ב-19 באפריל התפצל הזמן לשניים. רובנו המשכנו לחיות את מה שנותר משגרת חיינו, אבל אלפים יודעים שברגע שפורסמו הפוסטים הראשונים בחשבון האינסטגרם big_brother_all_the_time1, עליו המלצנו לכם לא מזמן, נפער חור תולעת בלב הרשת הישראלית, ועוקביו חיים מאז בשני מישורים. הראשון, כאמור, הוא השגרה המוכרת, והשני הוא עולם של צרחות, קפיצות, איומים, חיוכים מזויפים והרבה סיגריות. כלומר עולם מושלם, שמבוסס כולו על קטעי וידאו מעונות עבר של "האח הגדול", בדגש על הריבים הגדולים שהתגלעו בין מתמודדי התוכנית לאורך שנותיה.
לפרסם קטעי וידאו מ"הפיג'מות" ולכתוב "זאת אני" זה אחלה ואני מעריך את כל חשבונות האינסטגרם ועמודי הפייסבוק שמסורים לגאג הזה, אבל האם הם אי פעם סיפקו לי את הריב הנעלם של אור דניאל ויניב אביזרץ (עונה 5)? את המונולוג של נופר מור על כדור הבלבול (עונה 6)? את הריב של נופר מור עם הדיירים על כמות הסיגריות (עונה 3)? את הוויכוח של נופר מור ולינור (עונה 6)? את הוויכוח השני והשלישי והרביעי של נופר מור ולינור (עונה 6), או את נופר מור אומרת ליואב מאור "מי תלך איתך, אידיוט?" (עונה 3)? לא. חשבונות הממים לא יספקו לי את קורפוס הידע, השעשוע והיופי הזה, ו"האח הגדול כל הזמן" כן, כי הוא יודע בדיוק מה חסר באינסטגרם: צעקות.
יצירת ריב בתוכנית ריאליטי היא מלאכה מורכבת, ושואו שלא מקבל את הזרקור שמגיע לו. חלק מהריבים הגדולים - ו"האח" מצטיינת בהם, אם כי היא ממש לא התוכנית היחידה שמיישמת אותם - כוננו דמויות בתרבות הפופולרית בישראל. בראו סלבס לנגד עינינו. הרי אין אלירז שדה, כפרסונה, בלי הניצחון בעונה שלו ב"אח", ולא היה לו את הניצחון באותה עונה בלי הריב הפיסכוטי על הזכות לשיר סולו במשימת בוליווד. וכנראה שלא היו לעינב בובליל עסק מצליח ואינסטגרם מצליח בלי הרזומה שלה כמשתתפת בולטת בעונה הראשונה של "האח" (ואחר כך כמעין מנטורית/נופשת שנכנסה לבית בעונה השישית, בגדול, בשביל לנוח). הרי ריב טוב הוא אירוע מחולל: הוא יכול להטיס מתמודד אפרורי לחמישיית הגמר רק בזכות הפעם ההיא בה נופף בידיו וקרא למישהו "מתייפייף". זה נשמע זניח אבל בואו לא נשכח שלדברים האלה יש משמעות גם מחוץ ליקום האטום של התוכניות המסוימת. חמישיית גמר פירושה זמן מסך גבוה יותר, ומאסה גדולה יותר של צופים ומעריצים שיכולים להפוך אחרי התוכנית לכוח קנייה משמעותי.
הצפייה בתגרות המילוליות האלה באותו חשבון אינסטגרם היא חוויה בעלת כמה רבדים. קודם כל, זה באמת כיף להיזכר בטרלול שקרה פעם על המסך. תוכניות ריאליטי מעודכנות כמו "הכוכב הבא" או "חתונה ממבט ראשון" כבר התקדמו מהקונספט של עימות, ומצאו דרכים אחרות לספר סיפורים אישיים אך סוחפים על אנשים רגילים למראה, וריבי העבר מספקים פורקן רגשי יעיל ומיידי. כל סטורי הוא פצצה עם טיימר שסופר אחורה עד הבום - הנה הם יושבים בפינת העישון ומשוחחים כרגיל ושנייה לאחר מכן הם כבר עמוק בתוך קרב צרחות מְסכן גרונות על האם יש כוסברה בגינה או אין כוסברה בגינה. ובאותן ארבע עד עשר דקות, זה כל עולמם של המתמודדים הרבים, וגם כל עולמו של הצופה: אין צרות אחרות בעולם, יש רק כוסברה בגינה. או שאין.
הניתוק הזה מהמציאות הקונקרטית הוא חרב פיפיות. מצד אחד, כאמור, איזה כיף שמישהו ישב וברר ואצר את הקטעים האלה (הייתי מסתדר עם קצת פחות ריבים של סימה ומירב [עונה 9] אבל זה באמת עניין של טעם), וסידר לי אותם בגריד נוח. הלוואי שהיתה ספרייה שלמה של חשבונות כאלה, לכל מותג ריאליטי ישראלי. מצד שני, הצפייה המחודשת הזו באמת משכיחה את העובדה שעברו מאתיים שנים מאז שהריבים האלה שודרו לראשונה. התגובות לפוסטים מציגות את הדואליות הזו בצורה הטובה ביותר, וכוללות גם אנשים שלא מבינים מאיזה עונה נלקח איזה סרטון ומי האנשים שמופיעים בו, אבל גם תגובות שמלבות מחדש את ריבי העבר האלה. אנשים מתייגים את נופר, עינב, עומר קינן ודודו כהן כדי לערב אותם מחדש או לחוות מחדש את דעתם על תקריות מ-2017. ואלוהים, כמה אמוציות. אביבית בר זוהר מעוררת בגולשי החשבון קשת שלמה של רגשות, מתיעוב ודחייה עד התמסרות מוחלטת ואת זה עוד אפשר להבין. זה הטיקט של אביבית, זה הטאלנט שלה וזה מה שמשאיר אותה בביזנס גם אחרי עשור של ריאליטי.
אבל מה עשתה לכם נופר מור? נופר היא סמלה של תקופה. היא ארכיטיפ. היא התמונה שיש ליד ההגדרה המילונית ל"מתמודדת ריאליטי עם פתיל קצר", רק שהתמונה הזאת צולמה ב-2011. נופר מור היתה דמות ריאליטי נהדרת בשני הסבבים שלה ב"אח" אבל היא כבר לא שם. לא ניכר שהיא מתענגת על הזכרונות מהבית ההוא בצורה יוצאת דופן, והאנשים שהיא רבה איתם בעוצמה ובלהט הם היום החברים שלה, הקולגות שלה או סתם אנשים שחלקו איתה פרק זמן משמעותי בלי שזה יבשיל אחר כך לחברות. מור של 2020 נמצאת בפאזה אחרת - אל "האח" היא נכנסה בגיל 22, בסטייט אוף מיינד מסוים מאוד. איפה זה ואיפה בעלת העסק של היום; איפה החצי פוני המושלם ההוא ואיפה הקארה חמור הסבר והשיקי של היום; איפה הריבים על מי מצדיק את התואר "בריסטול" ואיפה הביקורים במסיבה/טקס חניכה לכת של קניה ווסט וקים קרדשיאן.
נופר מור היא כמעט יצור אחר היום, בטח מבחינת המשקל שיש לה בתרבות הפופולרית. אפשר להתווכח על כמה היא מפורסמת, אבל היא כבר לא מפורסמת בזכות ההתנהגות שלה בתוכנית ריאליטי. לא רק בגללה, בכל אופן. עם זאת היא, ועינב בובליל - שנכנסה לסיבוב הראשון שלה בבית "האח" כשהיתה בת 20, יצאה ממנו חבולה תדמיתית וחזרה אליו הרבה יותר באיזי אחרי 6 שנים - נדרשות לתת איזה מין דין וחשבון על מה שעשו אז, על עברות התנהגות שקרו בתוך מסגרת שמעודדת אותן מאוד להתנהג לא יפה, וגם, נו, לפני טריליון שנה. הן בערו כמו מטאורים בדיוק משום שידעו לספק לנו את מה שרצינו לראות - את הריבים הכי קטנוניים ואוויליים אבל גם הכי מושקעים מבחינה רגשית. ומרגע שהריבים האלה חזרו לתודעה, הם מאלצים את נופר, עינב ושאר מתקוטטי "האח" לחזור ולהיות שוב האנשים הכועסים מהטלוויזיה.