כשמשהו נרקב, עושים ממנו קומפוסט, עליו מגדלים אחר כך משתלות שלמות של עגבניות, חסה ופלפלים צהובים. הזוגיות הרקובה שלי לא הצמיחה שום דבר בינתיים, חוץ ממגוון תסביכי ה"לבד" ועשבים שוטים של עוקצנות, סרקזם וחוסר סבלנות.
"אני רוצה חיים פשוטים, גם אם הם כוללים ילד על הספקטרום האוטיסטי"
בשוק הרווקות אני מונחת בארגז הצדדי, עם הסחורה הפגומה, כי אני גרושה, מתקרבת לגיל 40 ויש לי ילד. כשאחת החברות שלי נפרדה מבעלה, אימא שלה פרגנה לה במשפט אחד בלבד: "נו, ומי יקח אותך עכשיו? ועוד עם ילדה?". בדיוק בגלל זה אני לא רוצה שייקחו אותי, אני מסתדרת לבד, ואני ממש בחרדות מלחשוב על אפשרות להכניס עכשיו הביתה מישהו זר. רצוי גבוה, חטוב, בעל חוש הומור וגם כזה שיודע לבשל.
"שותקת מול השתיקה של יניב ואיילת"
שנים ש"הלבד" מפאר את ראשי כטיארה נוצצת ואני משחקת את עצמי נסיכה על עדשה, שפשוט בררנית מדי ומחכה לנסיך שלה על הסוס הלבן. אני מעולה בתפקיד הזה, כי כבר לא זכור לי מתי החברים שלי ניסו לשדך לי מישהו. כלומר, היו ניסיונות, ואני חיבלתי בכל אחד ואחד מהם, בצורה מאד יצירתית יש לומר, עד שזה פשוט נפסק. כמנגנון פיצוי, למדתי לפתח "קראש" דווקא על אלה שלא מתאימים לי. חבר לעבודה , הידיד הגיי ומישהו שיש לנו הבדל גילאים שלא לטובתי בצורה מוגזמת – כנראה שפשוט טוב לי מדי עם ה"לבד" שלי.
השאלה היחידה שנשארת, היא איפה מוצאים בחור כזה? אתרי הכרויות, אפליקציות סקס, שדכנית פרטית, ברחוב? ערב אחד, כשחזרנו הביתה מיציאת בנות מצחיקה במיוחד, הרמתי אצבע באמצע רחוב תל אביבי שומם. רציתי להוכיח איזו טענה שהייתה עניין של חיים ומוות באותו רגע. פתאום, מהמדרכה ממול חייך אלי בחור הורס, חטוב וגם לבוש טוב. תוך דקה הטלפון שלי היה מעודכן אצלו בנייד (כי אין לזלזל בצירוף מקרים נדיר כל כך). באותו רגע ליבי החסיר פעימה – ראיתי בבירור פרינס צ'רמינג פוסע מולי על הסוס הלבן. בבוקר הקסם פג, ומצאתי את עצמי שוב מול שידור חוזר של "פלפלים צהובים", שותקת מול השתיקה של איילת ויניב.
"פלפלים צהובים", חמישי, 22:00