כשצ'ולקן אלפונזו נולד לפני 23 שנים בעיירה קטנה בדרום נמיביה, אבא שלו נטש והותיר אותו ואת אימו חסרי כל. זה קרה לפני שהוא ידע שיום אחד הבן שלו יתגלה כהומוסקסואל גאה ורקדן מקצועי, שני תארים שגם היום בשנת 2017, נתפסים כטאבו בחברה הנמיבית. כדי לאפשר לו רמת חיים סבירה, אמו העבירה אותו לחסותם של סבו וסבתו ומהם הוא נשלח ללמוד בפנימייה. "הרגשתי ששלחו אותי כדי להיפטר ממני", הוא סיפר בתכנית "רק רוצים לרקוד" והוסיף שכשגילה לראשונה את הריקוד, הרגיש שהגורל שלו עתיד להתהפך: "סיימתי עם נמיביה, סיימתי עם כל הכעס והעצבות שהיו לי ופשוט רציתי למצוא משהו חדש לעצמי".
את הביקור הראשון שלו בארץ עשה צ'ולקן בגיל 18, במסגרת "מסע מחול" - פרויקט משותף של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל המופעל על ידי להקת המחול הקיבוצית. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהוא התחבר לשורשים היהודיים שהורישה לו אימו וזכה להכיר מקרוב מה זה אומר לעשות קידוש או להתכונן לארוחת שישי, דברים שעד לאותו הזמן התקיימו רק בדמיונו.
אבל לא רק האהבה לריקוד משכה אותו להישאר בישראל. ימים ספורים לפני שסיים את הפרויקט, כשבידו כרטיס טיסה ליעד הבא, הוא פגש בשדרות רוטשילד את מי שלימים יהפוך לבן הזוג הקבוע שלו. את שמו הוא מעדיף לשמור לעצמו בינתיים כדי להגן על פרטיותו אבל בחיוך גדול הוא משתף בסיפור ההיכרות שלהם. "ימים ספורים לפני הטיסה שלי לאוסלו שבנורווגיה, ישבתי בבית קפה ברוטשילד בתל אביב וניגש אליי בחור כדי לבקש אש. בגלל שדיברתי באנגלית הוא התעניין מאיפה באתי וכשהבין שאני לא אמריקאי אלא אפריקאי התחלנו לדבר על העבר שלי. סיפרתי לו שאני חצי יהודי ואז הוא שאל אותי מיד למה אני לא עושה עלייה, אמרתי לו שבינתיים אין לי סיבה".
הסיבה לא איחרה להגיע. הקפה בשדרה הפך לסדרת דייטים והחיבור היה כל כך עוצמתי שצ'ולקן החליט לבטל את כרטיס הטיסה ולהישאר בישראל. "התאהבנו!", הוא מכריז בהתרגשות שזורקת אותך מיד בחזרה לגילו הצעיר שמסתתר מאחורי סיפור החיים המורכב שעבר. "היום אנחנו גרים יחד. פגשתי את המשפחה שלו ואני אוהב אותם מאד ומרגיש שגם הם אוהבים אותי. זה מדהים שקיבלו אותי למשפחה ושהם מארחים אותי באירועים וארוחות שבת, זה דברים שחלמתי עליהם".
כשזה מגיע למשפחה שלו בנמיביה התמונה מתחילה לאבד מעט מהגווון הוורוד שלה. בזמן שלמעלה מחצי מיליון ישראליים צפו בו רוקד באודישן המרהיב, שסיפק לו כרטיס כניסה לתכנית פריים טיים, המשפחה שלו מעולם לא ראתה אותו רוקד באופן מקצועי.
היית רוצה שאבא שלך יראה את התכנית?
"אם להיות כנה, שלחתי לו בפייסבוק את הפרומו שאני מופיע בו, אבל הוא לא הגיב לי עד לרגע זה. זה העציב אותי מעט כי חשבתי שזה יכול להיות רגע שהוא יוכל לשמוח בשבילי. אכזב אותי שהוא לא הגיב לי בכלל אבל זה היה ככה כל החיים אז זה משהו שאני אמור להיות מורגל אליו. אני לא חושב שיהיה שינוי בעניין הזה ביני לבינו".
זה עדיין משפיע או שלמדת עם הזמן לשים את זה בצד?
"בכל תהליך האודישנים ראיתי משפחות וחברים מלווים את המתמודדים ואלו היו רגעים בהם ההורים שלי היו חסרים. הייתי רוצה שהם יהיו שם כדי לתמוך בי. נניח ברגע הזה שאתה יורד מהבמה, אחרי שהיית מעולה ואז אין שם אמא או אבא שיגידו לך כל הכבוד. זה מאד קשה אבל באופן כללי נראה לי שהתגברתי על זה".
"אם הייתי נשאר בנמיביה הייתי מתחתן עם אישה ושותה בירות"
צ'ולקן אמנם כבר לא זקוק לתכנית ריאליטי כדי להיתפס כסיפור סינדרלה מהסוג שהצופים אוהבים לראות על המסך, אבל למרות שהגורל האיר לו פנים הוא רחוק מלחיות חיים מושלמים. כמעט שלוש שנים שהוא מנסה בדוחק להתפרנס כאן כרקדן. בשעות הבוקר הוא מנקה במלון בוטיק בתל אביב ובלילות עובד כברמן. את הכסף שהוא מרוויח הוא מחלק בין התמודדות עם המחייה פה לבין תמיכה במשפחתו בנמיביה: "אני שולח קצת כסף לסבתא שלי מדי חודש כי אני מרגיש צורך לעזור לה מאז שסבא שלי נפטר. הם גידלו אותי ואני רואה בה כאמא שלי אז אני מרגיש אחריות כלפיה גם כשאני כל כך רחוק".
אתה מוצא זמן לרקוד?
"ריקוד תמיד נמצא בראש סדר העדיפויות שלי. יש ימים קשים בהם אני ממש צריך לדחוק את עצמי כדי לעשות את זה אבל רוב הזמן אני רוקד על גג הבניין שלי כי אני מרגיש שם חופשי וזה גם חוסך הרבה כסף על סטודיו".
איך אתה מדמיין את המשך הסיפור שלך?
"אם אצליח לתמוך ברקדנים שמתקשים כמוני ולקדם את הריקוד הגברי בעולם, הסיפור שלי יהיה מושלם. כמובן שאני גם חולם להיות כוריאוגרף מקצועי, לביים סרטי ריקוד ולהקים סטודיו משלי".
נשמע שחשוב לך לקדם גברים בעולם הריקוד, מאיפה זה בא?
"בנמיביה יש המון שיפוטיות, גם בקרב המשפחה שלי. במשפחתי יודעים על הנטייה המינית שלי אבל בגלל שאני נמצא הרחק מהבית זה קל יותר בשבילי עכשיו. בנמיביה לא מבינים מה זה הומוסקסואל, לא מבינים מה זה גבר שרוקד. גבר שם צריך לחטוב עצים ולהביא אוכל הביתה, החברה שם תקועה מאחור".
זו הסיבה שבחרת לעזוב?
"הסיבות היו הנטייה המינית שלי והרצון לרקוד, אבל גם רציתי להתרחק כי בתרבות בנמיביה האלימות גואה. על כל דבר לא בסדר העונש הוא מכות. האחים שלי ואני קיבלנו הרבה מכות אם היינו מתנהגים לא יפה, זאת מנטליות שונה מהמערב".
הרגשת שמסוכן לך להיות הומוסקסואל בנמיביה?
"היו מקרים בהם הומואים נסקלו באבנים או הוכו ברחובות. זה עדיין לא חוקי להיות הומו בנמיביה אבל לא הייתי אומר שהם יהרגו מישהו. לא הייתי בסכנת חיים אבל פחדתי מה יעלה בעתיד הגורל שלי. אם הייתי נשאר שם הייתי מתחתן עם אישה, עוסק בעבודה גברית, מגיע הביתה בסופי שבוע ושותה בירות כי זה מה שאמור להיות".
אתה רואה את עצמך חוזר לשם?
"אני לא חושב שאי פעם אחזור, אולי רק כדי לבקר את המשפחה שלי. גם הייתי רוצה להקים שם מיזמים חינוכיים שיסייעו ללמד את הקהילה שם על קבלת השונה, על זכויות להט"בים ועל ריקודים. אבל לעולם לא אחזור לשם כבית, הבית שלי הוא בישראל".
בסיום שלב האודישנים של "רק רוצים לרקוד", צ'ולקן יתמודד על מקום בלהקה של עידן שרעבי, מנהל הלהקה שהוא בחר.
"רק רוצים לרקוד": שני ושלישי ב-21:00 ערוץ 2, קשת
