זה התחיל בטבח. רצח המוני. כזה שלא ראינו מחוץ לשדות הקרב ככל הנראה מאז החתונה האדומה – ובאופן סימבולי ולא מקרי, זה קרה בדיוק באותו מקום.
לפתיחות של פרקים יש תמיד משנה חשיבות, קל וחומר לפתיחות של עונות. הבחירה של היוצרים דייויד בניוף ודי-בי ווייס לפתוח את העונה השביעית והכמעט-אחרונה של הסדרה עם אקט החיסול המפואר של אריה מלמדת לא מעט על המקום שבו נמצאת "משחקי הכס" היום – לטוב ולרע.
חיסולים היו הלחם והחמאה של "משחקי הכס" מרגע שהתוודענו אליה, מרגע שנד הניף את החרב מעל ראשו של סייר שסרח. ראשים בסדרה מתגלגלים כמו כדורים לרשת במשחק של נבחרת ישראל נגד אלבניה, דמויות מתחלפות כמו יושבי ראש במפלגת העבודה. "משחקי הכס" הפכה בשלב מוקדם למדי בחייה לסדרה ההיא שבה אסור לך להיקשר לאף דמות, כי כולן מסתובבות עם צוואה בכיס. במובן הזה, זה רק טבעי לפתוח את העונה השביעית בטבח, ומידיה של מי שעמוד הענן שלה הוא קיל ליסט ושהפכה בן לילה למחסלת המובילה בשבע הממלכות (אין יור פייס, ברון).
אבל בשיאה, כוחה של "משחקי הכס" (שמשודרת אצלנו ב-yes Oh, ב-HOT HBO ובסלקום TV) לא היה בגרף הגופות המאמיר, אלא בזהות הקרבנות ובאופן שבו מצאו את מותם. "משחקי הכס" היתה הסדרה עם אפקט ההלם הכי קטלני שנראה בטלוויזיה – אפקט שהזין את חרדת הספוילרים שהפכה לשם הנרדף של הסדרה. אך ככל ש"משחקי הכס" מתקרבת לסיומה (12 פרקים מעכשיו – קצת יותר מעונה סטנדרטית), כך היא הולכת ומאבדת את העוקץ הזה, את אגרוף הברזל המהמם שלה. ובמובן הזה, זה רק טבעי שמעשה ההרג המחוכם של אריה היה שקוף כמו הקראש של ג'ורה מורמונט.
כולנו ידענו שוולדר פריי חוסל, כולנו ידענו שאריה יודעת כעת ללבוש זהויות כמו טום קרוז ב"משימה בלתי אפשרית", כולנו ידענו שהיא עדיין לא פרעה את הצ'ק מהחתונה האדומה. ואם במקרה מישהו שכח, הנה המצלמה מתעכבת על "וולדר" שלא לוגם מגביע היין המיוחד שהביא מארבור. ואם במקרה מישהו עדיין מנמנם, הנה "וולדר" נושא נאום שמטיל מבוכה באולם על "הגברים האמיצים ששחטו אישה הרה, שיספו את גרונה של אם לחמישה, טבחו באורחים שהזמינו לביתם". זה לא היה יכול להיות ברור יותר גם אם הוולדר הזה היה מסתובב עם חולצת "לילדה אין שם".
אבל את מה שהפתיחה הזו לא נתנה בהלם והפתעה, היא נתנה בקתרזיס. הניצחון המוחלט של אריה על בית פריי, כולל שניים-שלושה משפטים לאלבום הציטוטים הגדול של ווסטרוז ("תשאירו זאב אחד בחיים, והכבשים לעולם אינן בטוחות"), יצר את אחד מאותם רגעים שבהם הצופה מן המניין (לא הצופה על החומה, אני מודה) קם מן הספה ומריע לגיבורה הטובה.
וגם זה הולם את הדרך החדשה של "משחקי הכס", דרך שהותוותה בסיום העונה הקודמת; ככל שהסוף יתקרב, כך הצופים יתוגמלו בניצחון גיבוריהם. מה שאריה מבטיחה ומקיימת לבית פריי הוא מה שיקרה מעתה, יש להניח, לכל גיבוריה "הרעים" של "משחקי הכס": החורף יגיע אליהם.
המלכה המטורפת
אמרתם גיבורים רעים, אמרתם סרסיי לאניסטר. הלאניסטרים, שהחלו את דרכם כגיבורים הרעים המובהקים של הסדרה – האנטיתזה הבלונדינית, ההדוניסטית והמושחתת למסדר הצדק של בית סטארק – עברו מהפך במהלך העונות והפכו לגיבורים מורכבים. ג'יימי, שפעם זרק את בראן מהחלון באגביות של נהג ישראלי שנפטר מבדל סיגריה, קרוע היום בין אחותו-אהובתו לאחיו-אהובו; טיריון חביב הקהל כבר עבר רשמית לצד של הטובים. בלי טייווין וג'ופרי נותרה בקוטב הרע רק סרסיי, שרגע האנושיות מכמיר הלב שלה במצעד הבושה נגוז בלהבות הספט של ביילור.
מעבר להיותה דמות מרתקת, כוחה של סרסיי לעורר אמפתיה היה תמיד טמון באימהותה. האהבה שלה לשלושת ילדיה היתה עזה וחסרת פשרות. עבורם היא היתה מוכנה לעשות כל דבר. אהבה, לפי סרסיי, היא חולשה – והאנשים היחידים שעליך לאהוב בעולם הם ילדיך.
סרסיי לקחה ללב את מותם של ג'ופרי (שבגללו היא רודפת את טיריון עד חורמה) ומירסלה. האופן שבו היא מתייחסת כעת למותו של טומן (שהתאבד לאחר שהרגה את רעייתו מרג'רי) מצמרר. "הוא בגד בי", היא אומרת לג'יימי ההמום. "אהבתי את ילדינו, אבל הם אפר עכשיו, ואנחנו עדיין בשר ודם".
גם כשדמעות עומדות בעיניה, הסרסיי הזו קרה כמו חורף בווסטרוז. זו סרסיי שעמדה עם גביע יין בחלון המבצר האדום וצפתה בדרורים ובטיירלים עולים באש. זו סרסיי שהולכת ומזכירה את המלך המטורף, שרצה להבעיר את מעלה מלך, שאהב לצפות באנשים נשרפים ושראה בוגדים בכל מקום. זה המלך שחיסולו הפך את ג'יימי למי שהוא – קוטל המלך. וכשג'יימי שואל את סרסיי אם הוא צריך לפחד ממנה, היא אפילו לא עונה. נדמה שזו שאלה רטורית. ג'יימי הוא אמנם אהובה, אבל אהבה היא חולשה, זוכרים?
כל העולם מסתדר כרגע נגד סרסיי. ג'יימי מפקפק בה. יש לה אויבים מצפון, מדרום, ממזרח וממערב. אריה, הקוטלת הבכירה החדשה ביבשת, נמצאת בדרך אליה עם יכולות התנקשות שגורמות לוונדר וומן להיראות כמו פעילת "בצלם". שני שלישים מהנבואה שניתנה לסרסיי כבר התגשמו (החלק השלישי טוען שמלכה צעירה ויפה ממנה תירש את מקומה. התשובה יותר שקופה מהזהות של וולדר פריי בפתיחת הפרק). ובאופן כללי, "משחקי הכס" מובילה קו אפי-הפי שהולך עם הטובים. סרסיי, כפי שג'יימי אבחן היטב, נמצאת בצד המפסיד.
אבל זאת לא הפעם הראשונה שבה סרסיי עומדת נגד העולם. זה בדיוק המקום שבו עמדה, למשל, במהלך העונה החמישית. את העונה הבאה, כזכור, היא סיימה על כס הברזל. סרסיי, אני מעריך, לא תשב שם כש"משחקי הכס" תסתיים – אבל היא תצרח ותבעט כל הדרך לגיהינום. בזה היא תמיד הצטיינה: להראות לנו מה קורה כששמים ארי בסוגר.
המלך הנבון שבצפון וסרסיי 2.0
ג'יימי וסרסיי אינם האחים היחידים שנאלצים ליישב בין אהבת אמת למחלוקות אידיאולוגיות. הרחק בצפון, זה בדיוק מה שקורה אצל ג'ון וסאנסה. הם התחייבו לעבוד ביחד, אבל סאנסה תוקעת לג'ון סכינים בבטן כמו בוגדת ממשמר הלילה כבר בישיבת הקבינט הראשונה שלהם עם אצילי הצפון. ג'ון מבקש לחון את הבתים שנלחמו לצד צבא בולטון, סאנסה הולכת על הקול הפופוליסטי וקוראת למסור את המבצרים שלהם לבעלי ברית. היא מאמינה בתגמול הנאמנים ובענישת הבוגדים.
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את יצר הנקם שקנה שביתה בליבה של סאנסה, ואת האופן שבו הוא תוקע טריז (אפשר לכנות אותו "טריז בייליש") בינה לבין אחיה. ראינו את זה גם כשג'ון סירב להרוג את רמזי – וסאנסה עשתה זאת. אין פלא שהיא מעידה על עצמה שלמדה המון מסרסיי – אלת הנקמות הגדולה של הסדרה ("היא מצאה דרך לרצוח את כל מי שבגד בה"). השילוב בין היסטוריה טראומטית לצד הנבלים הכי גדולים של ווסטרוז ומגע צמוד מדי עם הארכי-מניפולטור ליטלפינגר הפך את סאנסה לאבירה אפלה. "את חלק ממני עכשיו", אמר לה רמזי לפני מותו – וצדק. אבל בסאנסה עדיין פועם דם סטארקי טהור, ועדיין לא ברור איזה משחק-כס היא משחקת – בין מחמאות לג'ון לערעור פומבי על החלטותיו, בין הסתודדות עם בייליש להסתודדות על בייליש. אולי סאנסה היא בכלל המלכה הצעירה והיפה שתירש את סרסיי? היש סרסיי 2.0 ממנה?
סאנסה מבקשת מג'ון להיות חכם יותר מאביו ומאחיו רוב, אבל נדמה שג'ון לא טיפש גם כשהוא פועל לאור הקודים האביריים שמנחים אותו כל הזמן. כשהוא מחליט למחול ליורשים הצעירים לבתים אמבר וקארסטארק, הוא לא רק קונה את נאמנותם ואת חייליהם – הוא גם נותן תקווה לדורות הבאים, כמו שליט אמיתי ("אתה יודע לשלוט", מודה סאנסה). ג'ון לא פוקד עוון אבות על בנים. זה מעניין במיוחד כשזה מגיע מבנו של ראיגר טארגאריין, שבוודאי לא רוצה לפקוד על עצמו את עוונות אביו הביולוגי (חטיפת ואונס ליאנה סטארק). וזה מעניין במיוחד כשנזכרים בדברים שאמרה בעונה הקודמת דאינריז טארגאריין לטיריון ולאחים גרייג'וי: "האבות שלנו היו אנשים איומים. הם השאירו עולם גרוע משקיבלו. אנחנו נשאיר עולם טוב יותר משקיבלנו". נדמה שהשניים האלו יכולים כבר לפצוח בשיר של אש וקרח.
דאני, שמחזיקה היום בערך חצי מהקאסט בפמליה פלוס שלושה דרקונים וגייסות בקנה מידה וורמאכטי, נראית כרגע ככוח הגדול ביותר בווסטרוז (אה, כן, היא הגיעה לווסטרוז סוף סוף. זה לקח רק שבע עונות. זה כאילו שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט מקבל את ההחלטות בחמ"ל). היא נוחתת בדרגונסטון, שם מוחזק (כפי שגילה סאם טארלי) אוצר גדול של זכוכית דרקון – החומר שמחסל מהלכים לבנים, ושג'ון סנואו מחפש עכשיו כמו שיאיר לפיד מחפש את המנדטים שנעלמו לו. המפגש ביניהם נראה קרוב ובלתי נמנע – והנה עוד רגע שבו "משחקי הכס" תעניק לצופיה את התשואות שהם רוצים להריע.
חיילים אלמונים
כפי שהנקמנות הולכת וגועשת אצל סאנסה, כך היא דועכת אצל אחותה. בניגוד לסאנסה, שנפשה הורעלה בהדרגה, אצל אריה זה קרה כמעט מיד. הנקמנות מובילה אותה מאז סיום העונה הראשונה ועד היום, מגולמת ברשימת חיסול. אבל פגישתה עם החיילים הלאניסטריים בארצות הנהר – סצנה שולית לכאורה (עם כל הכבוד לאד שירן) – עשויה להיות רגע מכונן באישיותה המתחדשת.
להפתעתה הגלויה (נדמה שהיא מתכוונת לרצוח אותם), אריה מגלה אנשים אדיבים שמאירים פנים לזרים ומוכנים לחלוק איתה יין תוצרת בית וארנבת מטוגנת. אלה חיילי אויב, "אנשים רעים" – אבל הם אנשים בדיוק כמוה, עם משפחות שנותרו מאחור ועם שאיפות משל עצמם. הם נושאים את סמל בית לאניסטר, אבל זה לא אומר בהכרח שהם מזדהים איתו. זה לא "הארי פוטר" פה.
כל זה אומר משהו על האנשים הפשוטים, הפיונים של המצביאים, "הבנים שנשלחים להילחם מלחמות של אחרים", כפי שאומר אחד מהם (בנוכחותה של בת, אריה, שדווקא לא נותרה בבית אלא נלחמת את מלחמתה שלה – אבל גם דואגת לאביה, כפי שאומר אותו חייל המייחל לילדה). חייל יכול לשרת בצבא ולהילחם למען מטרות שהוא לא מאמין בהן; כך, הוא יכול להילחם למען עיר שהוא מכנה "המקום הכי גרוע בעולם". ואם תרצו, הוא יכול להיות חייל ימני בהתנתקות או חייל שמאלני במחסום. זה מה שחיילים עושים – ומה שמוכר לרוב הצופים הישראלים, נוחת על אריה כתובנה פוקחת עיניים.
אריה, כאמור, היא כנראה הרוצחת הכי מסוכנת היום בווסטרוז (עוד הוכחה לכך: ההאונד טען פעם שרעל הוא נשק של נשים; אריה, שכבר הוכיחה שהיא יודעת לעבוד עם חרב, השתמשה ברעל כדי לחסל את שושלת פריי. היא דוברת את שתי השפות). המצפן שלה הוא נקמה. אבל כעת נדמה שניעורה בה גם מידת החמלה. היא אמנם אריה – אבל היא תמיד תהיה סטארק.
עוד "משחקי הכס" ב-mako תרבות:
- "איפה אל היין והציצים?": 51 המשפטים הכי חכמים שנאמרו בשבע הממלכות
- סיום עונה 6: "משחקי הכס" סגרה עונה בפיצוץ
- דירוג העוצמה: מי הדמות הכי חזקה ב"משחקי הכס"?
- משחקים בכס: החידונים שיעבירו לכם את הזמן בין הפרקים
- לכל טורי "הצופה על החומה"
ועוד כמה דברים על הפרק:
* בניגוד לפרקי פתיחות עונה קודמים, הפעם נדמה ש"משחקי הכס" לא השאירה אף דמות מאחור. המחיר, כרגיל, היה פרק עם מינימום התפתחויות עלילתיות. תקווה לעונה 8: פרק פתיחה כפול. כל ההמתנה הבין-עונתית הזו (ארוכה מאי פעם) רק בשביל לראות את ואריז מציץ מאחורי הכתף של דאני ואת היד עטורת הקשקשים של ג'ורה מגיחה מחרך הפכה לבלתי נסבלת.
* עוד מפגש שנראה קרוב הוא זה של ההאונד עם טורמונד. כלב הציד, שנמצא בהליכים מזורזים של חזרה בתשובה והצטרפות למסדר אל האור, ראה באש של טורוס ממיר חומה על הים – מה שנשמע כמו תיאור הולם של המצפה המזרחי על הים, זה שאליו שם פעמיו מנהיג הפראים. זאת הולכת להיות חגיגה.
* והפעם בפינה "כשמשחקי הכס עושה אקטואליה": פיקוד הצפון בוחן שילוב נשים בתפקידים קרביים בצבא. מסקנות יוגשו בהמשך על ידי קצינת השילוב הראוי, ליידי ליאנה מורמונט.
* אם המהלכים הלבנים לא היו מספיק מפחידים עד עכשיו, אז עכשיו יש להם גם ענקים – מה שהופך אותם כנראה לזומבים הכי מגניבים שראינו בטלוויזיה.
* בחזונו של בראן, המהלכים הלבנים ככל הנראה כבר חצו את החומה. איך זה קרה/יקרה? הרי החומה אמורה להיות פלאית וקסומה וכל הממבו-ג'מבו המאגי הזה. ובכן, כנראה שאפשר להאשים את בראן עצמו. האיש שהביא את מלך הלילה לעץ הקסום והבטוח של העורב בעל שלוש העיניים, יביא את מלך הלילה גם מעבר לחומה. זה לא ילד פלא, זה סוס טרויאני.
* יורון גרייג'וי, שעושה את דרכו הבטוחה למשבצת הגיבור השחצן המגניב וקצר הימים על שם אוברין מארטל, מבטיח לסרסיי מתנה כהוכחה לנאמנותו. אין כמעט ספק שמדובר בראש, והשאלה היא רק של מי: אלריה סאנד? אולנה טיירל? גנדרי? או שמא יורון יגדיל ויביא למלכה איזו סטארקית או שמדון? ליין ההימורים נפתח. אני שם את מטבע האל חסר הפנים שלי על נחשיות החול. ממילא אף אחד לא מבחין ביניהן.
* אולדטאון הצטרפה לסיקוונס הפתיחה, ואיתה הרגעים הקומיים של סאם כמטפל סיעודי שעסוק בקרצוף סירי חרבון של קשישים. סאם הוא אמנם זה שחושף את מאגר זכוכית הדרקון בדרגונסטון, אבל כדאי לשים לב דווקא לספר האגדות שקוראת גילי. הארכימייסטר טוען שיש משהו באגדות הללו, וכשארכימייסטר אומר משהו – אני מקשיב.
* אד שירן לא רק הצטרף הלילה לגלריה מכובדת של מוזיקאים שהופיעו ב"משחקי הכס" (וויל צ'מפיון מקולדפליי, גארי לייטבודי מסנואו פטרול, מסטודון, סיגר רוס), אלא גם העניק לנו שיר חדש. שמישהו יעדכן את ועדת הפלייליסט שטוחנת לנו את "גשמי קסטמיר" כבר שש עונות. חבל רק שגם השיר של שירן הוא לא בדיוק משהו שיצא מהאולפנים של סטטיק ובן אל.
ומה יקרה בפרק הבא?
mako תרבות בפייסבוק