כל ריאליטי טוב הוא מעשה קסמים. לא במובן של משהו על טבעי שאין לו הסבר בגבולות ההיגיון, אלא שואו משוכלל ומרובה הסחות דעת, שיודע לתת לך את מה שאתה רוצה גם בלי שחשבת שתקבל אותו. למשל, "חתונה ממבט ראשון" היא לא רק ניסוי חברתי על אנשים שנפגשים לראשונה מתחת לחופה, אלא סדרת תעודה אנתרופולוגית על אנשים שלא מרגישים בנוח ללכת לשירותים בנוכחות זרים. "מאסטר שף" היא לא רק תחרות לבשלנים אלא גם חיטוט ארוך בהיסטוריות משפחתיות והגילוי המדהים שכן, גם אצלם בבית הגישו קציצות עם רוטב אדום.
וכך גם "האהבה היא עיוורת" (תרגום מביך במיוחד ל"Love is Blind") ריאליטי השידוכים החדש והמתעתע של נטפליקס. על פניו, גרסה חיוורת ל"חתונה ממבט ראשון" ובפועל - גם דיון מרתק ומרענן בסוגיות חברתיות שלא הרבה תכניות מעזות לטפל בהן. הקונספט פשוט: 30 רווקות ורווקים - סטרייטים ונאים להכעיס, כמובן - עורכים סדרת דייטים אלה עם אלה מבלי להיפגש פנים אל פנים. הם יושבים בשני חדרים נפרדים ("תאים", כפי שהם מכונים בתכנית) ומשוחחים. בלי טלפונים, בלי הסחות דעת, בלי התעכבות על זוטות כמו מראה ותנועה בחלל. אחרי שלושה-ארבעה דייטים כאלה, הזוגות שנוצרה ביניהם הכימיה הטובה ביותר מתארסים, ונפגשים לראשונה אחרי שהתחייבו להינשא. הם נוסעים לירח דבש בו יתַרגלו לראשונה חיים משותפים, ורק אז חוזרים לערי מגוריהם לראות איך חיו לפני כן ולפגוש את ההורים. אה, ואז הם מתחתנים בטקס שלם עם השמלה והחופה והכל.
ובעוד רוב הזוגות ב"Love is Blind" מייצרים עלילות קלאסיות של ריאליטי - היא מתחרטת כי נראה לה שיש לה רגשות לגבר אחר; הוא מתחרט כי הבין שהיא שונאת את הבדיחות שלו - הזוג לורן וקמרון הופכים את 15 דקות התהילה שלהם למשהו מורכב יותר. לורן ספיד, "יוצרת תוכן" בת 32, וקמרון המילטון, "מדען" בן 29 (הטייטלים המקצועיים של המשתתפים בתכנית הם כתבה בפני עצמה), התאהבו בתאי ההיכרות ונפגשו לראשונה על השטיח האדום המפורסם של התכנית. קמרון חייך מאוזן לאוזן כשהבין כמה לורן יפהפייה, ולורן לא הכחישה שקמרון מאוד נאה בעיניה - אבל הוא גם גבר לבן והיא לא. מאותו הרגע, הזוגיות של לורן וקמרון מספרת סיפור כפול. ובעוד קמרון יצא בעבר עם נשים שחורות, הוא הגבר הלבן הראשון שהיא מנשקת. הראשון שרואה אותה בעירום. הראשון שהיא שוכבת איתו והראשון שהיא חולקת איתו דירה. שלא בפניו, היא מודה שהיא חוששת מהתגובות של חבריה לכך שהיא, אישה מעודכנת עם מודעות חברתית סופר-גבוהה ותחושת מחויבות גבוהה לקהילה שגדלה בה, תתאהב לעיני כל עם מישהו שבמהותו הוא זר להם.
השיחה הזאת, שלורן חושפת אט-אט בפני ארוסה החדש, היא פצצה מתקתקת. הרי קל, וחשוב מכך - מפתה וטלוויזיוני להוציא אותה כעוד שחורה כועסת או כגזענית. גזענית משופרת אפילו - גזענית הפוכה. המושג "גזענות הפוכה", שדה מוקשים של רגישויות שדף הוויקיפדיה שלו פחות או יותר מסתכם במילה "זה מורכב" הוא, בגדול, הטענה שאפליה פועלת באופן שווה לכל הכיוונים. הטיעון הזה נפוץ בקרב אנשים שמלא נעים להם לוותר על הפריבילגיה שבאמירת מילים כמו "פרחה" או ה-N Word, שחושבים שאם מעירים לאשכנזי על צבע העור שלו זה גזעני בדיוק כמו להעיר למזרחי או לאתיופי.
וקל היה לראות את הסיפור של לורן וקמרון מהפריזמה הזאת, אבל "Love is Blind" לא הולכת לשם וגם מי שמאמין שגזענות הפוכה היא דבר בעולם (היא לא. אוכלוסיות שדוכאו באופן שיטתי על ידי אוכלוסיות אחרות יכולות להגיד דברים רעים על המדכאים שלהם. זה ממש בסדר) יתקשה לחשוב שלורן היא אישה גזענית. אדרבה, כשהיא מדברת על כך שלנשק שפתיים אפריקאיות זה שונה מלנשק שפתיים לא אפריקאיות זה מדליק אלף נורות מעל הראש. זה הרי הסיפור שלא הראו לנו עד עכשיו, או שהראו לנו בצורה מאוד מסוימת.
עד השנה היינו אומרים שלורן וקמרון מ"Love is Blind" מספקים סצנות שלא נראות אף פעם על מסכי הטלוויזיה, אבל עלילה דומה נרקמה לאחרונה בעונה הנוכחית של "האח הגדול". לנגד עיני הצופים, הלכו והתאהבו שני דיירים בבית - תקוה וליאור; אישה אתיופית וגבר לא אתיופי. כשדיירים אחרים שאלו את ליאור איך המשפחה שלו תגיב אם מערכת היחסים של השניים תבשיל ותמשיך גם אחרי שהתכנית תסתיים - אוי, זה בטח יהיה להם ממש קשה - תקוה השיבה ואמרה שזה פוגע בה. לא רק ההנחה שהיא תהווה איזה איום על שלמות משפחת דואק, אלא העובדה שאף אחד לא חשב לשאול אותה אם אולי ליאור עלול להוות בעיה למשפחתה. הצד שלה נתפס בעיני חבריה לבית כמובן מאליו. כאילו ברור שלמשפחה שלו יש מה לחשוש, וברור שהמשפחה שלה תברך על ההזדמנות להשתחל לתוך מוקד של כוח ונורמליות בחברה הישראלית. אבל הנה, לא. זאת אומרת, הנה, כן - לאתיופית המודרת הזאת יש פה, מחשבות, רגשות והיסטוריה. דעתה שקולה לדעתו של ליאור, והיא תובעת לקבל זמן מסך זהה. וכל זה ארוז לנו עוד בסיפור אהבה? אלוהים, איזו תקופה יפה לחיות בה.
גם הטלוויזיה הכי 2020 עדיין מגמגמת בכל הנוגע למערכות יחסים מעורבות. גם סדרות שמספקות נקודת המבט השחורה נוטות להסתכל על מערכות יחסים מעורבות כאיזו בגידה תרבותית שאפשר לצחוק עליה, ולא מספיק מעניין לפרגן לה. וכן, אנחנו בהחלט מדברים פה על "אנשים לבנים יקרים". והנה, דווקא באזורים הכי צ'יפיים של מדריך הערוצים, נערכות שיחות שאי אפשר היה לשמוע בדרמות האיכות ובקומדיות הנשכניות."Love is Blind" מקיפה את סיפורם של לורן וקמרון בשעות על שעות הוויכוחים הכי משמימים בעולם על מי בזוגות האחרים יזם ריב עם מי, ומי מספיק מבוסס בחייו כדי להצדיק את האטיטיוד שהוא מתנהל בו. "האח" מטמינה את המונולוג של תקוה בתוך דקות ארוכות של משימות ילדותיות ודיונים על אריזות קוטג'. אבל מדי פעם מתגלות תכניות הריאליטי האלה במלוא הדרן האמיתי. בפוטנציאל המלא שלהן. בקסם שהן מסוגלות לחולל.