"לתחרות הכלב המכוער הכי יפה בישראל, התקבלו רק כלבים מעורבים (וכל המרבה הרי זה משובח) עם סיפור חיים מעניין (אבא שלו אומץ מהמכלאה ואמו כלבה משוטטת למשל)", סיפר לנו ד"ר שלי עינב וטרינר מדוברות ארגון הווטרינרים לחיות מחמד בישראל שבזכותם התחרות יצאה לפועל. "התחרות נועדה לתת במה לכלבים שאינם עומדים בסטנדרטים המקובלים של יופי ולעודד אימוץ של כלבים מעורבים, להם יתרונות רבים: הם בריאים יותר וסובלים פחות ממחלות גנטיות. כלבים מעורבים מאומצים, על פי רוב, ממכלאה או עמותה תמורת סכום סמלי וכך ניצלים משוטטות וחיי רחוב רצופי סבל וייסורים או מהמתה".
וזה סיפורה המרגש של הכלבה מגי מפי בעליה, רוני בר: "תכירו את מגי... כלבה מעורבת, מפינצ'ר וטרייר, ואם זה היה הגיוני היינו חושבים שגם איזה עכבר היה מעורב. היא קטנה ומכוערת אבל אי אפשר שלא להתאהב בה. זה כמובן לא מה שחשבנו כשהגענו לפני 5 שנים. ההורים בדיוק היו על סף גירושין וחיפשנו כלב שיאיר את הבית. מגי חיכתה לאימוץ עם 2 אחיותיה הקופצניות, השובבות המתוקות והיפות. אנחנו רצינו לקחת את אחת מהן אבל עד שהחלטנו, הן כבר נמסרו לאימוץ. אז לקחנו את הכלבה הקטנה, הסנובית והמכוערת שנשארה.
לימים גילינו שמגי בכלל לא יודעת שהיא כלב, היא מפחדת מכלבים כמו חתול, ומפחדת מחתולים כמו עכבר. היא גם נראית כמו עכבר... ולפעמים מתנהגת כמו עכבר. כשהיא מפחדת היא נכנסת מתחת למיטות ויכולה להישאר שם שעות. כשאין עוד חיות בסביבה היא יוצאת מהמחבוא שלה ומתיישבת איתנו בסלון. לא איתנו, עלינו. כן כן , מתיישבת לנו על הראש או על הכתף. כמו תוכי.
היא ישנה רק במיטות שלנו כמו תינוק. היא תמיד עם זנב בין הרגליים, מפחדת מאוטובוסים, מכוניות, אופנועים, ועלים שזזים מהרוח. תמיד כשאנשים באים אלינו הביתה הם נגעלים מהיצור הקטן וחסר השיערות שמסתובב לנו בבית ושואלים אם בטעות כיבסנו אותה, אבל לא עוברות 5 דקות עד שהם מתאהבים.... (גם לא עוברות 5 דקות עד שהיא מתיישבת להם בתוך הידיים או ברווח שנשאר בין הרגליים)
הכלבה הקטנה הזאת הכניסה לנו את כל האור שרצינו, והיא לגמרי חלק מהמשפחה. היא מוסיפה כיף, צחוק, והיא לגמרי דיירת נוספת בבית. היא חברותית ומתחברת בקלות ואוהבת כל אחד, בלי שום הבדל או תנאים."
