כשאנחנו חושבים על בית ספר אנחנו לרוב מעלים בעיני רוחנו כיתה, לוח, מורה והמון תלמידים. חלקם משועממים. מערכת החינוך הסטנדרטית לא תמיד מתאימה לכולם, ולכן נפתחות עוד ועוד אלטרנטיבות. חלק מהן כבר מוכרות וגם בישראל נהנים מגיוון הולך וגובר: יש בתי ספר פתוחים ודמוקרטיים, בתי ספר לאמנויות ולטבע, מונטיסיוריים, אנתרופוסופיים ועוד. הסדרה הדוקומנטרית, "בית ספר לתקווה", שתעלה בקרוב בקשת, תביא למסך את אחת ממהפכות החינוך המתרחשות בבית הספר הניסויי ברמלה "נוה יונתן". לצד המקצועות המסורתיים, לומדים התלמידים איך להתמודד עם כשלונות וחרדות באמצעות פעילות גופנית.
גם בעולם יש עוד אפשרויות, חלקן כה משונות שקשה להאמין שהן אמיתיות. הנה חמישה מוסדות חינוך יוצאי דופן ושוברי מוסכמות, שנותנים מענה לסוגים שונים ומגוונים של ילדים, ושמים אותם במרכז.
גנים ללא מגדר
השוודים נמצאים בחוד החנית של כמה חזיתות, אחת מהן היא החינוך. אחת מנשות החינוך הידועות בממלכה היא לוטה ריילין, שבניהולה חמישה גני ילדים ללא מגדר, שבבסיסם עומד רעיון השוויון. על מנת ליצור שוויון זכויות והזדמנויות בין המינים, הילדים בגנים לא מכונים "אתה", "את", "היא" או "הוא", ולא משחקים בצעצועים בעלי צבעים ותכנים המשוייכים מגדרית לבנים או לבנות. במקום כל זה הם מכונים פשוט "ילדים" או ״חברים״ ומשתמשים רק בספרים וצעצועים ניטרליים מבחינה מגדרית.
בגנים, להם מדים זהים לבנים ולבנות, בצבעי ורוד וירוק, לא מעלימים מהשטח את הצעצועים האהובים כמו מטבח ולגו, פשוט מציבים אותם בקרבה אחד לשני. על מדף הספרים אפשר למצוא ספרים על הורים הומוסקסואליים, הורים יחידניים, משפחות של הורים גרושים וילדים מאומצים. "אנו משתדלים ליצור דגש מיוחד על סבלנות להומוסקסואליות, ביסקסואליות וטראנסג'נדר", מסבירה מנהלת הגן, לוטה ריילין. "הצוות מונחה לעזור לילדים למצוא רעיונות משחק חדשים ומקוריים. אם הילדים משחקים באבא-אמא, למשל, אנו נציע להם להפוך תפקידים, או לשחק באמא ואמא. השיטות שלנו נשמעות קיצוניות לחלק מהאנשים, ויש חברי צוות שקיבלו איומים, בעיקר מגזענים שלא אהבו את העובדה שיש לנו בובות שחורות. מצד שני, רשימת ההמתנה שלנו מתארכת ומתארכת".
הצוות מנסה להשתמש בכמה שפחות כינויי מין, והמציא לשם כך כינוי ניטרלי חדש. "אנו משתמשים במילה הזאת שהמצאנו גם כשבא מישהו חיצוני לגן כמו רופא, שוטר, חשמלאי או שרברב", מספרת ריילין. "אנו לא רוצים להגיד שזו אישה או שזה גבר לפני שהם רואים מי מגיע, וכך הם יכולים לדמיין לעצמם שרברבית או שרברב. זה מרחיב את האפשרויות שלהם".
בתי ספר ביער
׳פורסט סקול׳ הפך זה מכבר לשמה של שיטה חינוכית מוכרת המתקיימת במקומות שונים ברחבי העולם בהצלחה. מדובר בבתי ספר שממוקמים בחוץ, בטבע הממשי, בתוך יערות, כמעט לא מסודרים כלל פרט למקום מחסה למקרים של מזג אויר סוער, וכל הלמידה בהם מתנהלת בצורה חווייתית מאוד. בית הספר הראשון הוקם בוויסקונסין, ארה״ב, לפני תשעים שנה, ומאז הקונספט התפתח והפך פופולרי במיוחד בבריטניה, אוסטרליה, גרמניה, שוודיה ודנמרק. בבית הספר לומדים התלמידים, מגיל גן ועד בכלל, כישורים רבים לצד השיעורים הרגילים, ומקבלים הזדמנות להכיר את יכולותיהם באמת, גם פדגוגית, גם פיזית וגם חברתית.
מחקרים רבים נערכים על בתי הספר הללו, שמסקרנים את כל העולם, ונמצא כי הם תורמים במיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שנדרשים לאתגר את עצמם וכך בונים ביטחון עצמי ועצמאות שבמקרה שלהם נחוצים באופן מיוחד. כמו כן, נמצא כי הלמידה בסביבה טבעית, בעזרת מגע וחישה, ובאוויר הפתוח, מחדדת את הזיכרון ויכולת הריכוז של הילדים, גם של אלה הסובלים מבעיות משמעת. הסידור הזה עובד טוב במיוחד על בנים, שמתקשים ככלל יותר מהבנות לשבת שעות במקום סגור מול מורה, וספציפית על בנים אוטיסטיים.
בית הספר הארווי מילק
הארווי מילק היה הפוליטיקאי והפעיל פורץ הדרך המפורסם ביותר לזכויות הגייז בארה״ב. בשנת 1985 הוקם בית הספר על שמו, שהגישה שלו מקבלת ומעצימה ילדים המגדירים את עצמם הומוסקסואליים, ביסקסואליים וטרנסג׳נדרים. גם הטרוסקסואלים מוזמנים ללמוד בין כתלי המוסד הניו יורקי, כמובן, ולהיות חלק מהקהילה המיוחדת, שלא פעם צריכה לעמוד מול ביקורת והשמצות מקבוצות שונות, דתיות ואנטי-הומוסקסואליות. בית הספר נמצא כמעט מיום הקמתו תחת תביעות של אלה שלא מאמינים שהוא זכאי למימון ממשלתי, ומחוץ לכתליו ניתן למצוא לא פעם הפגנות ומשמרות מחאה. גאוותו של בית הספר היא בעמידה איתנה מול כל אלה, ועזרה לילדים שנפלטים מבתיהם, ולרוב גם מהלימודים, בעקבות נטייתם המינית.
בית ספר ללא חוקים
בבית הספר האוסטרלי הזה, שנמצא באוקלנד, יש רק חוק אחד: "אסור להרוג אחד את השני". כל החוקים האחרים עפו מהחלון מזמן. למעשה, רוב הזמן אין חלון. כשהילדים אינם בשיעורים, בזמן המשחק היומי והארוך שהם מקבלים, הם מתרוצצים בחוץ יחפים, מטפסים על העצים, משחקים עם כלבים, רוכבים במכוניות מרוץ ועושים פחות או יותר מה שמתחשק להם. בחצר יש המון גרוטאות וזבל בעזרתם בונים הילדים מבנים ורמפות שונות, ואין שום דבר שאסור לעשות.
הרעיון המקורי היה של המנהל, ברוס מקלכלן, שהרגיש שהוא מתקשה להשתלט על הילדים בעיקר בהפסקות, ועלה בדעתו שהחופש המוחלט יתרום לכולם. המנהל לא מרשה למורים להתערב ואסור להגיד לילדים להזהר. ״כשהם יצטרכו עזרה הם יבואו אלי,״ הוא אומר ומאמין שהילדים לומדים כך מסרים חשובים של עצמאות והתנהלות בחברה, שלדעתו חשובים לא פחות מהחומר שבספרים. "כאשר מרחיקים ילדים מסכנה, רוב הסיכויים שהם רק ימשכו אליה עוד יותר. מבחינתי זה בסדר שהילדים יפגעו אחד בשני. כשעושים משהו פוגע, או משחקים במשחק מסוכן, אפשר לצפות שמישהו יפגע. אלה החיים. כל עוד הם יוצאים לפעילות שבה בחרו בציפייה שהם עשויים להפגע, זה ממש בסדר". למרות שזה לא נשמע כך, בית הספר מתנהל בהצלחה, ונערכים בו מחקרים אקדמיים שונים.
בית ספר לתיקונים
׳טינקרינג סקול׳, ובתרגום חופשי ׳בית ספר לתיקונים׳, היא שיטה בה פועלים שבעה בתי ספר שונים, על פי תורתו של איש חינוך קליפורני בשם גייבר טאלי. הרעיון הוא שדרך השיפוץ והתיקון אפשר ללמוד הכל, על החיים ובכלל. בבית הספר לומדים הכל דרך פריזמה של תכנון, הנדסה ובנייה, וזוהי מטפורה לחיים: בית הספר נותן לילדים כלים אמיתיים על מנת להתמודד עם דברים בעולם.
בבית הספר ניתנת לילדים חירות פיזית ואינטלקטואלית מלאה, הם אחראיים על הישגיהם, מלמדים אחד את השני ולא נמנעים מכל הדברים אותם מכנים המבוגרים כמסוכנים, כמו מסורים ומקדחות. טאלי מאמין שהורים מרחיקים מילדיהם כל דבר שנתפס כמסוכן, ובכך מעכבים את התפתחותם, ומעוניין להעניק לילדים חוויות אמיתיות, הצלחות אמיתיות וכשלונות אמיתיים. אין בבית הספר מבחנים או הערכות, הילדים מנחים את הלמידה, ועובדים על פרוייקטים בסיועם של מבוגרים הנמצאים באיזור.
הסדרה הדוקומנטרית, "בית ספר לתקווה", שתעלה בקרוב בקשת, תביא למסך את אחת ממהפכות החינוך המתרחשות בבית הספר הניסויי ברמלה "נוה יונתן".