"חם, לוהט רותח!" חזרה לעונה שלישית. על פניו, סיבה למסיבה. כולנו מצאנו את עצמו נכנעים לגל החמישי של הקורונה, נכנסים לבידודים, חולים בשפעת, או גם, רחמנא ליצלן, חולים בנגיף הסיני המאיים - והטיים קילר הרשמי של נטפליקס בא בול בזמן. בשבועות האחרונים גם אני מצאתי את עצמי מושבתת למיטה במשך ימים ארוכים, מחפשת באומללות פיסת אסקפיזם טהורה. אז התחלתי לצפות בעונה השלישית של התוכנית, ונזכרתי למה נמנעתי ממנה בשנתיים האחרונות.
כש"חם, לוהט, רותח!" עלתה לנטפליקס לראשונה, בתקופת הסגר הראשון, החברה שמקפידה לייצר בדרך כלל תוכן תקין פוליטי להפליא - עשתה הכל כדי לשמור על עצמה מליפול במלכודת החפצון המתבקשת. בהיעדר הנחיה אנושית קלישאתית שהייתה לוקחת את הפורמט למחוזות "הרווק" (ובהתאם גם כמה שנים אחורה), התיווך של המתמודדים לקהל הוא אחר, מודע לעצמו ומשעשע הרבה יותר מאשר בתוכניות רווקים דומות. העוזרת הוירטואלית לאנה היא השוטר הרע, ולצידה מלווה את התוכנית הקריינות ההומוריסטית של הקומיקאית דזירה ברץ'.
לכאורה, "חם, לוהט רותח!" מנסה לצחוק על המתמודדים החרמנים לאורך כל הדרך: תעודות הזהות שלהם - שמוצגות על המסך עם הגעתם לווילה - מלאות ברגעי בהייה, בשנינויות שהן בעצם לא ממש שנונות ובהרבה קלישאות נוסח "אני משיגה את מה שאני רוצה" ו"הסתובבתי בכל העולם כדי לשכב עם בחורות". התשוקות שלהם מוקבלות המון זמן מסך ומוקצנות עד כדי הגחכה: את המתח המיני בין המתמודדים ניתן לחתוך בסכין, כולם מאוד לוהטים בעיניי כולם, וכולם רוצים לשכב, ליטרלי, עם כולם. כולם בבגדי ים כל הזמן, ולא מעט פריימים מוקדשים לאימוני הכושר של הגברים או לחילופין להכנות הקפדניות של הנשים, שמתאפרות ומסדרות את השיער במשך מה שנראה כמו שעות. אחת לכמה דקות מתמודד או מתמודדת מזכירים לנו כמה קשה להם לשמור על ההנחיות.
למרות הבדיחות השנונות על המתמודדים החרמנים, שיורה זדירה בכל רגע נתון, עדיין מצאתי את עצמי מסיימת את הפרקים בתחושות קשות למדי שנעו על הסקאלה שבין "אני לא מספיקה" לבין "אני גרועה להחריד". קיוויתי לצפות בעוד ריאליטי כיפי, ומעבר לזה: בתוכנית שסימנה את עצמה כתוכנית הדגל של הטראש והפיל גוד בנטפליקס, אבל לא לקח זמן רב עד ששברירי המחשבות שקפצו לי לראש הפכו לשאלות אמיתיות על הנראות שלי, על היכולות החברתיות שלי, וכמובן - על המיניות שלי.
כשצפיתי בנשים היפהפיות - כולן במידה אפס, משוטטות על החוף בביקיני, קופצות על המיטות, ויושבות מול המצלמות עם פיסות הבד הקטנות ביותר על גופן - לא הצלחתי שלא לחשוב כמה מאמץ היה נדרש ממני כדי להסתובב בלבוש דומה. כשהמתמודדות ישבו בתחתונים קטנטנים ופלירטטו ממושכות עם בחורים, תהיתי אם גם אני הייתי מצליחה לשבת בתחתונים כאלה, בישיבה מזרחית נינוחה מול בחור שאני רוצה, שעה שהוא סוקר בקפדנות את גופי. כשהמשתתפים הגיבו בדרמטיות מפתיעה לאיסור במגע מיני, הרגשתי די רע כשאמרתי לעצמי "תכלס, גם בשביל חצי מהסכום הייתי מצליחה לעשות את זה". כתשע דקות אחרי שגילו את החוקים החדשים שתיים מהמתמודדות התמזמזו בתשוקה על אחת המיטות, תהיתי אם גם אני הייתי מגיבה באותו אופן. כשהגעתי למסקנה שממש לא - לא הצלחתי להימנע מתחושת האשמה ששטפה אותי.
במפגש הראשון לעונה, בין הולי ואיזי לבין ניית'ן, השתיים שאלו אותו מה הוא מחפש בבחורה. גם את המתמודדים הבאים שאלו הבנות את אותה שאלה. הרשימות של הגברים נחקקו במוחי. "שיניים יפות, עיניים גדולות, גבוהה עם תחת נחמד" זה מה שאני זוכרת כרגע, אולי כי ברגע הצפייה מיד נזכרתי בגשר ובהלבנת השיניים שאני רוצה לעשות (למרות שהשיניים שלי ישרות ולבנות למדי), בסקוואטים שלא עשיתי כבר מי יודע כמה זמן ובגובה הממוצע שלי. היד מיד התמקמה על הבטן שלי, שהייתה מלאה בתה ובטוסטים, ונשארה שם גם כשבחנתי את גופי מול המראה, כמעט בלי לשים לב לכך, רגע אחרי שסיימתי את הפרק הראשון.
למרות שהיה יום קפוא, הוצאתי מהפינה הכי חשוכה בארון את אחד מבגדי הים הקטנים ביותר שלי - ובדקתי אם אני נראית כמו הבנות החמודות מהמסך. כשגיליתי, לא להפתעתי, שאני אפילו לא מזכירה את הגברות הדקיקות בביקיני ובעקבים - כבר בניתי במוחי תוכנית עיצוב וחיטוב לקראת קיץ 2022. נכנסתי שוב למיטה והתחלתי, בעצב, את הפרק הבא. נקודת מבטי היא של אישה, אבל אני מתארת לעצמי שכל גבר שצופה בגופים המפוסלים של המשתתפים הגברים, שומע אותם מספרים בגאווה איך הם "מחזיקים 45 דקות במיטה" או מתפארים בכיבושים המיניים הרבים שלהם מרגיש את התחושות שהרגשתי אני.
איפה אנחנו, בני התמותה – שצריכים להקדיש משאבים רבים כדי להתחיל עם הקראש, או להתגלח שוב ושוב כדי למחוק כל זכר לשיער, או לא לאכול שלושה ימים כדי להדביק את הבטן לגב - מנצחים את משתתפי "חם, לוהט, רותח"? אנחנו (לכאורה) חכמים יותר, (לכאורה) מנהלים את חיי המין שלנו בצורה בריאה ומתונה, ו(לכאורה) יודעים לנהל מערכות יחסים משמעותיות ורגשיות יותר מאשר מתמודדי התוכנית - שבאו ללמוד בדיוק את התורה הזו. האם זה מנחם אותי, את היד שמונחת על הבטן שלי אן את בגד הים הקטן שנזרק לאשפה? לא, לא ושוב פעם לא.
"חם לוהט רותח!" חזרה לעונה שלישית. על פניו - סיבה למסיבה. בפועל - תוכנית ריאליטי משעשעת שממשיכה לבסס בצורה יסודית לא מעט תפיסות סקסיסטיות שחשבתי שמאסנו בהן כבר מזמן. המאבק לאהבה עצמית הוא קרב יומיומי עבורי ועבור מרבית מחבריי. בעולם בו משודרת "חם, לוהט, רותח!", זה לא משנה כמה קלישאות ייזרקו לאוויר - במדיה בכלל ובסדרות שונות של נטפליקס בפרט – לפיהן עלינו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. "חם, לוהט רותח!", ללא ספק, מחזירה אותנו יותר מדי צעדים אחורה.