בדירה אחת בפלורנטין יש חדר עבודה, מרפסת וכלב מתוק במיוחד. בדירה מתגוררת הילה אלקיים, מאפרת שמתמחה באפקטים מיוחדים ועיצוב דמויות ועובדת בתעשייה כבר 20 שנה. ב-16 השנים האחרונות היא נמנית על צוות המאפרות של "ארץ נהדרת", ובשנה האחרונה עבדה על פרויקטים כמו הסרט "לשחרר את שולי" עם שלישיית מה קשור וגם על "מלכת היופי של ירושלים", הדרמה היומית של yes. שותפתה לעבודה, לדירה ולחיים היא המעצבת לירון כהן, שהתחילה בתיאטרון ובשנים האחרונות נכנסה גם לעולמות הקולנוע והטלוויזיה. היא התחילה בתור עוזרת בשלל פרויקטים ועבדה עם מעצבות אחרות, ובשנתיים וחצי האחרונות החלה לתפקד כמעצבת בעצמה. הפרויקט הכי גדול שעשתה עד עכשיו הוא "מלכת היופי של ירושלים", בו עבדה ביחד עם בת הזוג שלה. זה לא הפרויקט הראשון בו הן עובדות ביחד. למעשה, השתיים הכירו על הסט של סדרה אחרת, "אוטונומיות", לפני כארבע שנים.
מהרגע שהכרתן נהייתן זוג? או שזה לקח זמן?
"עד סוף ההפקה", הן עונות פה אחד וצוחקות. הפרויקט האחרון, "מלכת היופי", הוא הראשון שבו שתיהן ראש צוות של המחלקה שלהן. צ'יפיות, בעגה המקצועית.
הילה: "מי שמכיר אותנו יודע שכשאנחנו עובדות, גם אם נהיה זוג וגם אם לא, לא ירגישו את זה על הסט. אחד הפרויקטים הראשונים שבו עבדנו ביחד הייתה העונה השנייה של 'ג'ודה'. וזה היה פרויקט די ארוך-"
לירון: "שלושה חודשים כמעט. אחרי סיום הצילומים הייתה פגישת הכנה לצילומי השלמות, וציון (ברוך, כ.ש) והילה צוחקים בינם לבין עצמם שהם משאירים את הנשים בבית, ואני הגבתי משהו. ואז הבמאי, מני, קולט את השיח ומסתכל עלינו ואומר 'על מה אתם מדברים?'. והיינו בדינמיקה במשך שלושה חודשים, כל יום חמש עשרה שעות. ומני לא קלט שאני והילה זוג עד אותה פגישה".
_autoOrient_i.jpg "הילה אלקיים ולירון כהן, \"מלכת היופי של ירושלים\" (צילום: בן מזרחי, פרטי)")
הילה: "בלי שום קשר לזה שהיא בת הזוג שלי, אני חושבת שהיא גם המעצבת תלבושות הראשונה שאנחנו באותו ראש. גם אם זה לנתח רפרנסים או לנתח דמויות, כל אחת מביאה את הכיוון שלה, אז יש איזה תיאום כזה, מגניב רצח. ואז תוך כדי עבודה אנחנו ממש בתוך זה. הזוגיות היא שם גם ככה".
בטח שני הדברים קשורים לכימיה ביניכן.
הילה: "אני בטוחה. אבל גם סגנון דומה. אבל אנחנו סוחפות אחת את השנייה מאוד ברעיונות, אחת מלהיבה את השנייה תוך כדי".
לירון: "זה היה מאוד חזק ב'מלכת היופי'. מה שקורה עם המחלקות האלו, באיפור והלבשה, זה שכל אחת - מעצבת תלבושות או מאפרת - רצה לבד ברפרנסים ובהכנות עם עצמה, והפגישה הראשונה מגיעה קצת לפני הצילומים. אין ממש סנכרון בעבודה, אין ממש שיח או אינטראקציה בין שתי המחלקות. ובפרויקט הזה, בגלל שאנחנו גרות באותו בית, אנחנו כל הזמן שואלות אחת את השנייה מה היא חושבת, והרפרנסים שלנו פתוחים על המסך, אז הייתה לנו המון עבודה ביחד מהרגע הראשון. היה לנו פה פלוס גדול מאוד וזה היה מדהים".
ובאמת רואים את זה בתוצאה?
שתיהן ביחד: "חד משמעית".
"זה היה כמו להיות בחו"ל"
הן צילמו את "מלכת היופי" בתקופת הקורונה. הצילומים, שהתקיימו בצפת, היו מעין בועה. "זה היה קצת כמו להיות בחו"ל", הן מעידות. העובדה שלא היו תיירים עזרה מאוד לצילומים, והרחובות העתיקים, הארט והשחקנים לגמרי הכניסו אותן לאווירה של הסדרה, שמתרחשת בין שנות העשרה לשנות הארבעים של המאה הקודמת.
הילה: "הארט היה מטורף. היינו במלא סטים בחיים, אבל כשאת רואה את כולם לבושים ומאופרים ונכנסים לדמות את ממש נשאבת לזה".
הילה מספרת כי חלק מהרגעים שזכורים לה במיוחד מהסט היו סצנות הלידה של רוזה (הילה סעדה) ורוחל (יובל שרף). לרוב, הצילומים עוברים מלוקיישן אחד לאחר. במקרה הזה, לקחו את כל סצנות הלידה של סעדה וקיבצו אותן ליום צילומים אחד שהתרחש כולו בחדר השינה של גבריאל ורוזה.
הילה: "כל סצנות הלידה היו מטורפות. להילה סעדה היו מלא סצנות של לידה, היא ילדה הרבה", היא צוחקת. "וואו. זה כל כך קשה. עוזרים לה כמובן עם הנראות, עם גליצרין שזה שמן שמדמה זיעה ומאדימים את הפרצוף כדי שהיא תראה מאומצת. יובל שרף גם חוותה לידה, אז היא מביאה את מה שהיא יודעת, מבחינת הסאונד והנראות והפרצופים וכל מה שקורה שם. הילה סעדה לא חוותה לידה אבל היא כן עשתה תחקיר ואת ממש מרגישה את זה. זה היה יום שלם שהיא ילדה כל היום. וזה קשה, מאוד. בסוף היום היא הייתה באפיסת כוחות כי היא נתנה את כולה. היא שחקנית טוטאלית, וזה ממש נראה כמו הדבר האמיתי".
"הילה סעדה לא חוותה לידה אבל היא כן עשתה תחקיר ואת ממש מרגישה את זה. זה היה יום שלם שהיא ילדה כל היום. וזה קשה, מאוד. בסוף היום היא הייתה באפיסת כוחות"
הילה אלקיים
כשמדברים איתכן נראה שלעבוד ביחד זה רק טוב. יש גם קשיים בעבודה משותפת?
לירון: "זה שאנחנו צריכות לקום בו זמנית בשלוש או ארבע לפנות בוקר ויש פה שירותים ומקלחת אחת, לשתי נשים. את יודעת מה זה שתי נשים שצריכות להתארגן בשלוש לפנות בוקר?"
הילה: "ולשתינו יש טקסים, אנחנו אנשים עם טקסים".
לירון: "לאחת יותר מהשנייה, בואי נגיד ככה", הן צוחקות. "אנחנו מחפשות בית עם שירותים כפולים. וחדר עבודה נורמלי, כי אין, אי אפשר להיכנס לשם".
הילה: "זה מחסן".
לירון: "פעם היינו יכולות לשבת, לעבוד כל אחת בפינה שלה, עכשיו זה כבר עמוס. אנחנו מחפשות עכשיו גם סטודיו לעבוד בו".
כי זה מפריע, שמביאים את העבודה הביתה?
לירון: "לא לא".
הילה: "דווקא יצא לי להגיד לך אם אפשר לא לדבר על עבודה. אבל אני אגיד לך מתי זה קורה: הרבה פעמים היא מתחילה פרויקטים לפניי. כי יש לה תחקירים, והיא תופרת..."
לירון: "יש לי עבודת פּרֵה פרודקשן יותר ארוכה ממנה".
הילה: "ואז היא בפור עליי כבר. היא כבר יודעת מי נגד מי, והיא נשאבת לזה כל כך, ומחכה כבר שאני אפרק את הכל".
לירון: "ואני כבר מפרקת תסריטים ובונה, יש לי תיקיות רפרנסים והיא בקושי התחילה. אז אני כל הזמן אומרת לה 'טוב אני מחברת אותך לזה' ו'מה את חושבת לזה לדמות הזאת'. תראי, בסופו של דבר החיים שלנו זה גם קצת העבודה שלנו. אנשים מהעבודה הופכים להיות חברים שלך, זו תעשייה קטנה, ואנחנו באיזשהו מקום קצת חיות את העבודה. אבל אנחנו גם אוהבות את העבודה שלנו. אנחנו שם, זה תמיד מעניין אותנו, תמיד השיח הזה נמצא בבית".
זה מדהים.
לירון: "זה מטורף".
הילה: "את לא מבינה איזה זכות זו. אנחנו בנות מזל, לחלוטין. זה לא מובן מאליו בשיט".
לירון: "וזה מה שמדהים גם. שנגיד, אנחנו יכולות לראות פרקים של 'מלכת היופי'. ועבדתי על זה מאוד מאוד קשה, ועדיין אני יכולה לשבת ולמצוא בכל פרק משהו שהייתי עושה אחרת, למשוך עוד טיפה את גבול היכולת שלי. ומצד אחד זה מבאס כי אתה אף פעם לא מרוצה, אבל הלוואי שזה תמיד יישאר ככה ויהיה לי לאן עוד לשפר. זה מרגש ומאתגר".
"אלף ומשהו סצנות, 15 סצנות ביום"
הייתן רוצות לעבוד גם בהפקות בחו"ל?
לירון: "לפני שלוש שנים הייתי בסרט שהיה קופרודוקציה רוסית-ישראלית, במאי רוסי מוערך שבא לצלם סרט שמבוסס על 'עשו' של מאיר שלו עם הארווי קייטל. ואז לכל שחקן יש את הקרוואנים שלו, ומצטלמות שתי סצנות ביום. זה מאוד מסודר. כל אחד יודע את עבודתו, אתה מגיע בבוקר, בונים את הסצנה, כל המחלקות רואות מה קורה, ואז כל אחד הולך לדרכו ומתארגנים במשך שעתיים לסצנה. אז יש לי שעה וחצי להתלבט עם עצמי בתחושה האם הכפתור שלו בחולצה צריך להיות פתוח או סגור. אלה רמות דיוק שמאוד קשה להגיע אליהן בדרמה יומית בישראל".
למה, כמה סצנות צילמתן ביום?
לירון: "במלכת היופי של ירושלים? צילמנו 15".
"אני יכולה לראות פרקים של 'מלכת היופי', שעבדתי עליהם מאוד קשה, ועדיין אני אמצא בכל פרק משהו שהייתי עושה אחרת, שהייתי יכולה למשוך עוד טיפה את גבול היכולת שלי"
לירון כהן
הילה: "אני בעיקרון לא עושה דרמות יומיות, לא עשיתי אף פעם וגם לא רציתי לעשות. כי את צריכה לבוא בראש של ויתור הרבה פעמים, אין לך את היכולת להיות קפדנית. זה קפיצות מטורפות ושינויי לוקים מטורפים והרבה התפשרויות. נעניתי לזה כי עודד דוידוף (הבמאי, כ.ש), שאנחנו עובדים המון שנים ביחד, אמר שאני חייבת לעשות את זה איתו".
לירון: "הוא לא היה נותן לך לא לעשות את זה", היא צוחקת. "לא, אי אפשר לוותר על פרויקט כזה לא משנה מה".
הילה: "ועדיין, אני חושבת שעשינו משהו שאני לא ראיתי באף דרמה יומית בארץ. כשאנשים מהתעשייה שומעים שזו סדרה בקטגוריית דרמה יומית הם נשארים עם פה פעור. כי התעקשנו מאוד מאוד על הדקויות. היו פעמים שחצי בצחוק וחצי ברצינות, הייתי אומרת 'תוציאו את השם שלי מהרולר!' כי לא רציתי להתפשר על הנראות. יש המון מאפרים ומעצבי תלבושות מצוינים בישראל, אבל אני חושבת שבאמת העלינו את הרמה של דרמה יומית בארץ כי לא ויתרנו ונתנו הרבה מעצמנו הרבה מעבר למה שביקשו".
לירון: "בדרך כלל מה שקורה זה שמגיעים לצלם ולא תמיד הכל מתוכנן, את חלק מהדברים לפעמים מחליטים על המקום. ובגלל שידעתי שזה 44 פרקים, היו אלף ומשהו סצנות לצלם, אני בתוך המסגרת הזאת החלטתי שאני אגיע הכי רחוק שאני יכולה. ישבתי ובניתי את הכל לפני שיצאנו לצילומים, ותכננתי את כל האלף ומשהו סצנות שהיו מראש. ידענו כל אחד בדיוק מה הוא ילבש באיזו סצנה, כדי שאני אדע ששלטתי לפחות ב-95 אחוז מהבחירות שנלקחות".
רואים שאתן אוהבות את זה בטירוף.
הילה: "אנחנו מאוהבות בזה, ממש".
לירון: "זה באמת מרגש אותנו. אני זוכרת שהייתי אוספת דברים, ומראה אותם למפיקה או לתסריטאית. ומצאתי תחתונים כאלה שהם כמו מכנס, עם ירכית כזאת ורקום השם".
הילה: "אה, זה היה שייך למישהו?"
לירון: "כן! ככה את יודעת של מי זה, שראשי התיבות רקומים. ואת רואה שזה של פעם, והייתי ממש מתרגשת מזה, והן תמיד היו צוחקות עליי שאני מתרגשת מתחתונים. וזה באמת מאוד מרגש. זה היה לגעת בפיסות היסטוריה".