לא קל היה ל"מסודרים" להתגבר על המיתון, אבל הם עשו זאת יפה. צילומי העונה השנייה של הסדרה היו כבר בעיצומם, כשהתבררה מידת עומקו של המשבר הכלכלי, והרי לא ייתכן להעמיד עונה שנייה בצלו של זה, בלי להתייחס אליו כלל. יוצרי הסדרה פתרו את הבעיה בדרך אלגנטית ומיקמו את העלילה, שהייתה כבר מושלמת, בתוך הקונטקסט המשברי.
על הרקע הזה נפתח הערב הפרק הראשון בעונה השנייה של "מסודרים". על אף הדמיון הגדול ל"הפמליה", מסודרים היא יצירה ישראלית מקורית - ואם למישהו היה ספק בכך, הרי שהפרק הזה נפתח במעין מהדורת חדשות של ערוץ 2 המבשרת על כך שאיש העסקים תומר לוי (אסי כהן) הופך למלך המיתון הנוכחי, ופשוט רוכש חברות מכל הבא ליד.
כדי לתת תוקף לקונטקסט הזה, מגויסות דמויות כמו נחמיה שטרסלר ורני רהב לראיונות פיקטיביים על תומר לוי, האיש ופועלו, ומכאן בעצם נפתחת מחדש הסדרה. הדמות של לוי היא זו שעומדת בחזית העונה החדשה, שילוב (מפסיד או מנצח? זאת נדע בהמשך העונה) בין רמי לוי לארקדי גאידמק.
לוי הוא מעין קריקטורה, פנטזיה של המובטל בטיטו על עולם העסקים: הוא רוכש כל דגם חדיש של מכונית ספורט, מנחית מסוק בכיכר המדינה בתל-אביב כדי להרשים את חבריו, הופך את מסיבת יום ההולדת שלו למופע רוק בכיכר רבין, שלא לדבר על כל ה"מנהלות" שלו שנבחרות לתפקיד לאו דווקא לפי יכולתן במינהל עסקים.
אצל האחרים, הכל עדיין דומה, פחות או יותר: גיא (אסף הראל) הוא עדיין, למרות הצלחתו בסוני העולמית (הצלחה שגם היא נקטעת בשל המיתון), אותו בחור חסר ביטחון שאומר את הדברים החשובים רק כבדרך אגב; ערן זרחוביץ', נשאר אותו חנון כשהיה, חסר כריזמה (בפרק השני הוא לא מבחין "ממטר" בסטודנטית יפה שמבקשת את קרבתו), שכעת הוא מרצה לכיתה של "יורמים" ומספר להם בדיחות קרש שלידן נשמע אבי מלר כמו שלום אסייג; ורק האחרון, ברלד (מאור כהן), פתאום השתנה לנו. עכשיו הוא מסתופף בחיקו של גורו באיזו קהילה רוחנית, אי שם בהרים, ממלמל פילוסופיה בגרוש מבית המדרש של מורו הרוחני ועוסק במדיטציה.
הפרק הראשון עוסק ברובו בהיכרות מחודשת עם הדמויות ועם הסיטואציה, והרגע שבו מפרידים בין בראלד לקהילת המודטים שלו, הוא כמעט עלילה נפרדת, שנונה ומושחזת נגד כל אותה "רוחניות להמונים" שקוראת להם להיפרד מהעולם החומרני, אבל מפרנסת היטב את הוגיה החמדניים, שבעוד הם מלמדים את צאן מרעיתם איך למכור את הפרארי שלהם, כבר חושבים מה יעשו עם ה"תרומות" שיתקבלו.
הציר המרכזי בעלילה החדשה מתגלה רק לקראת סופו של הפרק. לשכונת ה"אקזיטים" מגיע בחור חדש שנראה כמו ילד שאיבד את הגלשן שלו, אבל מאחורי החיוך התמידי מסתתר אויב נכלולי. כמו עמים מסוימים במזרח-התיכון, כך גם חבורת "ג'ימאליה" שאינה מצליחה להגדיר את עצמה מחדש, מוגדרת באמצעות אויביה ומתגבשת לסטארט-אפ חדש אל מול האויב המשותף.
