ייאמר לזכות מיה, קים ושרית שהן בחורות זריזות. הן הספיקו לגור עם הבנים למשך יממה, ועכשיו הן עולות לשלב משמעותי ומפתיע – חופשה רומנטית בת 48 שעות ברודוס. וואו, נשמע מדהים, חלומי, כיף לאללה, אבל הלכה למעשה? כשמכירים כלום זמן, זה יכול להיות כל כך מלחיץ ומפחיד.
מה ישר קופץ לראש כשחושבים על זוג צעיר שטס לחופשה בחו"ל? השקת כוסות יין יקר אל מול השקיעה שנשקפת מן המרפסת בחדר המלון, נשיקות צרפתיות לוהטות בכל נקודת תצפית על נוף מהמם חושים, הליכה יד ביד בחוף קסום וריק מאדם, תחושה שיש את כל הזמן שבעולם לשיחות ארוכות ווידויים מרגשים מלב אל לב, שנמצאים במקום הכי מדהים בעולם עם האדם הכי מדהים בעולם, ושלרגעים המדהימים האלה תמיד תהיה פינה חמה בלב. צר לי לבאס, אבל את כל הדברים האלה אין כל כך כשטסים לחו"ל עם מישהו שלא יוצאים אתו הרבה זמן. לפחות זה מה שהניסיון שלי לימד אותי.
לאחרונה עברה עליי חוויה דומה לזו שבנות "שלוש" יוצאות אליה. הכרתי בחור מקסים-מקסים, היה לנו כיף, הייתה כימיה, הרגשות התחילו לעלות לי לראש, החגים הגיעו והוא הציע לטוס בחג השני של סוכות לחו"ל. אמסטרדם היה לי קצת יקר, אז התפשרנו על רודוס. לא הייתי אף פעם בחו"ל, אז אמרתי לעצמי, שיהיה, הגיע הזמן. כשסיפרתי לאנשים מסביבי שאני טסה עם בחור שאני מכירה כל כך מעט זמן, התגובה הראשונית הייתה רעמי צחוק, ובהמשך זה התפצל לשתי אסכולות: א. יאללה, שיהיה לך בכיף, בטח תחזרי משם מאוהבת לחלוטין. ב. מה, את רצינית? התחרפנת לגמרי? את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? זה הולך להיות כל כך מוזר!
עד שעתיים לפני הטיסה התכחשתי למצב המשונה. לא ידעתי מה יותר חזק אצלי: השוק שאני טסה לראשונה בחיי לחו"ל, החשש לטוס עם מישהו שהקשר אתו כל כך התחלתי, שכל דבר קטן יכול לערער את מה שמתפתח בינינו, או בעצם השילוב: אני טסה לראשונה לחו"ל בסיטואציה הכי לא צפויה. ההתרגשות שלי הייתה מטורפת. הוא, לעומת זאת, היה אדיש ושליו, וזה עוד יותר הלחיץ אותי.
קים מיה ושרית - תנמיכו ציפיות
רגע רומנטי. אל תבנו על זה | תמונת AVI:
mako
היה לי מלחיץ ברודוס. הרגשתי שאני נמצאת בסדרת מבחנים, שבהם נבדק כמה זמן רצוף אפשר לשרוד איתי ביחד, על כמה נושאים אפשר לדבר, האם נימוסי השולחן שלי בארוחות עולים בקנה אחד עם שלו (אני מהישראלים האלה שמעמיסים בבופה מכל הבא ליד ולא דופקים חשבון כשמדובר ב"הכול כלול"), איך אני נראית בבגד ים ומה יכולות הניווט שלי אל מול מפה לא ברורה בעליל של האי. נראה לי שברוב המבחנים עברתי בציון טוב, חוץ מהמבחן של הקינוחים בארוחת הערב. הוא לא ראה בעין יפה את החולשה שלי למתוקים, שמא הצרפתים והגרמנים בחדר האוכל יתלחששו, "הו, תראו את הישראלית החמדנית הזאת", ובגללי ייחרב שמו של כל העם היושב בציון.
היה לי כיף ברודוס. ממש כיף. הנופים היו נפלאים, האוכל במלון טעים, הבגדים שקניתי בH&M כל כך יפים וזולים בהרבה ממחיריהם בארץ. היה לי גם כיף עם הבחור. ממש כיף. הוא נסך בי ביטחון שהוא יודע להשתלב בסביבה הזרה, שהוא לא נלחץ גם כשהולכים לאיבוד באחד מהכבישים הצדדיים באי, שיש לו סיפורים מרתקים מכל מיני טיולים שלו בעולם. ובכל זאת, היה לי קצת מבאס. לא הייתה נשיקה קסומה אל מול השקיעה בקצה האי, אפילו לא הלכנו שם יד ביד. הוא לא אמר לי משהו כמו: "זה אחד מהרגעים הכי יפים שהיו לי, לחבק אותך כאן על הסלעים מול הים" או "הלוואי שיהיו לנו עוד הרבה רגעים כאלה ביחד".
הוא התעצבן כשהייתי שקטה. ובאמת, היו לי שתיקות ארוכות. לא היה לו מושג למה הייתי כזאת, וגם לי לא היה, אבל בדיעבד יש לי. רציתי שהוא יחתוך את השקט עם משפט אחד: "אני אוהב אותך". זה מה שקיוויתי ורציתי לשמוע, בפעם הראשונה בחיי שאני נמצאת בחו"ל, עם מישהו שאני מכירה כל כך מעט זמן, אבל כבר מרגישה כלפיו כל כך הרבה. רציתי שהוא יגיד את זה, ושזה יהיה רגע יפה וקסום, שתהיה לו פינה חמה בלב שלי לתמיד.
כל שאני יכולה לאחל למיה, שרית וקים זה שייהנו מהחופשה ושלא יצפו לרומנטיקה מהסרטים. אם היא תהיה שם, מה טוב, אבל שיתכוננו לנורא מכול, שהיא לא.
רוצים לשמוע ממקור ראשון על הטיול ליוון? קים תלווה אתכם בפייסבוק, ברביעי ב-21:00
שלוש, רביעי ושבת ב-21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן