בסוף הבנתי מה הטעם שלי בגברים. לא בדיוק טעם, יותר הבנתי מה אני צריכה. כולם היו מאוד שונים אחד מהשני. מאוד חכמים, אינטליגנטים ואנשי שיחה, אבל הצבע והגובה – כל אחד שונה. המשמעותיים לא בהכרח נמשכו הכי הרבה זמן, והרציניים לא בהכרח היו הכי משמעותיים. את הראשון ששבר לי את הלב, פגשתי באותו יום ובאותו מקום שבו נפרדתי מחבר שלי אחרי שנה יחד. אותו בחור נפרד ממני אחרי חודשיים. זה היה אחרי הצבא. ביום כיפור, אז דיברתי עם אלוהים על הדרך. אני לא בדיוק יודעת באיזה אלוהים אני מאמינה, אבל לתת לו שם עוזר לי לכוון מטרות. אני זוכרת את עצמי בוכה. הבחור עוד לא אמר לי מילה, אבל הרגשתי שזה לא מתאים לו. רציתי אותו למרות שזה לא מתאים. רציתי, רציתי לקבל אותו. למחרת בבוקר, ואני טיפוס של בוקר, קמתי והבנתי שדברים מסתדרים לפי מה שצריך. הבנתי שאני צריכה לחכות למה שאני צריכה, ולא רק למה שאני רוצה.
את האקס המיתולוגי פגשתי בקיופיד, זה היה ביום שהחלטתי שאני סוגרת את האפליקציה. אמרתי לעצמי "טוב, גבר חלומותיי, אם אתה נמצא כאן אז כדאי לך לשלוח הודעה עכשיו, כי בערב אני יוצאת מהאפליקציה". ואז הוא שלח לי הודעה. הוא הכיר את ההורים שלי מהר מאוד, אני גם הכרתי את שלו. הייתי בטוחה שזה זה. כשנפרדנו אחרי שמונה חודשים, חרב עליי עולמי. הייתי זקוקה לבן זוג, היה לי חוסר, הרגשתי שיש לי מקום בלב וחסר לי בגוף, פשוט חסר. לפניו, חשבתי שמי שימלא את החוסר הוא בן אדם חיצוני. אחריו, הבנתי שאין שום דבר שבן אדם חיצוני יכול למלא. שום דבר. זה רק פנימי. זוגיות לא אמורה לקרות כי משעמם לי בחיים ואין לי עם מי לצאת, זה פשוט לא עובד ככה. ועדיין, זה כיף לי. אני אוהבת ללכת לטיולים עם חברים, אבל אני מעדיפה לעשות את זה עם בן זוג. אני אוהבת לטייל בחו"ל לבד, אבל בא לי לשתף את בן הזוג בכל הדברים שאני עושה שם.
ממערכת יחסים למערכת יחסים, הבנתי מה אני לא רוצה בבן זוג. אני לא רוצה בן אדם קנאי, בן אדם שלא מפרגן, בן אדם כבד, בקטע של לא לעשות כלום ולהישאר בבית. אני לא רוצה להתפשר על עצמי, על הזמן שלי ועל דברים שחשובים לי, והייתי מתפשרת. מתפשרת הרבה יותר ממה שבן אדם צריך להתפשר, ובטח ובטח יותר ממה שהאדם השני התפשר. אני זוכרת שהיה לי מופע חשוב לראות – מקצועית, חברתית, מהמון המון סיבות. בזמנו, האקס המיתולוגי שלי עבד בעבודה מורכבת מבחינת לוחות זמנים, ובאותו ערב הוא אמר לי שהוא יכול להיפגש, אז נפגשנו. זה כל כך צרם לי אחר כך, אני עדיין מרגישה את זה. היה לי חשוב לראות את המופע, אבל ויתרתי בשביל להיות איתו. קצת פתטי, אפשר להגיד. זזתי בקצב של הבן אדם השני, לפי מה שהוא רוצה, והרגשתי שביטלתי את עצמי. זה משהו שהיום לא הייתי עושה. היום יש לי את היוגה נגיד, היום אני אקבע את הדברים שלי ושהם יסתדרו עם זה.
איכשהו יצא שתמיד הייתי עם אנשים שאוהבים את העובדה שאני מוחצנת, אבל לא נותנים לי להיות כזאת. תמיד הרגשתי לא בנוח עם המוחצנות. הם היו מורידים אותי, הם היו מכבים אותי. הייתה לי זוגיות אחת שממש כיבתה אותי, ורק אחרי שסיימתי אותה, הבנתי עד כמה. פתאום לא הצלחתי לנשום ואפילו לא הבנתי למה. לא הבנתי גם תוך כדי הזוגיות. כמו עם משל הצפרדע, אם תכניסי צפרדע לתוך סיר עם מים רותחים, היא ישר תקפוץ החוצה. אבל אם תכניסי צפרדע לתוך מים נעימים ולאט לאט תרתיחי את המים, היא תמות שם. זה היה ממש ככה. כי את אומרת לעצמך "הוא אוהב אותי", "אבל נחמד לי", "לא נורא, יש לנו ככה וככה". אבל זה כן נורא, ואת זה אני יודעת עכשיו.
עכשיו, אני בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה. אני רוצה בן אדם שיתרגש מזה שאני מתרגשת, אבל שלא יתרגש ממני. אני בן אדם שאפשר לתפוס אותו כדרמטי. בן אדם מאוד אמוציונלי בעיקרון, מאוד תגובתית. אבא שלי היה אומר לי פעם: "אצלך הכל צונאמי". כשהתחלתי לעשות יוגה הדרך השתנתה. אם פעם בן אדם יכול היה להיבהל מהתגובות שלי, היום אני יודעת להגיד דברים בצורה כזאת שהצד השני יוכל לקבל אותם. אני זוכרת שבת דודה שלי הקפיצה אותי הביתה, סיפרתי לה שאין לי בן זוג ואני נמצאת במקום טיפה מבולבל. אז היא הציעה לי להגיע הביתה ולכתוב בדיוק מה אני רוצה. לא ברשימת מכולת, אלא איך אני רוצה להרגיש בתוך זוגיות. אני מאוד מאמינה בכתיבה של דברים, ואני גם יודעת שזה עובד, אז באמת עשיתי את זה, כתבתי את כל הדברים שאני רוצה להרגיש בזוגיות.
ככה, בפעם הראשונה, סוף סוף פגשתי מישהו שהיה בו הרבה מהדברים שאני רציתי בבן זוג. איך חברה שלי אמרה לי? "זה לא זה, אבל זה אב טיפוס". היה לי כיף להיות איתו, לשבת, לדבר, היה מעניין. הרגשתי שאני יכולה להיות אני, וזה אפילו מגניב בעיניו. חום, מגע, תשוקה ופרגון, כל הזמן. בן אדם שמרים ואני מרימה לו. בן אדם שאני לא צריכה לשקול 20 פעם אם להגיד או לא להגיד, להתקשר או לא להתקשר. לא היו את המשחקים האלה, ברמה שכל דבר יכול להפיל את הקשר, אז חובה ללכת על ביצים. הרגשתי בנוח סתם לשבת איתו ולא לעשות כלום. הוא גם היה גבוה. אני לא מחפשת בראד פיט, אני לא מחפשת אותם כאלה דוגמנים, אבל גבוהים, מה אני אעשה. חודש שלם היינו ביחד, לא יכולה להגיד שהייתי מאוהבת בטירוף, אבל היה כיף וזורם. ואז חצי שעה אחרי שניתקנו שיחה, הוא מתקשר אליי בחזרה ואומר לי: "את שומעת, אני רוצה לדבר איתך". התירוצים? נו, באמת – "אנחנו חודש ביחד, ואני לא מרגיש שיש לי רגשות חזקים אלייך". כן נשמה, אנחנו יוצאים חודש. ואז זה נגמר, ואמרתי איזה טיימינג גרוע, למה עכשיו, מה הקשר? תשאלו את "חתונה ממבט ראשון" (פרק הבכורה ישודר ביום ראשון ב-21:00, בערוץ קשת 12).
נופלת על הזויים
הייתה לי תקופה שהרגשתי שמשהו צריך לקרות. לא ידעתי להסביר, לא ידעתי גם מה אמור לקרות. פשוט הרגשתי. אפילו יצאתי לדייט ראשון עם בחור שאמר לי: "אני מרגיש כאילו משהו צריך להתפרץ ממך". יום שישי אחד, כשישבנו לארוחת ערב, חברה שלי הודיעה לי שנפתחה הרשמה לעונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" והיא רושמת אותי. אני לא כל כך רואה טלוויזיה, אז לא ראיתי את התוכנית. שמעתי עליה, זה היה סביבי, שותפות שלי צפו וגם אני ראיתי קטע קטן, אבל לא את התוכנית כולה. הסכמתי. כשראיתי 200 שאלות, הבנתי שזה לא סתם ואמרתי לעצמי: "וואלה, נראה לי שזה משהו ששווה לי להיות בו". לא בקטע מתנשא, זאת פשוט חוויה שאני מוכנה להסתכן בשבילה, מוכנה לחשוף את עצמי. ואני לא מדברת על טלוויזיה בכלל. פתאום הרגשתי שזה הולך לקרות, הרגע שאני אתעמת עם הדברים שלי מול עצמי. כמה כבר יוצא לך לחשוב איך את ביחס לאנשים אחרים, איך אנשים תופסים אותך, מה את באמת רוצה מבן זוג? ופתאום התחלתי לראות איך זה באמת קורה דרך השאלות האלה. ידעתי שאף אחד לא מבטיח שאתקבל, ידעתי גם שיש אלפי בנות שרוצות להתקבל, ואמרתי לעצמי שאם זה זה, זה יקרה כמו עם בן זוג.
אמנם בעבר הייתי אצל מטפלים, אבל פתאום כשמתרכזים בדבר שהיה לך מאוד חסר – הזוגיות, ולא פסיכולוגיה על אמא שלך או אבא שלך, אלא רוצים להבין למה אין לך זוגיות עד עכשיו ואם אפשר למצוא לך אחת, את באמת שואלת את עצמך – "אוקי, אני נראית סבבה, אפשר לדבר איתי, כיף איתי, אז למה פאקינג אין לי בן זוג?". זאת לא תשובה של כן ולא. זאת תשובה של אינטואיציה. כשהתקבלתי ללימודים, ישר הרגשתי שזה המקום שלי. כשהגעתי לראיון עבודה בהוראה, גם הרגשתי שזה המקום בשבילי. קשרים עם חברים, אפילו טיסות לחו"ל, אבל בזוגיות אני תמיד נופלת על הזויים. אז איך יכול להיות שיש לי אינטואיציה כל כך טובה לדברים מסוימים, ולזוגיות לא? ואז הבנתי שזה לא נכון. יש לי אינטואיציה טובה, אני פשוט לא מקשיבה לה. הייתי נשארת עם גברים, למרות שלא הייתי צריכה, הייתי מתרצת לעצמי תירוצים על דברים שאני מרגישה, למרות שמההתחלה ידעתי שמשהו לא מתאים.
יודעים מה, אולי זה משהו חברתי. יש ציפייה מנשים להיות יותר מבינות, יותר סבלניות, יותר חכמות, יותר מתפשרות בגלל שכביכול אנחנו אלה שרוצות זוגיות יותר מגברים. וזה ממש לא נכון. באיזשהו מקום כפיתי את הסטיגמה הזאת עליי. נכון, אני כל הזמן אומרת שאין חוקים, אבל מישהו פה לא משחק לפי איזשהו חוק? אז אומרים אין חוקים, אין חוקים, אבל את מסתכלת מסביב ורואה שהנה לה קרה ככה ולה קרה ככה. את מסתכלת מסביב, אבל את זה לא הן, ולך זה לא קורה. למה אחרי שהוא שכב איתי פתאום זה נגמר? או להיפך, למה אחרי שחיכיתי יותר מדי זמן פתאום זה נגמר? את אומרת שאין חוקים, אבל בראש שלך את חושבת "טוב, הוא התקשר, אז גם אני יכולה להתקשר". זה מעייף, זה לא כיף והחלטתי שאני לא מתכוונת לעבוד בזה. יש לי חברות שעובדות בזה – באפליקציות, יוצאות לדייטים, אבל אני לא יכולה. למרות שכל הזמן הזה חשבתי שעד גיל 30 אני מתחתנת, היה לי את זה בראש, והנה הגעתי לגיל 29 ואני עוד לא נשואה. אלא שאז פתאום מצאו לי התאמה. אני מתחתנת.
לא דמיינתי את מי אני אפגוש. אמרתי שלא משנה מה אני אדמיין, אני אתאכזב. אף בן אדם לא יכול להיות מה שאתה מדמיין. זה לא אמיתי, זה לא אנושי, אתה הרי מדמיין משהו שראית, ראית בסרטים, בזוגיות של מישהו אחר, זוגיות שראית מבחוץ. אתה לא מדמיין משהו שחווית, אז דמיינתי תחושה, אמרתי שאני רוצה שיהיה לי כיף. לא סתם לא ראיתי את התוכנית, אני לא אוהבת לחקות דברים, יש ערך מאוד גדול בשבילי לפעם ראשונה. אני לא אוהבת שדברים דומים למה שעשיתי. לא מתוך אגו, אלא בקטע שגם יורד לי הביטחון וגם אוטומטית אני משווה. יש כאלה שאומרים: "אני ראיתי וזה הכין אותי", איך משהו של מישהו אחר יכול להכין אותך? אני יכולה להגיד שדברים שאמרו לי שיהיו קשים, לא היו לי קשים. הודיעו לי שאני מתחתנת בשבוע הכי לחוץ שלי בשנה, ובאמת שהיה לי כיף. אמרתי אני הולכת להרפתקה, אז עד הסוף. אני חושפת את עצמי, אז עד הסוף. זאת ההתחייבות שלי מול עצמי.
>> מעוניינים להירשם לעונה הבאה של "חתונה ממבט ראשון"? הירשמו כאן
סייעה בהכנת הכתבה: ורד פוליאק
"חתונה ממבט ראשון": פרק הבכורה ביום ראשון ב-21:00, קשת, ערוץ 12