ללכת עם נועה קירל בקניון זה כמעט בלתי אפשרי. ילדה בת 15 שעד לפני 3 שנים אף אחד לא ידע מי היא הפכה בשנה האחרונה לתופעה שכמעט כל ישראלי מכיר, מילדים ובני נוער ועד לראש הממשלה. בכניסה לקניון ברחובות כבר מחכות עשרות נערות שכנראה עומדות שם כבר כמה שעות טובות ורק כי השמועה שנועה מגיעה לביקור עברה אליהן בוואטסאפ ובסנאפצ'אט. במשך שעות היא עושה עוד סלפי, שרה עוד פזמון עם כולן יחד ועונה על שאלות, מלא שאלות והכל בסבלנות מאוד לא אופיינית לנערה בת 15.
"זה כיף לראות את כל האהבה הזו, זה לא מובן מאליו שבנות מחכה לי אני לא יודעת מאיזו שעה. אני מתרגשת מזה כל פעם מחדש", היא אומרת ללירון שמם בראיון שישודר הערב ב-18:50 ב"אנשים" . "יש קטעים שזה לפעמים לא נח, ולא בא הכי בטוב. אני משתדלת להיות חמודה".
את מתגעגעת קצת לחיים הרגילים?
"אני לא יכולה להגיד שזו שגרה רגילה של ילדה בת 15 שלומדת בבית ספר, אבל זה מה שאני אוהבת לעשות, וזה הכי כיף לי".
את חושבת שאת מצליחה גם לשמש מודל לחיקוי לחלק מהמעריצים?
"הרבה פעמים אני שומעת ממעריצים שזה שאני לא מתייחסת לתגובות הפחות טובות על המוזיקה שלי ושבזה שאני מתמידה ועושה את מה שאני אוהבת- אני נותנת להם דוגמה לכך שאסור לוותר ושהכל אפשרי. זה כיף לשמוע שהם אומרים שאני הופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי. זה תמיד מרגש לראות שאני נותנת להם מוטיבציה. אין יותר טוב מזה".
איך זה לחיות את החלום כבר בגיל 15?
"האמת שזה מדהים, כי זה באמת לחיות את החלום. זה לא שקמתי יום אחד ורציתי להיות מפורסמת ושיעריצו אותי, זה לא בא ממקום כזה. זה רק בונוס אצלי. אני שרה ורוקדת מאז שאני קטנה. זו מי שאני בעצם, אז כל הפרסום והתהילה זה באמת בונוס מדהים שלא יכולתי לבקש יותר ממנו".
את בגיל של המעריצות שלך.
"זה מטורף, ואני פוגשת גם מעריצים שיותר גדולים ממני ואמהות בנות 40. זה תמיד מוזר לי שאנשים יותר גדולים ממני מעריכים את מה שאני עושה. אין מילים".
מתי התחלת לחלום על הדבר הזה?
"אני חושבת שתמיד שרתי ורקדתי אבל זה אף פעם לא היה מקצועי ממש. כשהתחלתי לעשות את זה קצת יותר מקצועי אז הבנתי שאני כן רוצה שיצא מזה משהו. בערך בגיל 12 הופעתי פעם ראשונה מול קהל ואז הבנתי שאני אוהבת את זה".
כדי שנבין איך זה קרה - הזמנתם את איזי שהוא מהאמנים הכי פופולריים, להופיע בבת מצווה שלך. כל נערה הייתה מתעלפת רק מזה, ואז את מגיעה ואומרת לו: 'זוז רגע'.
"כן, האמת שזה היה די מוזר כי גם אהבתי אותו באותה תקופה, וכשהוא הגיע- התרגשתי מאוד. כשהתחלנו לשיר, די שרתי יחד איתו את השירים ולא נתתי לו לשיר כל כך. הוא הפך לחבר טוב והוא ראה שיש פה כישרון. הוא אמר לי: 'תקשיבי, אני מופיע בכמה בת מצוות ביום, ולא היה לי דבר כזה, שמישהי שרה איתי, יודעת את כל המילים ויודעת להופיע'. הוא נתן לי את החותמת שיש בי משהו מעבר, ולגמרי משם יצאתי לדרך".
ומה קרה משם? אנחנו 3 שנים אחרי.
"נכון. התחלתי ללמוד פיתוח קול בצורה עקבית ומקצועית עם מורה שעובד עם אמנים גדולים, בין הטובים בתחומו. התחלתי להשקיע יותר זמן בזה, אם זה ישר אחרי בית ספר ללכת לרקוד, לשיר, שיעורי פיתוח קול, משחק, זו בעצם נהייתה השגרה האינטנסיבית שלי. אני נהנית מכל שנייה ושנייה וזה הכי חשוב. מאז התחלתי ללכת לאודישנים ולעבוד קשה. שום דבר לא בא בקלות, את לא קמה בבוקר ונהיית מפורסמת. אבל זה התחיל לבעור בי ועם המוטיבציה שהייתה לי אז דחפתי את עצמי ואני לא מפסיקה לדחוף את עצמי ואז זה קרה, עם עבודה קשה ללא ספק".
מה שמעניין אצלך – שזה די קרה לבד.
"נכון. אני חושבת שאולי זה נראה לבד, יוצא השיר הראשון ומיד התפרסמתי אבל לפני השיר הראשון – היו המון הכנות והמון חזרות. זה כן היה לבד, אבל כן היה מאחורי זה הרבה עבודה קשה".
אני אשאל אותך שאלה קצת קשה – אני 20 שנה עיתונאית כבר ובתחום התרבות אני פוגשת הרבה אנשים. יש כל כך הרבה אנשים שמנסים ורוצים והם לא מצליחים. מה יש בך שהצליח לייצר כל כך הרבה צפיות ביוטיוב?
"זה נכון. אני חושבת שהרבה אנשים מנסים וזה לא פשוט בכלל. אבל אני חושבת שמה שיש בי זו התמדה והרבה מוטיבציה. כשאני רוצה משהו- זה יקרה. אני גם לא מתרגשת מתגובות רעות, זה לא עושה לי איזשהו רצון להפסיק. להיפך. זה נותן לי מוטיבציה ורצון להמשיך. זה מדרבן אותי. אם אני רוצה להצליח זה תלוי רק בי, אין מה שיעשה את העבודה בשבילי, אין קיצורי דרך. לא תמיד המסלול חלק, לפעמים יש מעידות בדרך. אני לוקחת את זה בחשבון. אני חושבת שמה שכן יש בי זה הרצון וההתמדה, ולא לוותר גם כשקשה".
ספרי לי על המעידות שלך.
"אולי לפעמים כשיש תגובות פחות טובות, אם זה באינסטגרם או ביוטיוב, ולפעמים אני נחשפת לתגובות האלו, את יודעת, בהתחלה זה היה קצת מוזר. היה קשה לקרוא את זה, כי הייתי עוד אנונימית, והוצפתי בתגובות מדהימות, וחלק היו פחות. בהתחלה זה עשה לי משהו נורא לא נעים התגובות הרעות, אבל עם הזמן, למדתי שככה זה קורה לכל אדם בעולם הזה- יש אנשים שיאהבו ויש אנשים שלא. זה מה שמדרבן אותי, מה שנותן לי את הכח להמשיך".
את יודעת, זה שיעור חשוב, אבל זה שיעור שאני למדתי בגיל 27. זה נורא מוקדם ללמוד שיעור כזה בגיל שרוב הבנות ובכלל גם הבנים נורא עסוקים בכך שיאהבו אתכם. ופתאום את צריכה להתמודד עם זה שאולי לא יאהבו אותך.
"אני חושבת שזה שיעור שיש כאלה שלומדים יותר מאוחר, אבל אני בוגרת ובשלה לזה. ולמה לא? זה טוב שאני מתחילה את הכל בגיל הזה, אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר, וזה בא רק ממני. יש כאלה שיכולים לאהוב את זה שאני עושה את זה בגיל מוקדם ויש כאלו שלא, אבל אני אוהבת את זה וזה מה שחשוב בעיניי".
יש תגובות שנצרבו אצלך בזכרון?
"אולי תגובות על זה שאני צעירה מדי, ושזה עולם קשוח. זה מאנשים שלא באמת מכירים את האופי שלי אז אולי בהתחלה זה קצת עשה לי לא נעים לשמוע את זה. עם הזמן הבנתי שלאנשים תמיד יהיה מה להגיד, אז העיקר שאני אהנה מהדרך".
אז אם עכשיו מישהו יראה את הראיון וירצה לכתוב לך תגובת נאצה – יש לך משהו לומר לו?
"אני לא מאמינה בגישה הזו של תמיד לכתוב דברים רעים, אבל תמיד יש אנשים שאוהבים להביע את דעתם וזה בסדר אני מקבלת את זה. מי שכותב את זה אין לי כל כך מה להגיד לו ואם הוא מבזבז זמן על לכתוב את זה, זו בעיה שלו עם עצמו".
בקליפ "קילר", שברת את היוטיוב, יצאת החוצה לעולם אחר והיית בכל תכניות הטלוויזיה, היה הרבה עניין, ובלא מעט כותרות נכתב: 'פרובוקטיבי'.
"אני חושבת שזו מילה שהרבה אנשים אוהבים להתעסק בה, ואנשים אוהבים לראות את מה שצהוב ולא את מה שאמיתי. יש אנשים שבחרו להגיד פרובוקטיבי במקום להסתכל על הכשרון והעבודה הקשה. אני חושבת שבקליפ הזה הבאתי משהו שלא היה בארץ ומי שבוחר לא להסתכל על הצד הפרובוקטיבי, יכול להנות. אותי זה לא מעניין. אני אוהבת את מה שאני עושה, אני עומדת מאחורי זה והמשפחה שלי עומדת מאחורי זה. אני יודעת מה אני עושה, אני יודעת כמה קשה אני עובדת וזה מה שמעניין אותי".
היה דיון בכנסת על כמה קשה את עובדת.
"נכון".
את לא רואה את הדברים האלו, זו הדרך שלך, את חדורה.
"אני לא מתעסקת במסביב. האמנות שלי ומה שאני עושה זה מה שחשוב לי".
איך התגובות בבית הספר? יש לך את אותן חברות?
"כן ברור. חברות נשארו חברות, מפגרנות אוהבות ותומכות, וגם המורים. אני מקבלת תגובות ממש טובות, וכולם מתייחסים אליי נורא יפה בבית הספר– ה מורות, המנהלת. אותו יחס – מתגאים בי".
אני מקנאה בך. בטוח שיש גם קנאה.
"יכול להיות שיש קנאה. אני לא נחשפת לזה יותר מדי, אולי רק ברשתות החברתיות וכאלה. אולי גם אני הייתי מקנאה, אני לא יודעת, זה לא פשוט, אבל אין לי מה לעשות יותר מדי בנוגע לזה".
איך זה לעבוד עם ההורים? הם מאוד מעורבים.
"נכון, ההורים מעורבים. זה נורא חשוב, כי אני עדיין ילדה. הם נורא שומרים עליי, שאני לא אשתנה, שאני אהיה בן אדם, תלמידה טובה, חברה טובה, בת טובה, אחות טובה. וזה חשוב שיהיה מישהו שישמור עליי, כי לפעמים אני יכולה להתבלגן, להתפזר, והם מאזנים אותי".
תמיד אומרים על טיינאג'רים שכל משבר הכי קטן נראה כמו סוף העולם. שאין לכם פרופורציה.
"זה נכון, אולי יש לי משברים של מתבגרת שלא קשורים לקריירה כמו לכל נערה, אבל בנוגע לקריירה- גם אם יש קשיים אני לא כל כך מסתכלת עליהם, אני נורא חדורת מוטיבציה".
השתתפת בעונה השנייה של "פושרז". בדרך כלל ששומעים על אנשים שהיו בתכנית כאלה אז אומרים: 'העריכה לא תמיד מחמיאה, ההורים נורא דוחפים'. יש גם נימה כזו.
"אני חושבת שבמקרה שלי זה די הפוך – אני היחצנית של עצמי. אני נורא דוגלת בשיטה של לעבוד בשביל עצמי. אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. גם אם זה לבחור את הספר, הצלם, הכוריאוגרף, שהכל יהיה לפי מה שאני אומרת כי במוצר המוגמר רואים אותי, וזה חשוב, יש לי 'סיי' מאוד גדול. ההורים רק בצד הטכני- שומרים עליי שאני אשאר אותה ילדה, לא יותר מזה".
מתי את מצליחה להיות ילדה בגילך?
"רב הזמן, אני ילדה בגילי, מכינה שיעורים, נפגשת עם חברות. יש לי את האקסטרות שזה פשוט להגשים את החלום שלי".
את מודעת לזה שזו תופעה, תוך 3 שנים הגעת לפסגה. זה חסר תקדים.
"ברור לי שזה מטורף, אני עדיין לא מעכלת שזה קרה כל כך מהר, אבל הדרך הייתה קשה, אבל שווה את זה בסוף".
איך הייתה הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?
"אני זוכרת שיצאתי מבית ספר, ואז השומר שמע רדיו, ושאלתי אותו אם יש לו גלגלצ והוא אמר שכן. חיכיתי לאמא שתאסוף אותי, והכי בספונטניות השדרן אומר: 'עכשיו נעבור לילדה שהיא רק בת 15 ועשתה הרבה רעש, ואז פתאום שמים את השיר שלי, ואני זוכרת שממש התרגשתי, כי זה לא רגיל לעמוד ולשמוע את עצמך ברדיו בתחנה של השומר".
צרחת?
"כן, ממש התרגשתי".
אנחנו כל הזמן שומעים ביקורת של אמנים מבוגרים שכן מכניסים ולא מכניסים אותם לפלייליסט. את בכלל מתייחסת לדברים האלה?
"ממש לא מתייחסת לזה. אני חושבת שגיל זה רק מספר. כולם בוחרים להגיב שאם אני קטנה אז אני ככה וככה. אני רוצה לשנות את הסטיגמה שאם אני צעירה זה לא אומר עליי שאני פחות טובה מאנשים בוגרים".
תראי, אם נסתכל על המקבילים שלך בחו"ל - בריטני ספירס, ג'סטין ביבר, מיילי סיירוס אז יש עתיד ורוד.
"אני חושבת שאלו שהתפרסמו הכי צעירים נשארו גם הכי הרבה זמן".
אבל גם קצת השתגעו.
"הם קצת השתגעו. יש לי הורים ששומרים עליי, אולי להם זה לא היה".
איזה גבולות ההורים שמים? כמו מה למשל?
"שאני אשאר ילדה בגילי, לעבור את החוויות שאני צריכה לעבור. לא להשתנות, לא למהר יותר מדי, לקחת הכל בקלילות".
את משחקת בקרוב בסרט 'כמעט מפורסמות'.
"נכון, הסרט יצולם בחופשות. הוא יוצא בעקבות ספר שנכתב. אני משחקת את רותם, שזו בחורה שבאה לתכנית ריאלטי, והיא נורא באה לעבוד. יש בזה משהו שמזכיר אותי. היא הופכת להיות כוכבת נורא גדולה, כולם מכירים אותה. אני משחקת שם עם עומר דרור, ניב סולטן ואורי פפר".
ואת מכתיבה לכום את הלו"ז של החופשים בגלל שאת בבית ספר.
"בטח, הם באים לקראתי. אני נהנית. זה מטורף, זה סרט קולנוע. מגיעים שחקנים ותיקים ואני מחכה להתחיל צלם. זה היה האודישן משחק הראשון שלי בחיים, לא למדתי משחק בצורה מקצועית. נורא התרגשתי. ואז חזרו אליי בתשובה שהתקבלתי. ואז שמעתי מי הקאסט – זה סוג של עליית מדרגה, זה משהו שהוא לא רגיל ותמיד היה חלום שלי להשתתף בסרט".
איך זה לשחק לצד שחקנים מבוגרים ממך?
"אני לומדת המון, זה אנשים שעברו דברים, ושגדלתי עליהם, אז זה כיף לראות אותם במציאות ולשמוע מהם טיפים. שיתחילו הצילומים אני כן חושבת שהם יהיו שם בשבילי".
אחרי שאתה מגשים כל כך הרבה חלומות בגיל כל כך צעיר, מה הדבר הבא?
"אני רוצה להגיע לחו"ל, להיות בינלאומית. עם הרבה התמדה ועבודה קשה".
צילומי וידאו בכתבה - באדיבות סוכנות רוברטו.
"אנשים"- רביעי, חמישי ושישי בקשת, ערוץ 2