוניות של היוצרים שלה) - ויש גם סרט אחד, שהוא אחד הפרויקטים הדוקומנטריים הכי עוצרי נשימה שראיתי.
"סולו חופשי" של דיסני+ מלווה בזמן אמת את מטפס ההרים אלכס הונולד, איש מרתק, מוזר ונטול פחד, שמחליט לטפס על הצוק הענק המתנשא לגובה 883 מטר בפארק הלאומי יוסימטי בקליפורניה. רק שהוא עושה את זה בטיפוס בלי חבלים, עזרים או אמצעי אבטחה - כשהוא תלוי על קצות האצבעות בין שמיים לארץ. במקביל הוא גם מנסה לתחזק זוגיות, ולא לגמרי ברור מה יותר קשה לו. זה סרט דוקומנטרי שמרגיש לכל אורכו כמו סרט עלילתי, הצילומים מרהיבים, האינטימיות גדולה, העריכה מושלמת. ביים אותו ג'ימי צ'ין, צלם-על של נשיונל גיאוגרפיק ומטפס הרים בעצמו. לא במקרה הסרט הזה זכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. איזה כיף לכם אם פספסתם ולא צפיתם בו. רוצו לראות.
סדרת מתח נהדרת של שרון הורגן באפל TV פלוס בזמנו היא לא שוחררה בבת אחת אלא כפרקים שבועיים, אבל עכשיו אפשר לעשות בינג'. הגיבורות הן חמש אחיות, שלכל אחת מהן היה מניע לרצוח את הבעל של אחת האחיות שהוא הנבל הטלוויזיוני המושלם. שילוב של נופים מדהימים מאירלנד, מתח והומור דק. שווה צפייה.
טליה סלנט היא עיתונאית ומגישה
צילומים: Dominique Charriau/WireImage via GettyImages, מתוך "אנשים" קשת 12, הדס פרוש/פלאש 90, מאי סביר, לירון ויסמן, מתוך "אולפן שישי" חדשות 12, מתוך "זמן תוצאות" קשת 12, Photo by אבשלום ששוני/פלאש 90, מרים אלסטר/פלאש 90, Nitzan Hafner מתוך ויקיפדיה, משה שי/פלאש 90, פרטי, יונתן זינדל/פלאש 90, אלון בדיחי, סתיו מנדל, שי פרנקו, מתוך "מסיבת עיתונאים" קשת 12, פלאש 90, עידית נגר, רמי זרנגר, שי לי עוזיאל צלם אירועים, עופר חגוב, משה שי/פלאש 90.