הסרט סיכון מחושב מתעד את סיפור מסעו של העיתונאי רון בן ישי בעיראק שאחרי המלחמה ונפילת משטרו של סדאם חוסיין. במסע, שארך כשלושה חודשים, עשה בן ישי את דרכו מהמובלעת הכורדית לבגדד כשהוא נע לבדו בתוך אוכלוסיה עוינת ומתפקד כתחנת שידור של איש אחד. הסרט, המבוסס ברובו על צילומיו של בן ישי בעיראק, בוחן את תפקידה של העיתונות בשדה-קרב ומנסה לברר מה מריץ את כתבי-המלחמה לסכן את חייהם כדי לשדר היישר מהחזית.

אין תמונה
יופי של כלה
בן ישי הוא בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה, שהחל לעסוק בתחום הצבאי כבר מגיל 14. בצה"ל שירת כמ"פ בגולני וכמפקד חטיבת הצנחנים במיל' במלחמת ששת הימים, ולעיתונות הוא הגיע בכלל במקרה - "הכתב הצבאי של קול ישראל, ערן שורר, היה מבוגר מדי וחיפשו כתב צעיר בעל עבר קרבי", הוא מספר, "וכך, בגיל 23, הפכתי לכתב צבאי". מהר מאוד התאהב בן ישי במקצוע: "ידעתי איך מתנהגים בשדה והידע הצבאי שלי אפשר לי להבין ולהסביר. נכנסתי לעניין באופן טבעי ולכן זה הצליח, ותגובות המאזינים גרמו לי להבין שאני במקום הנכון".

בן ישי הרבה לסקר אירועים בקו האש ובאזורי עימות ברחבי העולם, ואף נפצע שלוש פעמים במהלך עבודתו העיתונאית. במהלך הסיקור שלו באזורי קרבות הוא מציג את עצמו כעיתונאי - אבל מסתיר את העובדה שהוא מישראל.

אילו תכונות נדרשות לכתב צבאי בשטח?
"התכונה הכי חשובה היא להבין בתחום בו אתה עובד, לרצות לספר סיפור - את הסיפור האמיתי, גם אם הוא לא תמיד נעים. כשאתה בשטח אתה צריך לא להתבלט גם כדי לא לסכן את עצמך וגם כי אנשים לא אוהבים שמתעדים אותם. אתה חייב לנקוט באמצעי ביטחון, לחשוב על הפרטים הקטנים, לדאוג שזהותך לא תיחשף, לא לקחת סיכונים מיותרים ובנוסף לדאוג לצוות אנשים אמין שיעבוד אתך".

קרה לך פעם שממש חששת לחייך?
"פעם אחת בפקיסטן היה נדמה שזיהו את הזהות הישראלית שלי, אז פשוט ברחתי מאותה עיר. וכשנסעתי לסקר את הבחירות בעיראק ב-2005, זיהה אותי כתב בריטי והקים רעש, אז שוב נאלצתי להימלט למקום אחר. אבל הפחד הוא אמצעי הישרדות שהטבע צייד אותנו בו, אתה צריך לפחד ולהיזהר. אני פוחד כל הזמן, אבל הפחד הוא רע רק אם הוא משתק ומונע ממך למלא את תפקידך".

אין תמונה
יופי של כלה
אתה מספר בסרט שקרה שהתפללת לבורא עולם. המקצוע באמת שווה את סיכון החיים?
"שווה את הסיכון. כי במדינה דמוקרטית אנשים חייבים לדעת מה קורה במקומות בהם מתרחשים קונפליקטים אלימים. כל אחד מספר את הנרטיב שלו, ואם הכתב עושה את עבודתו נאמנה, הוא מספר את האמת. היו עיתונאים שבמלחמה ברואנדה חשפו את רצח העם - נוכחות העיתונאים בשדה הקרב מונעת התנהגות ברוטלית".

הכנת את עצמך למקרה שיתפסו אותך? היו לך תירוצים בשלוף?
"קבעתי לעצמי כללים של מה יקרה לי אם תופסים אותי. אני זוכר שהייתי מתחת לשקי קמח באיזו משאית וגלגלתי תסריטים, אבל לא אחשוף אותם".

חשבת פעם ברצינות לעזוב את עולם העיתונות?
"מעולם לא".

כמו שאתה מתאר בסרט, בשלב מסוים המקצוע הופך להתמכרות. זה לא קצת מדאיג?
"אני מודה שכשזה מצליח, אני נהנה. אם זה לא היה המקצוע שלי הייתי בוחר אותו כתחביב, אבל אני לא מתמכר - אני עושה את העבודה"

 

לצפייה ב"סיכון מחושב" - הסרט המלא