מאיר מתייסר. מנטליות של נער מתבגר שכלואה בגוף מקומט של בן שישים פלוס, זה שעדיין חי את החיים בניחוח הסוציאליזם המעורבב עם הקומפוסט, מנסה למצוא את עצמו, לשבת על כמה כסאות יחד. כן דלי'קה, לא דלי'קה, אהבה, תשוקה וחמלה שנמצאים עמוק תחת קרום עבה ולא גמיש של עקרונות מיושנים. בזמנו דווקא הוא היה זה שפתח את שק הנחשים, כשלקח את עומרי לאבחון ראשוני. ועכשיו הוא בצד, סוג של בייביסיטר למקרה הצורך. עדיף שלא יתערב, יש לו מספיק צרות משלו.
"מבולבלת בעולמה הפנימי, עולמה האוטיסטי"
גם נתי ואבני, צמד החמד נטול האמביציות, שני סחים שמתאמצים להיראות מגניבים, וכולם מסביב, כדי לא לפגוע בנפש הביצה השלוקה שלהם, משתפים פעולה "בכאילו", עם קריצה מאחורי הגב, "נו, יאללה, שישחקו באבא ואמא בינתיים". נו מילא, לקשר הזה יש תוחלת חיים כמו של זבוב הפירות.
יעלי. הו, יעלי. כל שנות המחקר האלה שבזבזת על עומרי ולא ראית את המובן מאליו? אומרים שבכל פסיכיאטר חבויים ניצנים של מחלת נפש. יעלי חיה בהכחשה. מדובבת כל רגש, כי אינה מצליחה לפענח את האנשים שמסביב. הם אטומים, והיא מבולבלת. קליפת הביצה שלה שקופה, אבל משוריינת. היא לומדת את עומרי, רק כי היא מפחדת להודות שהיא לומדת את עצמה. "בדרך כלל זה מלווה אצלי בהערכה רבה", היא מסבירה לד"ר דניאל, אבל בעצם היא מסבירה לעצמה, כי היא לא מבינה, איך פתאום מציף אותה בדגדוגים הרגש הלא מוכר והכה נעים הזה שקוראים לו תשוקה. כל החיים שלה היא מתפקדת כי "ככה צריך". לומדת רפואה, סטודנטית מצטיינת, חוקרת מפולפלת, אבל בפנים היא מבולבלת ואבודה בעולמה הפנימי, המסודר והסטרילי. עולמה האוטיסטי .
אין אנשים בריאים באמת, יש רק כאלה לא מאובחנים
משפחת רוטנברג-אוחיון. משפחה נורמטיבית, מלח הארץ, נרתמת כולה לסייע לילד הקטן והאבוד והמאובחן במשהו שעדיין לא כל כך ברור איך אוכלים ומעכלים את זה. כל אחד מהם מייעץ ויודע מה הכי נכון. כי כל ההתעסקות הזאת בעומרי, הבן, הנכד והאחיין כל כך עוזרת להישאר עם הגב אל השדים הפרטיים של כל אחד מהם. לברוח לרגע מממלכת ה"פאקד-אפ" הזאת. כי אין אנשים בריאים באמת, יש רק כאלה לא מאובחנים.
פלפלים צהובים, פרק אחרון לעונה, חמישי, 22:20
> לרגל יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, ישודר ביום רביעי הקרוב (2.4, 22:30), הסרט "זה האח שלי", המביא את סיפורם של אחים לילדים אוטיסטים.
עוד בתכניות קשת: