לפני שמונה שנים הגיעו מלך ומלכה לצפון. ההתרגשות היתה גדולה נוכח הביקור המלכותי. ילד עם חיבה מסוכנת לטיפוס וילדה שמאסה בשיעורי רקמה דילגו על חומות וקפצו על עגלות כדי לצפות בפמליה נכנסת בשערי ווינטרפל.
הלילה ההיסטוריה חזרה על עצמה. סצנת הפתיחה של "ווינטרפל" - פרק הפתיחה בעונת הסיום של משחקי הכס - הדהדה את הסצנה ההיא מפרק הפתיחה של הסדרה כולה: ילד מגשש את דרכו בהמון, ולבסוף מטפס על עץ כדי להביט בשיירה מלכותית שנכנסת לווינטרפל. רגע לפני שמשחקי הכס מסתיימת - היא חוזרת להתחלה.
אבל אנחנו לא בהתחלה, והמצלמה העוקבת אחרי הילד הנרגש מתעכבת לרגע על מי שהיתה פעם הילד הזה - אריה סטארק.
אריה היא כבר לא הילדה שמנסה להשתחל בין המבוגרים אלא הנערה שעומדת בשורה הראשונה. היא כבר לא צריכה לחבוש קסדה כדי להוכיח שהיא לוחמת נועזת אלא אחת הרוצחות הכי קטלניות בווסטרוז. האבירים שחולפים על פניה הם לא גיבורים נערצים מסיפורים לפני השינה אלא אנשים בשר ודם שאיתם כבר פיתחה יחסים מורכבים. כלב הציד, עליו הביטה בהתפעלות כשרכב לתוך ווינטרפל חבוש בקסדת זאב וחמוש ברזומה מטיל אימה, הוא היום האיש שאריה אפילו לא טרחה לחסל כשהיתה יכולה. במקום ג'ופרי, יורש העצר המזויף והמפונק, היא מתבוננת בגנדרי הצנוע ויגע הכפיים, בנו הממזר של המלך רוברט, הבאראת'יאון האמיתי והאחרון. והמלך אינו רוברט הגדול אלא אחיה, ג'ון סנואו.
הדמיון בין שתי הסצנות רק מדגיש את הפער שנפער ביניהן במשך שמונה עונות של משחקי הכס. זה משחק אחר.
פגישת מחזור בווינטרפל
מעט מאוד קרה בפרק הפתיחה. בילד-אפ של 20 חודשים הסתיים כמעט ללא דרמה (אלא אם אתם יארה גרייג'וי והרגע ניצלתם מדוד פסיכופת), ללא גילויים חדשים (אלא אם אתם ג'ון סנואו והרגע גיליתם שאתם בעצם לא) וללא קרבנות בנפש (אלא אם אתם נד אומבר והרגע מוסמרתם לקיר על ידי מלך הלילה). אם העברתם את שעות היום עם ידיים על האוזניים, מתחמקים מהמטבחון המשרדי ולא מישירים מבט לפייסבוק - אתם בוודאי כבר יודעים שזה היה לשווא. מספיק לציין שהרגע הדרמטי של הפרק היה סוד משפחתי שנחשף לפנינו עוד בעונה הקודמת, שהסצנה הספקטקולרית היתה שוב טיסת דרקונים, ושההתקדמות העלילתית הבולטת היתה קשורה בת'יאון גרייג'וי, כדי להבהיר עד כמה "ווינטרפל" לא חידש דבר. חרדת הספוילרים כבר לא מרחפת מעל משחקי הכס כמו דרקון.
זה לא היה עוד פרק פתיחה עונתי, אלא פרק פתיחה של סיום סדרה. זו תחילת הסוף. זו הסיבה שבמקום לגלגל עלילות, משחקי הכס נאלצה לעצור כמעט הכל ולהציב את הדמויות במקומותיהן לקראת המלחמה הגדולה (והמלחמה הקטנה - סטארקגאריין נגד סרסיי). אחרי שבמשך שבע עונות הם חרשו את ווסטרוז לאורכה ולרוחבה, כל הגיבורים התכנסו לשניים וחצי לוקיישנים: ווינטרפל, שמאכלסת כמעט את כל הקאסט; מעלה מלך, שם מתבצרת סרסיי עם אחרוני נאמניה; וגיחות קצרות לים הצר (בספינת האחים גרייג'וי) ולטירת אומבר, המעוז הצפוני שנרמס תחת רגלי צבא המתים.
פגישת המחזור בווינטרפל מציגה שלל איחודים מרגשים ומפגשים טעונים, ומתגלה כמתגמלת עבור הצופים ונפיצה עבור הגיבורים. ההתלהבות שמלווה את כניסת הפמליה המלכותית מבעד לעיני הילד האלמוני מתפוגגת במהירות. כמו בליל סדר כהלכתו, האווירה החגיגית לא מצליחה להסתיר לאורך זמן את הרגשות העזים שמאיימים להתפוצץ. בחלוף שבע עונות, כמעט כל אחד מהנוכחים נושא על גבו מטענים רגשיים שיכולים להחזיק פורמט ריאליטי. מספיק להביט באריה, המתנקשת חסרת הפנים, מחליפה שבעים פנים כשהשיירה חולפת מולה: מההתרגשות נוכח ג'ון עבור בהפתעה לראות את ההאונד בחיים ועד החיוך למראה גנדרי. בתוך דקה עוברת אריה טלטלה רגשית שבקרוב תהיה נחלת כולם: טיריון שיפגוש את האישה שממנה אפילו לא הספיק להתגרש, סנדור שיפגוש את הילדה שהפקירה אותו למוות, סאם שיפגוש את המלכה שחיסלה את משפחתו, ג'יימי שיפגוש את הילד שזרק מהחלון.
How about #DemThrones pic.twitter.com/9FdHN19Rj1
— House Box Office (@HBO) April 15, 2019
אבל למשחקי הכס אין זמן לטפל במערכות יחסים בעדינות ולחשוף סודות בסבלנות. הכל בחוץ ב"ווינטרפל": רגשות מוצנעים הופכים שקופים כמו זכוכית דרקון (הטינה של סאנסה כלפי דאני, החיבה ההדדית בין דאני וג'ון), דמויות מטילות זו על זו פצצות ביוגרפיות ומציתות שרשרת של רימוני הלם (בראן מספר לדאני שהילד-דרקון שלה אומץ על ידי מלך הלילה -> דאני מספרת לסאם שהרגה את אביו ואחיו -> סאם מספר לג'ון שהוא טארגאריין). שעון החול של האנושות אוזל, שלא לדבר על שעון החול של הסדרה. כשבראן קוטע את שיחת החולין של דאני וסאנסה ומבהיר ש"אין לנו זמן לזה", הוא מדבר מפיהם של היוצרים. הצורך בגילויים דרמטיים ישירים ומהירים מריח לעתים כמו אופרת סבון, אבל אם כבר אופרת סבון - שתהיה קיצונית כמו משחקי הכס, שבה תינוק חטוף הוא דרקון זומבי ואהבה אסורה היא גילוי עריות.
הצפון לא בוטח
"אנשי הצפון לא בוטחים בזרים", מסביר ג'ון לדאני כשהם נכנסים לווינטרפל, מבלי להבחין שהחשד דבק גם בו. הוא יצר חיבורים פוליטיים למען המטרה הגדולה, ויתר על המקום הראשון, אפילו לא דרש רוטציה - אבל הצפוניים לא מתרשמים. הם מסתכלים על דאני כמו שמצביעי שמאל של כחול לבן מסתכלים על בוגי.
"עזבת את ווינטרפל כמלך שבצפון וחזרת כ... אני לא בטוחה מה אתה עכשיו. אציל? כלום?", צולפת ליאנה מורמונט, ליידי אוף דוגרי. אריה - שתמיד היתה קרובה לג'ון, הממזרה החוקית במשפחת סטארק - מצדדת להפתעתו בסאנסה (ג'ון זוכר אחיות-יריבות, אבל ווינטרפל השתנתה, כאמור) ומציבה אותו מול אחותו - זה מגן על האנושות וזו על המשפחה. וסאנסה - מעודנת מליאנה וקרה מאריה - שואלת אותו את השאלה שמערערת אותו: "האם כרעת ברך כדי להציל את הצפון או בגלל שאתה אוהב אותה?". התשובה המתבקשת היא "Why not both", אבל ג'ון מהסס. אולי זו לא התשובה הנכונה.
ג'ון דבק תמיד בציווי המוסרי העליון שלו: לעשות את הדבר הנכון. דאני הקלה עליו; הוא יכול היה לוותר בקלות יחסית על התואר עבור מישהי שהוא מאמין בה. הוא יכול היה לעמוד בפני המבטים החשדניים של אנשי הצפון והלשון החדה של ליאנה מורמונט. אבל כשסאנסה מעלה את האפשרות שהוא לא עשה זאת מתוך אמון במלכה אלא מתוך אהבה, כשהיא מציעה שזה לא היה צעד אצילי אלא מחווה רומנטית - היא מצליחה להטיל ספק גם בלב השלם של ג'ון.
The only scene that matters the most ❤️ ! Jon snow ❄️ kissed Daenerys and the reaction of the dragon was epic #GameofThones #forthethrone pic.twitter.com/SvasidmetT
— Tosho MJ (@richtosho) April 15, 2019
ואחרי שסאנסה חורצת את אדמת הקרח המוסרית של ג'ון, מגיע סאם ופוער בה בור - בור שישמח לראות את דאני נופלת בו. הביוגרפיה החדשה של ג'ון טורפת את הקלפים והופכת אותו ליורש העצר הבכיר. דאני דרשה ממנו לכרוע ברך בפניה בשל בכירותה בשרשרת הטוענים לכתר - עכשיו כבר אין לה קייס. היוצרות התהפכו - זו דאני שצריכה לכרוע ברך בפני ג'ון.
אבל אצל ג'ון זו לא שאלה של דם אלא שאלה של מוסר. סאם יודע את זה, ולכן הוא מפנה אליו שאלה, המשך ישיר לזו של סאנסה: "אתה ויתרת על הכתר כדי להציל את אנשיך. האם היא היתה עושה את אותו הדבר?". לאנשים הקרובים לג'ון - כמו סאם (שדאני הפכה ליתום) וסאנסה (שמסכמת את ההבדל בין דאני לאביה, המלך המטורף, ב"היא יפה יותר") - התשובה ברורה. אבל ג'ון שוב מהסס. אפשר לתהות אם הוא יותר חכם מכולם, יותר חכם אפילו מהחרשן הכי גדול בשבע הממלכות ומהאישה הכי חכמה שאריה מכירה - או שהוא עדיין לא יודע כלום.
וישנה, כמובן, האפשרות שאיש מהם לא יצטרך לוותר. זו האפשרות שרוקם משרד היועצים דאבוס-ואריז-טיריון: שלטון זוגי, פאוור קאפל שימשול בשבע הממלכות יחד, אהבה רומנטית שתימזג בהרמוניה שלטונית. ג'ונריז. או כפי שקראו לזה בספרים: שיר של אש ושל קרח.
למלכה יש בית
בעוד שבווינטרפל הקפואה הקרב על הכתר מתחמם, במעלה מלך יש רק מלכה אחת. המהלכים הלבנים חצו את החומה בדרכם לקרב עם הצבאות בצפון, וסרסיי מקבלת את הדיווח ברוח שבה מנחם בגין קיבל את מלחמת איראן-עיראק: איחולי הצלחה לשני הצדדים.
אבל יש דבר אחד שסרסיי לא יכולה לחכות לו - מותם של אחיה. כדי לא להשאיר את העניינים בידיו הרשלניות של מלך הלילה (שכבר פספס הזדמנות לחסל את ג'ון ודאני), סרסיי שולחת את ברון להתנקש בג'יימי ובטיריון (באמצעות כלי נשק שהוא גם צדק פואטי - רובה קשת, כפי שטיריון הרג את אביהם טייווין). לברון יש רזומה של שכיר חרב חסר עכבות, אבל לכל צופה משחקי הכס ברור שברגע האמת הוא יתגלה כבעל לב זהב (שבמקרה יש לו גם חולשה לזהב). מי שהציל את חייהם של טיריון (במשפט בדו-קרב) וג'יימי (בקרב שיירת השלל) לא יהיה האיש שישים להם קץ. המהלך התסריטאי נראה צפוי - להביא את ברון לווינטרפל כדי שיצטרף לכוחות האור - עד שאפשר רק לקוות שגם סרסיי לא מפספסת אותו.
עד שברון יבגוד בה כמו כולם, סרסיי תמשיך לסמוך על קייבורן, ההר ויורון גרייג'וי, להטיל את יהבה על פלוגת הזהב נטולת הפילים ולשתות יין כאילו היא לא בהריון - מה שמעלה את השאלה האם היא באמת לא בהריון (ואם כך - אולי יורון באמת יכול "לשים נסיך בבטן"). האם היא טענה שהיא הרה רק כדי לפתות את ג'יימי להישאר ולגרום לטיריון להאמין שתשלח את צבאה? תודו שזה נשמע בדיוק כמו סרסיי.
ועוד כמה דברים על הפרק:
* נכון שצריך לתרגל את ג'ון ברכיבת דרקונים לפני המלחמה (על ראיגל, שקרוי על שם אביו האמיתי, ראיגר), אבל אפשר היה למצוא קונטקסט קצת יותר משמעותי מטיסה זוגית בשמי הצפון לטובת אתנחתא רומנטית. אני מבין את הצורך של משחקי הכס בסצנות דרקונים, מעריך את השיפור הטכנולוגי המתמיד ומחבב את דרוגון באופן אישי, אבל זה בעיקר נראה כמו הכנה למתקן שעשועים ב"פארק שבע הממלכות".
* אם הצבא צועד על קיבתו, הרי שיש לגנרלים סיבה טובה להיות מודאגים. בזמן שטיריון מתפאר בגיבוש הצבא הכי חזק בעולם, סאנסה מתריעה שאין בצפון מספיק אוכל עבור כולם. המצב מדאיג במיוחד כשבשמיים מרחפים שני דרקונים מורעבים ומדללים בהתמדה את מאגרי העזים. "דרקונים אוכלים כל מה שהם רוצים", אומרת דאני לסאנסה. ייתכן שבקרוב הם ירצו לאכול בני אדם.
* סצנת הפתיחה לא היתה הרגע היחיד שהדהד את תחילת דרכה של משחקי הכס. גם העירום הנשי, שהוקע ונוכה, זכה לקאמבק עם שלוש נשים ערומות המחוללות סביב ברון. זה כמעט נראה כמו אצבע בעין ל-metoo.
* אגב, החייל שהן מספרות עליו, אדי? הג'ינג'י? שנשרפו לו הפנים? אתם בטח זוכרים כהופעת האורח הכי מעצבנת בתולדות משחקי הכס:
Eddie... the ginger.... oh god#GameofThrones pic.twitter.com/ZV6DxtMvBJ
— Marissa of House Blanchard ��❄️ (@MarissaBlanch) April 15, 2019
* נצפתה בקהל בשעת הגעת המשלחת לווינטרפל: בריאן. לא זכינו לסצנה בכיכובה, אבל עם הגעתו של ג'יימי בסוף הפרק, ועם הגעתו הצפויה של טורמונד, אפשר לפנטז על משולש רומנטי.
* אחרי דפלציה בכמות ההרוגים במשחקי הכס, העונה השמינית - אחרונה ומבטיחה לפחות שני קרבות ענק - עתידה לקבור כמה דמויות מרכזיות. עצתי: שימו את הכסף שלכם על ראשו של יורון גרייג'וי. היוצרים השקיעו כל כך מעט בעיצוב דמותו המתאמצת לשדר קלילות, עד שפשוט אין לו סיכוי להגיע עד הסוף.
* חילופי מיקום במדד האינטליגנציה של ווסטרוז: אחרי שנים שבהם משל בכיפה, טיריון הודח רשמית. סדרת הכישלונות בעונה שעברה גולשת לנוכחית (ברית עם צבא לאניסטר? תסתפק בג'יימי), ואריה מכריעה את הדיון ב"סאנסה היא האדם הכי חכם שאני מכירה". "חשבתי שאתה האיש הכי חכם עלי אדמות", אומרת סאנסה לטיריון, כמעט בגיחוך. גם אנחנו. אפשר לפחות שיחזור להיות מצחיק?
* סיקוונס הפתיחה השתנה כמעט לחלוטין, מהמסלול על המפה (שמתחיל בחומה ומסתיים בכס הברזל) ועד התחריטים. אם אתם מאלו שמזפזפים, תנו הצצה.
* הספירלה שבמרכזה הוצב נד אומבר האומלל כמו מיצב אמנות מחריד היא סימן קבוע לעבודת חיסול של המהלכים הלבנים (כפי שנראה כבר בפתיחת הסדרה) - וגם סמל מיסטי שקשור לילדי היער (כפי שנראה בעונה 7). משמעותו של הסמל המסתורי תתברר, יש להניח, במהלך העונה. עד אז נסתפק באבחנה של בריק דונדריון שמדובר ב"מסר של מלך הלילה". זו כנראה הגרסה הווייט-ווקרית הרצחנית והמבעיתה לוואלאר מורגוליס - כל הגברים חייבים למות.