אחרי שבפעם הקודמת מצאה את עצמה מוקסמת מהזוגיות של יניב ואיילת, הפעם מרינה קיגל כבר הבינה שבינה לבין אמא של עומרי יש לא מעט קווי דמיון בבחירה שלהן בהומור כדרך חיים. על השאלה האם זה נכון ובריא, היא עוד לא קיבלה תשובה, אבל אם גם ככה העולם עצוב, אז למה לא לצחוק עליו?
"איילת היא ליצנית החצר" | תמונת AVI:
mako
"סקס בשירותים?" מציעה איילת ליניב עם גיחוך עקום במסדרון של בית החולים, כשממש לפני כמה רגעים הם גילו שבעוד כמה חודשים יוולד לה בן נוסף ("עם בולבול קטן, כי לפני כן אי אפשר היה לראות"). איילת היא ליצנית החצר, תמיד מרימה להנחתה ובדרך כלל בוחרת לשתף בבדיחה שלה מישהו מהסובבים אותה – לפעמים זה גורם להם לצחוק, לפעמים להרים גבה מופתעת.
מכל מנגנוני ההגנה שרכשתי לאורך השנים, חוש הומור הוא מנגנון ההגנה האהוב עלי, הכי מטופח וזה שתמיד שומר עלי מכל מיני צרות. כשהילד שבר את היד במיון, כמובן שהרצתי בדיחות כמו מטורפת - מצחיקה אותו, את הרופא ואפילו את פקידת הקבלה הקשוחה. עוד הצעת עבודה שמשלמים עליה גרושים? במקום להתעצבן אני שולחת בחזרה קו"ח בצירוף של גרפיקה בוטה המתארת עוד דברים שאני יודעת לעשות, לאו דווקא במשהו שקשור ישירות למקצוע. עוד בחור שמציע לי לעלות אליו אחרי ששילמתי על עצמי בפאב? טוב, כאן באמת שום דבר כבר לא יעזור.
מקנחים את האולטרהסאונד עם סקס בשירותים | תמונת AVI:
mako
"את שיא השיאים שמרתי לאותם רגעים דרמטיים במיטה"
אני לא זוכרת את הגיל בו פיתחתי את היכולת להפוך כל דבר, אפילו הכי עצוב וקשה, להומור. אולי כששמעתי בפעם הראשונה בדיחות על שואה? אולי על רוסים? אומרים שאדם, באשר הוא אדם, קולט את השפה כשהוא מתחיל לספר ולהבין בדיחות שמספרים בשפה זו. אולי רציתי להיות שייכת? בכל זאת, ילדה בת 15 שרק עלתה לארץ והגיעה לתיכון חדש. בשיעור ביולוגיה הראשון המילה היחידה שקלטתי הייתה "אורגניזם", עד היום אני זוכרת שסיפרתי את זה לאמא שלי אחרי שחזרתי הביתה והיא צחקה. אין כמו חיזוק חיובי כדי לעודד התנהגות מסוימת. באותו רגע ספציפית חשבתי שקיבלתי הארה ומשם דרכי הייתה סלולה.
לאורך כל התיכון צחקתי על מורים ועל תלמידים אחרים. לא מעט פעמים, בגלל בדיחות מצחיקות מדי, אנשים נשלחו בגללי לחדר מורים בבושת פנים ופרץ צחוק היסטרי, ואני (כמעט) תמיד הייתי יוצאת נקייה, פני מלאך שכזאת, ועל הדרך גם תלמידה טובה. בצבא שירתתי כמתפעלת קו מצוקה לחיילים והוריהם, חומר מעולה לבדיחות, במיוחד כשעל הקו נמצא טירון שכבר יומיים לא ראה את אמא שלו. בהמשך, הרסתי דייטים רבים בגלל הבדיחות לא במקום או התקפי צחוק מפתיעים. למרות שאת שיא השיאים שמרתי לאחד מאותם רגעים דרמטיים במיטה. מה לעשות, זה מצחיק כשהבחור נראה כמו חייל שמציץ מהשוחה (טיפ חשוב אגב, יש רגעים שלא מומלץ להרים את הראש ולהסתכל בעיניים).
הומור כדרך חיים | צילום:
פלפלים צהובים, קשת 12
"ככה היא, איילת מקבלת, כמעט את הכל בהומור"
הבדיחות המשיכו לרוץ על ימין ועל שמאל. גם ברבנות, כאשר נשאלתי האם סבא שלי, חיים לייב, היה יהודי: "לא, מה פתאום, הוא היה צ'צ'ני, אתה לא רואה?", שאלתי את המזכיר המזוקן שבדיוק מולל את תעודת הלידה של אמא שלי בין האצבעות. צחקתי מתחת לחופה, הצחקתי את הרופאים בחדר לידה והמשכתי להריץ בדיחות גם בזמן שחיכינו לאישור הגט במרפסת העישון של הרבנות תל אביב. אחרי זה נזכרתי שוב איך לצחוק בדייטים, במיוחד זכורה לי פעם אחת מצחיקה ביותר, כשבאתי לאסוף את הבחור ברכב שלי, והבנתי שהקשר בינו לבין התמונה באתר הינו מקרי בהחלט, פשוט לחצתי על הגז.
בגדול, בדיחות לא במקום, יכולות מאד לעצבן אנשים אחרים: יעלי הצדקנית מטיפה לאיילת בדרכה "הפולנית" שלא תצחק עליה מאחורי הגב עם ויקי, המזכירה הסוררת. מרוב ההלצות לבדיחות קשה לה לקבל את העובדה שאיילת פשוט ניסתה להתחבב. כי ככה זה, כשאת משחקת אותה ליצנית מחפשים משמעות סמויה לכל מעשה אנושי שלך.
ואז, כשאף אחד לא שומע אותה, איילת מתקשרת לד"ר דניאל ולוחשת לו שהיא זקוקה לכדורים. שוב יש לה התקפי חרדה. הפעם איילת כבר לא צוחקת. ברגע הנדיר הזה רואים אותה חשופה באמת, בלי מגננות ומחסומים. פגיעה ומפוחדת. אבל כמה דקות מסך לאחר מכן היא מציעה ליניב ההמום סקס בשירותים בשביל להסיח קצת את דעתו מהבשורה שעתה התקבלה. כי ככה היא, איילת מקבלת, כמעט את הכל בהומור.
