אריה סטארק רוצה להיות אחד מהאנשים חסרי הפנים. טוב, זה לא מדויק; היא רוצה להיות אריה סטארק עם כישורים של אדם ללא פנים. היא לא מתכוונת לוותר על זהותה, ככל הנראה, אבל היא תשמח להחליף אותה כראות עיניה. אתם יודעים, כמו שז'אקן הג'האר מחליף פרצופים וכמו שפטיר בייליש מחליף צדדים.
לשם כך, אריה צריכה ללמוד לשקר. וז'אקן, הפוליגרף האנושי שיודע שאריה משקרת אפילו כשהיא לא יודעת – הוא ילמד אותה לשקר בפנים חתומות. ואריה לומדת מהר מאוד לשקר. מהר מאוד היא עוברת מ"אני לא רוצה לשחק במשחק הזה יותר" ל"הייתי חולה ואז אבא שלי התפלל ושתיתי מהמזרקה וניצלתי". וכשאריה משקרת, היא כבר מוכנה. "לא מוכנה להפוך לאף-אחד", אומר ז'אקן, "אבל מוכנה להפוך למישהו אחר". זה הדבר הכי מסעיר שקרה העונה בקו העלילה האיטי של אריה, שגורם לסיפור של דאינריז במירין להיראות כמו טריילר ל"מהיר ועצבני". האם אריה עומדת ללבוש זהות חדשה? ואם כן – אפשר שזה לא יהיה הפנים המבאסות של הזקנה בכלבו הפרצופים של ז'אקן? מישהו יכול ללכת למחסן ולהביא לי פרצוף של ח'אל דרוגו?
אנחנו אף פעם לא מפסיקים לשחק במשחק הפרצופים, אומר ז'אקן. זה מה שהולך עכשיו בווסטרוז והסביבה – שקרנים. שקרנים בכל מקום.
מסובב אותם על האצבעון
לורד בייליש, למשל. כשמדובר בשקרנים, אין לכם מוצלח ממנו. הכזבן הגדול הגיע למעלה מלך, והוא לגמרי באלמנט שלו, מסובב את כולם על הליטלפינגר. אחרי חילופי עקיצות בלתי נמנעים בינו לבין סרסיי (אתה לא בוחר במי להתאהב – לפעמים במלך הומוסקסואל, לפעמים באישה משוגעת, לפעמים באחיך), בייליש התגלה במלוא נחשיותו. האיש שהרג את ג'ופרי ישב מול אם קורבנו; סיפר לה על החתונה המתקרבת של סאנסה כאילו מדובר במבזק רכילות מהצפון של עומרי חיון ולא במזימה פרי מוחו השטני; קידם את הקרב בין רוס בולטון לסטאניס כמו מנחם בגין במלחמת איראן-עיראק; דחף את הלאניסטרים לתוך הזירה; וקינח בהכתרתו הפוטנציאלית למלכות הצפון.
הוא מבריק, בייליש. למה לשים את כל הביצים בסל אחד כשאפשר לפזר אותן בין כל המשפחות בווסטרוז? "אני כאן כדי לשרת", הוא אומר. כן, אנחנו יודעים, ואלה דוהריס, כל הגברים צריכים לשרת – אבל את מי? בייליש הוא משרתם של הרבה אדונים. יש לו מהלכים אצל הלאניסטרים, הסטארקים, הטיירלים, הבולטונים, אצל מי לא? לא נופתע אם נגלה בקרוב שהוא מייעץ לדאינריז, שוכב עם מליסנדרה ומחמש את משמר הלילה. ידו הקטנה בכל.
השקר הוא חרב פיפיות. בעוד סרסיי נעקצת מלהבו האחד, היא דוקרת את יריביה עם להבו האחר. המזימה של המלכה האם להיפטר ממשפחת טיירל מתקדמת אפילו יותר טוב משקיוותה – ודאי יותר טוב משניבאה המכשפה, חושבת לעצמה סרסיי. אולנה אמנם הגיעה כצפוי כדי להציל את עמי ותמי טיירל מהמכשפה הרעה מהמרכז, אבל זה לא עבד כמו באגדות. אולנה הייתה במיטבה לפני שעזבה את מעלה מלך – האצבעות שלה עדיין מוכתמות בסגול מחיסולו של ג'ופרי – אבל נראה שהזקנה איבדה את זה. סרסיי הצליחה להשתיק אפילו את הלשון הדוקרת של מלכת הקוצים. את תקראי לי "נפקנית", ואני אקרע למשפחה שלך את הצורה.
ועכשיו, לא רק שמייס טיירל בדרך לבראבוס ולוראס במאסר, אלא גם מרג'רי – קווין מרג'רי בשבילכם – עומדת למשפט בעוון עדות שקר (ובינינו – בצדק). המהלך המבריק למדי של הדרור העליון – עם או בלי שיתוף פעולה של סרסיי – הניח לאלמנה הערמונית לסבך את עצמה בקורים. מרג'רי בחרה לצחוק למלכה האם בפרצוף תרתי משמע, וזה עוד עלול לעלות לה בחייה. פעם היא סיפרה לבייליש שהיא לא רוצה להיות מלכה, אלא ה-מלכה. בייליש שאפתן לא פחות ממרג'רי ("אני רוצה הכל", אמר פעם), אבל מתוחכם ממנה. אולי אפשר לבקש ממנו לחבור שוב לאולנה ולהציל את הראש היפה של מרג'רי מעריפה מוקדמת?
זה הקטן
טיריון לאניסטר הוא שקרן לא קטן בפני עצמו. הלשון שלו לא פחות חדה מזו של אולנה, היכולות המניפולטיביות לא נופלות מאלו של בייליש, ואומץ הלב הוא בסטנדרט סטארקי. צריך כמויות גדושות של תושייה – וגם מזל – כדי לשרוד את מה שעובר על טיריון ב"משחקי הכס" בתקופה האחרונה. פרקים על גבי פרקים שהוא מבלה בתא אסירים, בארגז, בכרכרה סגורה, בסירה. תמיד שבוי, תמיד אזוק, תמיד נמלט מן הפח ונופל אל הפחת. ואריז נותן לו להוציא קיטור מחוץ לכרכרה? ג'ורה שובה אותו. ג'ורה משחרר אותו מהחבלים? הנה סוחר עבדים שחושק באיבר מינו. טיריון המסכן; יוצרי הסדרה ויתרו לו על האף הקטום שסידר לו ג'ורג' ר. ר. מרטין, אבל בסוף הוא עוד ימצא את עצמו בלי מקור גאוותו הגדול. הוא לפחות טוען שזה גדול.
טיריון הצליח לשכנע את סוחר העבדים אדביזי – סליחה, מאלקו - לשמור אותו בחיים כדי להוכיח לסוחר הזרגים (רגע, מה?) שאיבר המין שלו הוא אכן שלו (כלומר, של גמד, ולכן – מביא מזל). את ג'ורה הוא מכר למאלקו כלוחם אגדי – מה שדי נכון, מינוס כמה הגזמות בלתי נמנעות – ובכך שלח אותו להילחם על גורלו בבורות הלחימה של מירין. ביום בהיר אפשר כבר לראות את הרגע שבו דאינריז תחזה בג'ורה מורמונט נכנס לזירה וכל כך תתרגש עד ש... ובכן, תתעלם ממנו כהרגלה.
טיריון יודע דבר או שניים על משא ומתן עם שוביו. בעונה הראשונה הוא נעצר על ידי קטלין סטארק והצליח להיחלץ בזכות משפט בדו קרב. לא הרבה אחר כך הוא נלכד שוב על ידי עורבי האבן של שאגה, והצליח להיחלץ בזכות הבטחות לעושר ולכלי נשק. המפגש האחרון, עם מאלקו, היה כמעט תמונת מראה של ההיתקלות בשאגה, כשג'ורה תופס את מקומו של ברון. אז רצה שאגה להרוג את ברון ולשמור את טיריון, שישעשע את הילדים. הפעם מאלקו היה מוכן לשמור את ג'ורה ולהיפטר מטיריון. אז השתמש טיריון באמת כדי להיחלץ מקריירה של נער שעשועים; הפעם הוא בילף את דרכו החוצה כדי להישאר עם מלוא פינו בידו. כמה זמן זה יחזיק? תלוי בספרטקוס מורמונט.
- בפרק הקודם: "משחקי הכס" מכניסה סכנה חדשה למשחק
- דירוג העוצמה של ווסטרוז
- האם אתם מזהים את דמויות המשנה מהסדרה?
ובזמן שאריה לומדת לשקר בבראבוס, סאנסה מתמודדת עם האמת בווינטרפל. כשאריה משקרת לז'אקן, היא זוכה להצלפה. כשסאנסה אומרת את האמת לרמזי, לעומת זאת, היא זוכה לבעילה. "לשקר לבעלך בליל הכלולות זו דרך רעה להתחיל נישואין", אומר רמזי, רגע לפני שהוא מפשיט את אשתו הטרייה לפני מי שהיה לה כאח חורג ומבתק את בתוליה באכזריות (הבהרה: אונס אותה, כמובן). אם זו הדרך הטובה בעיני רמזי, אני לא רוצה לחשוב מהי הדרך הרעה.
"עלינו להיות כנים זה עם זה", מסביר רמזי. והוא אכן כן – מתגלה במלוא פסיכופטיותו. רגע לפני זה ראינו את סאנסה ממשיכה בתהליך התבגרותה והתעצמותה, לא מפחדת ממירנדה שטופת הקנאה (בסצנה שכמו הדהדה את שטיפת הגופות של אריה בתחילת הפרק ואת החיבור בין גורל האחיות - זו שמנסה להחליף את שמה וזו שמדקלמת אותו שוב). שעה שהצבע השחור נשטף משיערה, היא חוזרת להיות "סאנסה סטארק מווינטרפל". אבל כל זה טוב לשעה קלה בלבד – השעה שבה רמזי כבר מתכונן לטקס. השעה הזו גם תזכיר לת'יאון מי הוא – "ת'יאון מבית גרייג'וי, בן חסותו של אביה" (נד). לכאורה, תהום כבר פעורה בין הצעירים שגדלו יחד במה שהיה פעם פאר הצפון; הוא עכבר מפוחד שחושש להמרות את פי אדונו, לה כבר לא אכפת ממנו. אבל בחתונה, מול רמזי, שניהם נראים חסרי אונים, מאושרים כמו בנימין נתניהו ביום השבעת הממשלה. שמישהו יגמור את הסיוט הזה.
לפחות קיבלנו חתונה שבה אף אחד לא מת. כלומר, חוץ מהנפש של סאנסה סטארק.
ועוד כמה עניינים על הפרק:
- אוקיי, אז אריה לא שנאה את כלב הציד. תמיד ידענו שהיא מחבבת את האיש החביב שכיכב ברשימת החיסול שלה.
- האתנחתא הקומית של הערב: יהודה ברקן וזאב רווח מגיעים בתחפושות אוריינטליסטיות לארמון המלוכה בדורן כדי לחטוף את הנסיכה. וכדי שקומדיית הטעויות תהיה מושלמת, זה קורה בדיוק בזמן שנחשיות החול מתכננות אמבוש משלהן על הלאניסטרית הקטנה. וכל זה קורה מתחת לאף של שומר הראש שנצטווה לפקוח עין, במתחם מלכותי שנראה כמו מחדל האבטחה הכי גדול מאז כיכר רבין. אחרי שההגעה של ג'יימי לדורן נבנתה כאילו מדובר בפלישה צבאית של איש אחד, היה קצת מאכזב לראות אותו רוכב חצי יום במדבר ואז נכנס לארמון המלך כמו VIP. רק היה חסר שיסדרו לו מגלשה למרפסת של דוראן מרטל.
- ביחס להייפ שנבנה סביבן, נחשיות החול הן החוויה הכי פחות מספקת של העונה. זה כל מה שיש לכן להציע, ילדות? ראיתי יותר אקשן אצל נוי והדר.
- טיריון מטיח בג'ורה שהוא ה"שותף למסע הכי גרוע שיש". אמרתי לך כבר בשבוע שעבר שאתה צריך לחזור לברון.
- בתוך כל ההתרחשויות של "משחקי הכס", אפשר כמעט לשכוח את החוויה הרוחנית שעבר ג'ורה כשראה את דאני נכנסת לאש עם ביצי דרקונים. "שמעת פעם דרקונים שרים?", הוא שואל את טיריון. כן, נשמע נחמד, אבל כולנו יודעים מה באמת עשה לך את זה באותו אירוע. בואו נגיד שצריך להיות גבר מאוד מיוחד כדי לראות את דאינריז טארגאריין יוצאת ערומה ממדורה ולהסתכל על הדרקונים החמודים שיושבים לה על הכתף. צריך להיות גבר שאיבד את האון שלו לסוחר זרגים.
"ומאז קוראים לי בשכונה אלטמן הקטן" | צילום: helen sloan, באדיבות yes
ומה הלאה?