בוקר, הטלפון שלי מצלצל ועל הצג אני רואה את התמונה של "האח הגדול".
אני לא ממש מבינה למה הוא מתקשר. אחרי הכל, אני זו שהתפטרה בסוף העונה האחרונה בהפתעה. אולי הוא סתם מצלצל לשאול לשלומי? לא יכול להיות, זה עדיין "האח הגדול". אני מחליקה את האצבע על המסך, ושומעת את הקול המוכר מהצד השני.
הוא: "תארזי מזוודה ותזמיני לך מונית לנווה אילן. אנחנו צריכים אותך בדחיפות".
אני: "שלום גם לך 'האח הגדול', מה שלומך?"
הוא: "אין לי זמן לדבר, בטח לא לסמול טוק".
אני: "אמרתי לך שאני לוקחת פסק זמן. בכל זאת, כמה זמן אני כבר בתוך זה? שבע? שמונה שנים?"
הוא: "פיטרנו את המפיקה שהחליפה אותך ואנחנו תקועים".
אני: "וואו זה היה מהיר", עניתי לו בניסיון להסתיר את השמחה המטורפת שהשתוללה בתוכי.
חודש עבר מאותה שיחת בוקר בלתי צפויה, ואני שוב כאן. עוזרת לחשמלאי של בית האח להבריג מנורות לתקרה לפני שכל הקסם הזה מתחיל. פסק הזמן שלי מהתכנית יחכה. אין מה לעשות, אני יכולה לברוח מהאח, אבל האח אף פעם לא יברח ממני או משהו כזה.
"את יכולה להביא לי את הפיליפס מהארגז כלים?", שואל החשמלאי בזמן שאני מבריגה בשבילו מנורות. "מר חשמלאי", אני עוצרת את ההברגה ומניחה את המנורה המאובקת על הרצפה. "אל תשכח שאני זאת שאחראית על תקציבי ההפקה, אני זאת שיודעת וקובעת כמה תקבל, לפי הרישומים שלי, אתה מרוויח טיפה יותר מדי מכדי שאני אעזור לך לסגור כאן מעגלים". בום. חזרתי בענק. נקודה אחת לי, ואפס נקודות לבחורה הרגישה והחייכנית שהשארתי בבית.
זו כנראה הסיבה שגדלתי בירושלים ואני רחוקה שנות אור מלהיות אחת המפיקות ההיפסטריות התל אביביות האלה (נו אתם מכירים את הסגנון: שומעות מוזיקת אינדי, טבעוניות, גרות בשכירות עם עוד 8 שותפים בשינקין). אולי הסיבה שאני כל כך שונה מהן היא העובדה שאני עובדת בבית הזה. זה בית שצריך מישהי כמוני שתנהל אותו - תקתקנית, אסרטיבית וחוצפנית.
אני מניחה שכבר שמעתם שאת אסי עזר תחליף קורין גדעון, בחורה צעירה ונאה שתצטרך להיכנס לנעליים של אסי, הפחות צעיר והפחות נאה (סתם אסי כפרה, אני יודעת שאתה קורא את הטור שלי, תרים לי טלפון נשמה). הבעיה היא שבהתחלה כל הזמן קראתי לה "החדשה", אבל אני חושבת שהכינוי הזמני הזה שווה את זה, הרי בקרוב לא יהיה בית בישראל שלא יכיר את השם שלה. נכון, אני קצת מקנאה בה, אבל אחרי שהכרתי אותה טוב יותר (אגב, מהיום החלטתי להתחיל ולקרוא לה "הותיקה"), יש לי תחושה שמישהו פה הבריק בליהוק.
בכל אופן, בואו נחזור לסיפור שלי. ביום הראשון שלי בעבודה הייתי צריכה לארגן ל"אח הגדול" ולכל החבר׳ה בקונטרול קפה וצלחות חד פעמיות עם בייגלה ובמבה. הייתי עוד אחת מכל אותם עוזרי ההפקה הזוטרים שבמערכת. היום אני יכולה לספר לכם בביטחון מלא שבימים אלה אף אחד לא מעז להתעסק איתי פה. מה שאני אומרת תמיד קורה. אבל אתם יודעים איך זה, אין מה לעשות, חייבים להתחיל מלמטה. למה אני מספרת לכם את זה? כי עמוק בפנים, אחרי כל הקשיים שעברתי כאן, קיוויתי בלב (בחדרון אחד, לא בכל השישה) שאם אי פעם יחשבו להחליף את אסי עזר במנחה צעירה וחצופה, זאת תהיה אני. כן, כן, אני! אבל אתם יודעים איך זה, החיים הם גלגל שמספר על התכניות שלו לאלוהים. או משהו כזה.
אז מה עושה מפיקת האח הגדול אתם שואלים? בבקשה: אני צריכה לדאוג למוניות של הצוות לקראת החזרות לערב כניסת הדיירים, לארגן את הקייטרינג שיגיע בזמן, לעבור עם צוות הבניה של הבית על הפינישים האחרונים, לעשות טסט מצלמות עם הצלמים, לתאם עם המלון את הגעת המתמודדים החדשים, ואם יישאר לי קצת זמן, להתקשר לחברת עיצוב הפנים שהבריזה לנו שבועיים לפני ולקלל איזו קרובת משפחה שלהם.
טוב חברים, זמן זה כסף, ויש לי כל כך מעט משניהם, אז למשימה הבאה: לעבור את היום בשלום ולישון לפחות 5 שעות רצופות. אגב, לכל אלה שהולכים לטנף עליי בטוקבקים - רילקס. בסוף היום, זאת אני שהולכת לספר לכם את הפיקנטריות הכי מעניינות, וכמובן, את החדשות מהבית הכי מעניין ומטורף בישראל.
עוד ב"אח הגדול":
- לא התקבלתוש: המנחה שנכשלה באודישן להנחיית "האח הגדול"
- "תגיעי לנווה אילן, אנחנו זקוקים לך בדחיפות"
- לא רק הדחה: הדייר שארגן לעצמו הלוויה
"האח הגדול 7": רביעי ושבת ב-21:00