"לא הייתה לי תקווה. המשחק הזה הציל לי את החיים"

שנתיים עברו מאז החלו צילומי הסדרה "בית ספר לתקווה" ונראה כי גם לידור עצמו, היום בן 16, לא מאמין שהחיים אליהם הוא קם מדי בוקר, הם החיים שלו. "היו רגעים שאפילו לא יכולתי לדמיין את עצמי לומד בתיכון", הוא מודה בחיוך, "היית ילד בעייתי, חובב בלגנים ובעיקר חסר כל רצון או מוטיבציה".

כשהעתיד מבחינתו נראה כמו משהו שיש לאחרים בזמן ששלו מעורפל, הבטחון העצמי של לידור החל להתדרדר. "בתקופת השפל שלי לא האמנתי בעצמי, לא היה לי מושג מי אני, מה אני שווה, והרגשתי כמו הצל של עצמי. כל דבר שהתחלתי עזבתי מיד, נהייתה לי תדמית של לוזר", הוא משחזר. השתלשלות האירועים הובילה את לידור לאמץ את תדמית הילד המורד, זה שלא אכפת לו מכלום. "החברים שלי, שעם הזמן הבנתי שחלקם לא באמת חברים שלי, צחקו עליי כל הזמן", הוא מספר ומסביר איך החזות הקשוחה שהפגין כלפי חוץ, הובילה לא פעם גם להתנהגות אלימה. "היה לי פתיל קצר ולא הצלחתי לשלוט בכעס שלי. היו רגעים שחשבתי לעצמי 'אולי זה באמת אני? אולי אני באמת כזה?' אבל אני חושב שבתוך תוכי, עמוק בפנים, ידעתי שיש בי יותר מזה".

בעיות ההתנהגות שלו שהלכו והחמירו, יחד עם המציאות הכלכלית המורכבת בבית הוריו רק העצימו את כדור השלג, שהתגלגל במהירות. הוריו זומנו לבית הספר לעיתים תכופות. "לא הכנתי שיעורים וכל הזמן רצו להשעות אותי, הרגשתי שאין לי תקווה", הוא מספר. נקודת המפנה הראשונה הגיעה כשהסכים, לאחר שכנועים רבים, להתלוות לחבר לשבט הצופים בעיר. כבן להורים שעלו מהודו, מוצאו של לידור היווה לא פעם עילה להקנטות מצד הסביבה, אך ההצטרפות לתנועת הנוער הביאה איתה שינוי מרענן. "תמיד חשבתי שצופים זה לחנונים וזה משעמם", מודה לידור בביישנות ומספר שהופתע לגלות שלראשונה בחייו הרגיש שלא שופטים אותו על פי צבע עורו, הבעיות בלימודים איתן הוא מתמודד או תכונת הלוזר שדבקה בו.

>> כן בבית ספרנו: 5 גישות חינוכיות אלטרנטיביות

"פעם ראשונה שהרגשתי שרואים אותי, שמקבלים אותי", הוא מחייך. "גיליתי שאני מסוגל לעשות דברים שלא חשבתי אי פעם שאצליח לעשות. התחלתי לחשוב בצורה אחרת, הפכתי ליצירתי יותר, התחלתי לבנות דברים וגם התחלתי להיות ספורטיבי יותר", וזו כאמור הייתה רק ההתחלה. רוחות של שינוי החלו לנשוב ולמרות שעדיין היו קלות בלבד, בבית הספר היה מי ששם לב לשינוי הזה. "אני זוכר שבבית הספר הופתעו מאד מהשינוי שחל בי ולקחו את זה בשתי ידיים", הוא מספר. מאותו הרגע החל לידור להתרכז יותר בלימודים, לשלוט בעצמו יותר, ניתק קשרים עם חברים שהשפיעו עליו לרעה, וחיזק קשרים עם חברים חדשים, כאלה שעשו לו טוב והיה לו טוב בחברתם.

"אחד מהחברים שלי סיפר לי על הסדרה 'זאב צעיר' שיש בה ספורט מיוחד שנקרא לקרוס. זה משחק ספורטיבי קבוצתי, מהעתיקים בעולם. בשנייה הראשונה שראיתי את המשחק הזה, נדלקתי ברמות שקשה לי להסביר". מכאן, ועד סיפור האהבה המטורף של לידור עם משחק הלקרוס ששינה לו את החיים, הדרך הייתה קצרה. "יום למחרת, כשהמשחק הזה לא יוצא לי מהראש, ואני תוהה אם בכלל הוא קיים בישראל, הגעתי לבית הספר וראיתי שני אנשים שעל גב החולצה שלהם היה כתוב 'לקרוס ישראל'. לא האמנתי שזה קורה. רצתי לשלי המנהלת והיא סיפרה לי שהם פותחים קבוצה ברמלה ובאו לגייס תלמידים. היא קלטה שנדלקתי ואמרה להם 'תכירו, זה לידור, השחקן הראשון שלכם'".

על התחושה שעברה בו כשהניף את מקל הלקרוס לראשונה אפשר לכתוב כתבה שלמה, הרגע הזה היה רגע מכונן. "ידעתי שיש לי את זה", הוא נזכר בעיניים נוצצות. הוא חזר הביתה נלהב אך המציאות הכלכלית של הוריו סטרה בפניו, כשגילה שאין באפשרותם לשלם את התשלום החודשי עבור החוג. "אני זוכר שכעסתי עליהם, הרגשתי שהם עושים לי בכוונה. התחננתי אליהם, ניסיתי להסביר, אבל זה לא שינה את התמונה. לא היה כסף לזה, נקודה". היום הוא מצליח להסתכל על הסיטואציה ההיא בצורה קצת יותר מפוכחת, "הייתי ילד וכואב לי על הדרך בה הגבתי, רק היום אני מבין את זה", הוא אומר ומרגיש לי פתאום שהבגרות שהוא מגלה תואמת את זו של בני 30.

"נתנו לי הזדמנות והרגשתי שהחיים מחייכים אליי"

למרות הקושי הכלכלי שכמעט והרחיק אותו מהחלום, לידור לא ויתר והצליח למצוא את הדרך לעלות למגרש. "סימסתי למדריך שהייתי ממש שמח להצטרף, אבל אין לי אפשרות כלכלית. למחרת, הוא חזר אליי ואמר שהם מסכימים שאצטרף לנבחרת ללא תשלום. קפצתי מהתרגשות, משמחה, הרגשתי שהחיים מתחילים לחייך אליי". כשהוא מדבר על המשחק הזה, הפנים שלו מאירות. "לא סתם המשחק הזה קיבל את הכינוי 'The medicine game'", מסביר לידור בהתלהבות, "הוא באמת מבריא אותך, מרפא. כשאתה על המגרש עם המקל אתה שוכח הכל, כיף לך, אתה עף, מוציא עצבים אבל בדרך הכי טובה שיש", הוא מספר על מה שנשמע כמו בילי אליוט, גרסת המקלות והמגנים. 

שלי, מנהלת בית הספר הבינה שיש פה הזדמנות משנת חיים ולא הרפתה מלידור. "מהלקרוס התחלתי להבין מה זאת משמעת ובבית הספר הבנתי כיצד היא עוזרת לי להצליח. הייתי לוקח את משפטי המוטיבציה מהמגרש ומיישם אותם בבית הספר והפוך. לקחתי את התובנות מבית הספר, כלים ותהליכי למידה שקיבלתי, ומיישם אותם במגרש. בגלל שקיבלתי את המתנה הזו, בגלל שהאמינו בי ונתנו לי הזדמנות, הרגשתי שאני צריך לעבוד יותר קשה מכולם כדי להיות הכי טוב שאני יכול, לא יכולתי לאכזב אותם, או את עצמי", אומר השחקן שהפך במהרה לקפטן הקשוח של הקבוצה, והתגלה כספורטאי מחונן.

גם לידור עצמו הבין כי זו ההזדמנות שלו להחזיר את חייו למסלול ולעלות על דרך חדשה, מרגשת ומאתגרת. "אם פעם לא הייתי יכול לדמיין כיצד יראה העתיד שלי, היום אני רוקם אותו ויודע שאני מסוגל להגיע אליו". התחנה הראשונה, אגב, היא מלגה מלאה שקיבל לתיכון יהודי בבוסטון, כשחקן לקרוס מצטיין, שאחריו ימשיך עם נבחרת הלקרוס לקולג' בארצות הברית.

כיצד השפיע השינוי שחל בך על המצב בבית?
"אני חושב שהיום ההורים שלי שקטים יותר, השינוי שעשיתי הכניס בהם שלווה. אני עדיין בעייתי", הוא צוחק, "אבל כמו כל נער מתבגר, לא כמו שהייתי פעם. הבנתי שאני צריך לשנות את מערכת היחסים איתם לפני שיהיה מאוחר ואני שמח שכך אכן קרה".

איך אתה מצליח להסתדר כלכלית?
"האמת שאני לא תמיד מצליח. אני מנסה לעבוד מדי פעם, אבל אני עדיין צעיר בשביל שיקבלו אותי. לפעמים חברים משלמים עליי, במיוחד אם אנחנו יוצאים בערב, וככה אני יכול לצאת גם".

תראה כמה אנשים מבקשים לעזור לך כל הזמן. כל כך הרבה רוצים בטובתך. אתה מודע לזה?
"עכשיו כשאת אומרת את זה ככה אני מבין שאני באמת מבורך", הוא צוחק במבוכה, "כנראה שיש בי משהו שנוגע באנשים, שמרגש אותם".

מה החלום שלך?
"כמובן שלהיות שחקן הלקרוס הכי טוב בעולם. אני רוצה לתת להורים שלי את החיים הכי טובים שאפשר מבחינה כלכלית, ושגם לי יהיו את החיים הכי טובים שאפשר, חיים בלי דאגות".

מה הטיפ שלך לילדים שעכשיו רואים את הסדרה? 
"הייתי רוצה להגיד להם שיחלמו, אבל שידעו שזה לא מספיק לחלום. צריך לקום ולעשות. אם אין אומץ או אם אין מוטיבציה תדברו עם אנשים שאתם סומכים עליהם, חברים או מורים, תעזרו בהם, תשתפו אותם במה שמפריע לכם. אגב, הייתי ממליץ להם גם לעשות ספורט, הוא משנה חיים, מציל חיים ממש. ההחלטה טמונה בעצמנו. אם אתם מבולבלים או מפחדים תעצרו רגע, תחשבו, תנשמו, תירגעו – ואז תוכלו לקחת החלטות בצורה נכונה יותר".

>> הפרקים המלאים של "בית ספר לתקווה" ב-makoTV

"בית ספר לתקווה" - שבת ב-21:00 בערוץ 2, קשת

• בית ספר לתקווה