אמיר פיי גוטמן, שהתפרסם בסוף שנות ה-90 עם פריצתה של להקת הבנים "היי פייב", שחרר לפני כשנה את אלבומו החדש, "דבש בכוורות", וכבר הספיק להשתתף באח הגדול סלבס.
אולם על אף הניסיון הרב שצבר, החוויה "ששינתה את חייו", להגדרתו, היא הפעילות ההתנדבותית אותה הוא מבצע במרכזים לבני נוער, "שפתאום גילו שהם אוהבים את בני מינם".
אמיר, מה אתה חושב על כך שהמדינה לא מקלה על הומואים לאמץ ילדים?
"אני חושב שבאופן כללי יש הרבה חוקים במדינה שלנו שנועדו רק לאנשים סטרייטים. מי שמכיר מקרוב משפחות חד מיניות יודע שכדי להגיע להחלטה להקים משפחה שכזאת, צריך להשקיע הרבה אנרגיה, כסף ומשאבים. לכן, דווקא כשזה קורה שם, לא בדרך הקלה והברורה, הילדים מוקפים בהמון אהבה, יותר מהרבה ילדים של משפחות רגילות כביכול.
"זה מעוות שאנשים צריכים לנסוע לרומניה, לברזיל או להודו כדי לאמץ ילדים, ושזה יעלה להם שלוש מאות אלף שקל. אני חושב שמדינת ישראל מפסידה משפחות טובות שהיא לא עוזרת יותר בנושא".
בעקבות הרצח בבית אג"י (ארגו נוער גאה) והתגובות שעורר, אתה חושב שיקום שינוי חברתי כלפי הקהילה הגאה?
"צריך לבוא שינוי, וכל אחד יכול לתרום לו מהמקום שלו. בפעילות ההתנדבותית שלי אני מרגיש שאני נותן לבני נוער מבולבלים, שגילו שהם לא כמו כולם, הרבה כח.
"היום, בניגוד לפעם, יש לאן ללכת ועם מי לדבר. זה לא כמו כשאני הייתי בן חמש עשרה - שש עשרה. אז לא היה בית לנוער גאה. היום יש מי שיעזור, דברים השתנו מאז. אני חושב שהמודעות עלתה בעקבות כל מה שעבר עלינו בחודש האחרון.
"אני, באופן אישי, לא רץ לכנסת, בשביל זה שלחנו את ניצן הורביץ', שישמיע את הקול של הקהילה. אני מנסה לעזור מהמקום שאני מכיר, אפילו בעצם הראיון הזה".
סבלנות כערך עליון
אתה חושב להקים משפחה?
"אני חושב על זה הרבה. אני ידוע בתור דוד לתפארת. עכשיו חזרתי מבילוי עם האחיינית שלי - הלכנו יחד לסרט. יש הרבה ילדים שאני מכיר ועוזר בגידולם. אני מאוד אוהב ילדים, ואני בטוח שזה יגיע.
"התכונה הכי חשובה להורה," טוען פיי גוטמן, זמר בהווה והורה לעתיד, "היא סבלנות. אני רואה את האחים שלי ואת חברים שלי עם הילדים שלהם. לגדל ילדים זה מאוד לא פשוט. ילד מגיל מאוד קטן צובר את הדעות שלו - הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ללבוש, לאכול ולעשות. אני מכיר ילדה בת שבע שמחליפה כל בוקר כמה סטים של בגדים, וזה קשה כשצריך להספיק לקחת אותה לגן ולא לאחר לעבודה".
איזה הורה היית רוצה להיות?
"הייתי רוצה לאמץ לעצמי בעתיד תכונה חשובה מאוד שהיתה לאמא שלי. מזלה של אמא שלי העניק לה שלושה בנים, ומגיל צעיר מאוד היא חינכה אותנו 'שהיא לא החמור בבית', משפט שבטח שומעים אותו בהרבה בתים. לגבי התפקידים בבית, היתה לה ולנו שותפות מלאה. אם זה להכין אוכל או לזרוק את הזבל, וגם יותר מזה, להשתתף בניקיונות בכל יום חמישי, בטח אחרי שההורים שלי התגרשו. היינו ילדי מפתח, וכל מי שהגיע ראשון היה מכין צהריים ומסדר את הבית. זה גרם לי להיות עצמאי בהמשך, כשהתבגרתי. גדלתי להיות בנאדם לא עצלן".
אם היית יכול להתחלף לכמה ימים בבתים, ולראות איך אנשים אחרים מגדלים את ילדיהם, במי היית בוחר?
"אני תמיד מתקשה לענות על שאלות שהם לא באמת ריאליות, כי אפילו ב"אמא מחליפה" מדובר במשחק. אבל אם כבר אפשר לדמיין, הייתי רוצה לבקר בבית שלי, אבל בעוד כמה שנים כשיהיו לי ילדים. לראות איך אני מסתדר עם משפחה משל עצמי. זה בטח יהיה מעניין".