טל מורד חזר משירות מילואים ממושך בעזה, ולא מעניין אותו לדבר על שטויות. "אם מראיין שואל אותי על הבחורה הזאתי והאקסית הזאתי, היום אני במקום שהדברים האלה עוברים לידי", הוא מבהיר. "כל כך הרבה דברים אחרים מעניינים אותי, אני כבר לא מתעסק בשטויות שאולי עניינו אותי קצת קודם. בואו נדבר על דברים יותר חשובים".
מה חשוב?
"קיבלתי פרופורציות וכל מה שמעניין אותי כרגע בחיים זה לעבוד קשה. בין הדברים הטובים שלקחתי מהמלחמה הזאת זה להבין כמה צריך לעבוד קשה בחיים האלה, כמה אני צריך לירוק דם בכל דבר שאני עושה, כמה המשפחה שלי חשובה וכמה צריך לשמוח וליהנות בחיים – ולא להתעסק בטפל. אני מרגיש שאני פשוט הרבה יותר טהור אחרי התקופה הזאת במילואים מבחינה של אמת, מי ומה שאני. יש הרבה עיסוק בשטויות, ואני פשוט מבין לאחרונה שאני צריך להביא כמה שיותר את טל. לפתח את עצמי בתחום המשחק, שזה חלום גדול שלי ושאני אגשים אותו, אני יודע. התחלתי גם תואר, והעולם העסקי מאוד מעניין אותי, יש בי משהו שרוצה להתפוצץ ולהשתחרר. אני ממש בתחילת הדרך שלי, עוד לא עברתי כלום".
תקשיבי, אני צריך שתרקדי
מורד (24) באמת בתחילת הדרך. הוא התפרסם לפני כשנתיים כשהתמודד ב"הישרדות" וחזר מצילומי העונה צמוד לדוגמנית שהתמודדה מולו, מאיה קיי. השניים נפרדו אחרי כשנה, אבל מורד המשיך למשוך תשומת לב ציבורית, דגמן לרנואר וגם לוהק לתפקיד במחזמר "מברוכ", שאיתו הספיק להופיע מספר חודשים לפני שהוקפץ למילואים עם פרוץ המלחמה. בחודשים מאז שב מעזה הוא אוסף בחזרה את החיים ואת הקריירה, לומד מנהל עסקים ויזמות באוניברסיטת רייכמן וביום ראשון (21:30, אחרי החדשות) עתיד לעלות על רחבת הריקודים כמתמודד בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" בקשת 12. "הריקוד חדש בחיים שלי, אף פעם לא נגעתי בזה ומסקרן אותי מאוד איך זה ייראה", הוא אומר. "אני עובד קשה מאוד, טוחן שעות. שמתי את כל החיים שלי בצד נטו לטובת הדבר הזה, כי באמת התחרות פה מאוד-מאוד מורגשת. אני צריך להיות הכי טוב שאני יכול".
בתוכנית ירקוד מורד עם הרקדנית סנה סוקול, שרקדה בעונות הקודמות עם עומר דרור ועפר שכטר. "לא הכרתי יותר מדי רקדנים ורקדניות וכולם אמרו לי, 'תקווה שתקבל את סנה'. לא ידעתי מי זו בכלל", הוא מתוודה. "לא ידעתי איך היא רוקדת. אמרתי לה, 'טוב, תקשיבי, אני צריך שתרקדי ואראה עם מי יש לי עסק'. הבחורה באה ורקדה מולי והלסת שלי פשוט נפלה לרצפה, זה היה אחד הדברים היפים שראיתי. היא רקדנית מעולה, מאוד מקצוענית ואכפתית. אמרתי לה, 'אני חייב להתרגש ממך, להרגיש אלייך משהו חזק ועוצמתי, שאראה אותך ופשוט ארצה לרקוד איתך, זה מאוד חשוב לי'".
נו, ואיך הכימיה ביניכם?
"אני שמח שקיבלתי אותה. הייתי צריך מישהי סובייטית וחזקה בדיוק כמו שאני באימונים. אני מרגיש שאנחנו שילוב מדהים. אני מספר לה מה עשיתי בסוף השבוע, משתף אותה שהתחלתי לדבר עם מישהי, וגם היא מספרת לי דברים על עצמה. אנחנו דומים אנרגטית, הכימיה והדינמיקה בינינו מאוד טובות וזורמות. אנחנו צריכים להמשיך לעבוד קשה ונוכל לקטוף הרבה פירות ביחד".
איזה תלמיד אתה בשבילה?
"אני זורם, מאוד מקשיב. חשוב לי גם לשדר לה את הביטחון שהיא צריכה, כי בסופו של דבר גם הרקדנית המנוסה צריכה ביטחון מהפרטנר שלה, צריכה לראות שיש לה עם מי לעבוד. אז אני תמיד מנסה לעקוף אותה ולהיות יותר מקצועי ממנה. היא תבוא בתשע, אני אבוא ב-8:40, אחכה לה עם המוזיקה. גם כשאני רוקד אני אומר לה, 'וואללה, תראי, אני רוקד יותר טוב ממך'. זה גם עוזר לי באיזשהו מקום, בסופו של דבר השאיפה שלי היא באמת לרקוד טוב יותר ממנה".
לפעמים נכנס בי איזה שד
כמו מילואימניקים רבים אחרים, גם מורד מתאר את הקושי שבחזרה לשגרה אחרי חוויית הלחימה האינטנסיבית. "אני לא חושב שאנשים נחשפים באמת למה שאנחנו עוברים שם. אף אחד לא מבין אותנו, חוץ מהפסיכולוג שמטפל בי, המשפחה שלי והאנשים הקרובים אליי שחווים אותי", הוא אומר. "אני מצטלם לתוכנית, אני בעננים ובתקופה מדהימה בחיים, אבל זה רק כי השגרה הכניסה אותי לשם. מבחינתי לחזור לשגרה זה חלק מהטיפול ומהתרפיה שלי, אני חייב את זה לנפש. זה גם מה שהפסיכולוג שלי אמר לי, שאני חייב להיות כל היום בעשייה".
כי אחרת מה?
"במשך כל התקופה פשוט חייתי ונשמתי את כל הנופלים. יש לי חברים טובים מאוד שנהרגו, אז אני בקשר עם המשפחות, הולך לבקר את האחים הקטנים שלהם. כשחזרתי מהמילואים הייתי בדיכאון קשה מאוד. במשך חודש לא הצלחתי לצאת מהבית, התחלתי לעשן הרבה. הייתי רגיל למשהו מסוים שהיה החיים שלי במשך חודשיים וחצי, ואז חזרתי לחיים הרגילים בבעיטה. הייתי יכול לשבת בבר, לשתות בירה עם חברים, וכשהייתי רואה מישהו בבר מדליק מצית פתאום הייתי מדמיין רעש של כטב"ם נופל. זה התבטא גם בשינה. הייתי קם ממש מוקדם, גם מהרגל אבל גם מסיוטים שממש השתלטו עליי. הייתי הולך לישון וקם מזיע, כל הגוף שלי קר. הגוף שלי היה באיזשהו סטרס, כנראה מהפאניקה שבמילואים היו מעירים אותנו באמצע הלילה לפעילות. זה לא שדמיינתי שמחבל קופץ לי לפנים, אבל הלחץ הזה שפתאום משהו עלול לקרות, פתאום אתה שומע איזה בום ומתעורר בפאניקה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
נשמע כמו תסמינים של פוסט-טראומה.
"זו הייתה לגמרי תחילתה של פוסט-טראומה מסוימת, לא במינון גבוה. עשיתי טיפול פוסט-טראומטי אצל פסיכולוג, התהליך נמשך ועד היום אני מטפל בזה. בהתחלה לקחתי כדורים נגד דיכאון, זה די עזר לי, אבל עם הזמן הפסקתי. הפסיכולוג לאט-לאט איזן אותי והשגרה לאט-לאט איזנה אותי. היום אני כבר במקום אחרי לגמרי".
עדיין יש קושי?
"יש לי הרבה נפילות. לפעמים אני מרגיש שזה עדיין בתוכי. להצטלם לתוכנית ולרקוד זה לא קל, זה קשה לי. לפעמים אני בחזרות, רוקד כל היום, ואז אני יכול פתאום תוך כדי אימון להיכנס למרה שחורה כזאת, להסתכל על המראה ולומר, 'לפני חודש וחצי נלחמתי בעזה מול מחבלים, מה אני עושה פה?'. היו גם פעמים שהפסקתי אימונים. זה קרה לי גם באוניברסיטה, שפתאום לא הצלחתי להקשיב לשיעור. לא עניין אותי, חשבתי על כל כך הרבה דברים אחרים מסביב".
במה עוד הקושי בא לידי ביטוי?
"ברגע שאני חושב על הצבא ועל מה שעשיתי או על מה שאצטרך לעשות בעתיד שוב, זה משהו מאוד אמוציונלי, וזה מתבטא בעיקר בעצבים. כשאני לא מצליח איזו תנועה, או אם אני ברגע של אפיסת כוחות, אז זה ממש בא לידי ביטוי בזעם שיוצא ממני לאחרונה. אני לא שובר את החדר, אבל אני לפעמים לא מצליח להשתלט על עצמי, ממש יוצאים ממני עצבים לא רגילים של פריקה, אני יכול בטעות לכעוס על סנה ולהרים עליה את הקול. לפעמים אני פשוט לא מדבר, נכנס בי איזה שד לא מוסבר ואני מפסיק לרקוד, מפסיק להתאמן, כי המחשבה פשוט לא יוצאת לי מהראש. אני משתדל להילחם בזה, זו בסופו של דבר הגדולה. אני עדיין באיזשהו תהליך פסיכולוגי ממושך שמאוד עוזר לי להתקיים עם הדבר הזה, ובסופו של דבר אני צריך שגרה. צריך להתפרנס, צריך לעבוד, זו העבודה שלי. גם כשקשה, גם כשאני נכנס למרה השחורה הזאת, אני יכול לשבת שעתיים–שלוש על הכיסא ולא לדבר מילה, ואחרי שלוש שעות לקום ולהגיד: אני ממשיך".
אתה עשוי לחזור למילואים?
"אני נערך עכשיו לכל תרחיש. ברגע שיקראו לי ולא תהיה ברירה פשוט אשים את כל הדברים בצד ואלך לאן שאני צריך ללכת".
אז יצא שאנחנו עושים תוכנית ביחד, אז מה?
כשחזרו מהריאליטי עברו מורד וקיי לגור יחד בתל אביב, אבל מעט לפני שפרצה המלחמה החליטו לפרק את החבילה. השניים היו אמורים להשתתף במופע החנוכה "בת הים הקטנה", אבל הוא בוטל; כעת יתמודדו בני הזוג לשעבר זה מול זו על רחבת הריקודים.
איך הגבת כשגילית שגם מאיה לוהקה לתוכנית?
"אנחנו כבר כמעט שנה לא יחד. בתקופה האחרונה, אחרי הדברים שעברתי, מצחיק אותי לדבר על זה. אני מאוד מכבד, מעריך ואוהב את מאיה, אבל אני מרגיש שכבר לא ממקומנו לדבר על הנושא הזה, למרות שאולי הוא עדיין מעניין אנשים".
אתם עומדים להתחרות זה בזו.
"לא באתי להתחרות במאיה, הגעתי לתחרות בשביל לתת את הטון שלי, את מה שאני יודע, את הצבע והאמת שלי. אני מאוד מעריך אותה ומחזיק ממנה, היא תהיה מדהימה, היא אינטליגנטית, יפה, חמודה ונעימה. אני חושב שמאיה תיתן בתחרות אור מאוד יפה שלה ואני תמיד אפרגן לה ואתמוך בה. היום אנחנו כבר בפוזיציה אחרת. בסופו של דבר אנחנו חיים במדינה שבה פוגשים לפעמים כל אדם שמכירים, אז יצא שאנחנו עושים תוכנית יחד, אז מה? אנחנו מספיק בוגרים בשביל לעשות את ההפרדה ולהתנהל בתוך הסיטואציה כמו שצריך".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אתה לחוץ מהתחרות?
"כן, אבל לחץ זה דבר בריא. אם לא הייתי לחוץ הייתי חושש. אני רוצה לספר סיפור בנאמברים שלי, אני מרגיש שהרגש צריך להיכנס עוד לפני יכולת הריקוד".
ממה אתה הכי חושש?
"האימונים מאוד אינטנסיביים, ואני מפחד שעם כל ההתלהבות שלי אני חלילה איפצע, כי אני מאוד פדנט. כל תנועה שאני לא מצליח אני עובד עליה עד שאני מצליח. לפעמים אני עלול לפצוע את עצמי בלי לשים לב ואני ממשיך, אני מאוד פרפקציוניסט".
אתה מרגיש שיש תחרותיות על הסט?
"יש תחרותיות מאוד קשה. מרגישים את המתח החזק בחזרות. יש קאסט של אנשים מאוד מוכשרים. לא ראיתי יותר מדי את העונות הקודמות, אבל ממה שאני חווה עד עכשיו, תהיה תחרות לא נורמלית".
מבין למה אנשים מתחברים אליי
מורד גדל במושבה כנרת, הבכור בשלושה אחים. אמו נפטרה ממחלת הסרטן כשהיה בתיכון, והידיעה שהיא לא תזכה לראות אותו מפזז על הרחבה הולכת איתו כל הזמן. "אמא שלי אהבה לראות ריאליטי ואהבה מאוד את 'רוקדים עם כוכבים', היא הייתה רואה את זה בלופים עם חברות. אני מדמיין את הפרצוף שלה אם הייתה רואה אותי רוקד, את הערבים שהיא הייתה עושה עם המשפחה ואת הפינוקים שהיא הייתה מבשלת. מבחינתי היא תהיה איתי פה בקהל בכל ריקוד, תסתכל עליי, תצחק איתי, תבכה איתי ותשיר איתי. גם בחדר החזרות היא איתי. אני מאמין שאביא את אמא שלי לידי ביטוי וגם אקדיש לה שיר וריקוד. אני חושב שיש לי איזשהו כוח שלאחרים אין, כוח שקיבלתי ממנה ואני לא יכול להסביר אותו. אני מרגיש שאני תמיד חזק, באיזשהו מקום לא חושש, לא מפחד, מסתכל על אנשים בגובה העיניים, פשוט משהו אנרגטי מאוד טוב נהיה בי מהרגע שהיא נפטרה".
התפרסמת ב"הישרדות" בבת אחת. איך היה להפוך מאדם אנונימי למישהו שכולם מכירים?
"זה היה לי מאוד מוזר, כי אף פעם לא הייתי בן אדם שנמשך לתשומת לב. תמיד הייתי בולט בסביבה שלי, אבל זה לא משהו שנערכתי אליו, זה פשוט קרה. ברגע שזה הגיע הבנתי את היכולות שיש לי ומה אני יכול לתת לעולם. התחלתי גם להבין למה אנשים מתחברים אליי, ומאוד התרגשתי מזה שאוהבים את טל האמיתי. הייתי ועד היום אני טל מהפריפריה, שחי וגדל במושב וקיבל את הערכים משם. מהבית שגדלתי בו, מהמשפחה שלי, מאמא שלי שחינכה אותי הכי טוב שיש. מאוד קל להישאב למצלמה, להיות איזה פילוסוף או משהו שאתה לא אוהב ולצייר איזושהי דמות. לא התייעצתי יותר מדי, לא דיברתי, פשוט באתי אני. אני חושב שזה מה שהביא אותי למקום שבו שאני נמצא היום, שהלכתי עם האמת שלי".
נראה שזה עובד.
"בעולם הזה הכל יכול להיראות נוצץ וורוד, אבל שום דבר לא באמת נוצץ וורוד, לכל אחד יש את הקשיים והנפילות שלו. יש לי משפחה מאוד חזקה, אבל אמא תמיד חסרה. אני מאוד משקיע בבית, באח שלי הקטן, שהוא בצבא וסיים את המלחמה ועובר טלטלות נפשיות מאוד קשות. אחותי ואבא שלי נמצאים בבית רוב הזמן לבד, אז אני תמיד נמצא שם להיות עמוד תווך".
איך המשפחה והחברים מכנרת יגיבו כשיראו אותך בנצנצים על הבמה?
"יהיה קצת מוזר לראות את זה, אבל אני מאוד מתחבר לזה. המשפחה שלי תעוף על זה, כי בסופו של דבר הם יראו אותי יוצא מאזור הנוחות שלי, וזה מוערך. לא מובן מאליו לעשות תוכנית כזו במקום שגדלתי בו, אני רואה בזה נקודת אור".
אז אפשר להגיד שאתה דוגמן, שחקן – ועכשיו גם רקדן. מה הדבר הבא?
"החלום הבא הוא לפרוץ לעסקים. אני מכוון ורואה את עצמי בעתיד כטל מורד איש העסקים. בגלל זה התחלתי לפרוש כנפיים בתואר ולהכיר אוכלוסיות שונות, להרחיב עוד יותר את האופקים שלי מבחינת אנשים ומבחינת שיח. זה משהו שאני מאוד מאמין בו".
תמונות הכתבה באדיבות קמפיין רנואר