בהתחלה היו מאה, אחר כך כמה עשרות, ועכשיו לכל אחת יש שישה בחורים על הכוונת. מתוך שישה יוצא אחד, אבל מי? כולם חתיכיים ונוטפי סקס אפיל, שרמנטיים וכובשים, ולכל אחד יש חיבור ראשוני מוצלח עם מיה, שרית או קים, אחרת הוא לא היה מגיע עד הלום. הבנות מתחבטות, ובצדק, עם מי להמשיך יד ביד לעבר השקיעה.
הייתי אומרת להן, בנות, תקשיבו ללב שלכן, תעשו כמצוותו, אבל הלכה למעשה, ניכר כי נטיית הלב שלהן מושפעת ממה שהחברות הטובות או קרובי המשפחה חושבים. ממש כמו חבר טלפוני בשעשועון, באים ועולים אח של מיה או אבא של קים או החברה הטובה של שרית וחווים את דעתם הכנה על הבנים. כוונות טובות ורבות להם, ויכול להיות שיש משהו בדבריהם, אבל חשוב לזכור שלא מעט חברים טלפוניים הפילו מתחרים שהיו קרובים כל כך אל המיליון. כשמדובר בענייני הלב, כשאין תשובה אחת נכונה, העזרה הזו עלולה להיות מזיקה פי כמה.
עיין ערך מקרה יובל ושרית. בדייט הראשון הוא הרטיט את לבה עם השיר שהוא הקדיש לה בהופעה. הוא נראה עדין ומיוחד, ומעוניין להכיל אותה ואת סיפור חייה בסבלנות אין קץ. היא נראתה מוקסמת ומוכנה לצאת מגבולות הטייפ קאסט שמתאים לה. המפגש האחרון ביניהם התחיל בטוב, אך משהו השתבש במהלכו כשטלי, אחות של שרית, קפצה לביקור. כששרית ירדה למטה לקבל את פניה של טלי היא סיפרה לה שהן הולכות לפגוש את יובל החמוד. "רק חמוד?", הסתערה טלי. "לא גיבשתי עליו לגמרי דעה", השיבה שרית בהיסוס, וטלי לקחה את המושכות: "וכמובן שאני צריכה להחליט".
יש לכן דעה? תספרו עד עשר ותעבירו נושא | תמונת AVI:
mako
מכאן השיח האינטימי עם יובל הפך לפינג פונג שבמהלכו טלי זרקה, שלא לומר הטיחה, לעבר יובל שאלות מהסוג שבחורות גורמות להן לעלות, ורק במקרה, אחרי כמה בירות עם אחוז אלכוהול גבוה. יחסינו לאן? חתונה? ילדים? ענייני דת? חביבי, בל נשכח ששרית נמצאת פה בשביל למצוא אהבה, לא בשביל סטוץ עם בחור תל אביבי מצוי. העניין הוא שיובל התל אביבי ממש לא נראה מצוי, אז למה להביך אותו? למה לא לתת לו ולשרית להתקרב קצת לפני שמדברים על חתונה?
"אני לא רוצה להוריד אותך ממנו", אומרת טלי בשיחת הבנות שבאה לאחר מכן. "אבל בואי נודה בזה שהוא לא נכנס להגדרת הגבר שתמיד חשבתי בשבילך". בזאת טלי סוגרת את הבסטה של שרית ויובל, ואני רוקעת ברגליי על השולחן בסלון לאות מחאה. אז מה אם הוא לא נכנס להגדרה? אז מה? זה כל הקסם.
הו, אין משהו שיותר מקומם אותי מלשמוע משפטים שמתחילים ב-: "אני לא רוצה להחליט בשבילך", "זו רק הדעה שלי וההחלטה היא בסופו של דבר שלך", "תקשיב ללב שלך ותעשה מה שאתה רוצה" ומסתיימים תמיד ב"אבל" אחד גדול. הרי זה שקוף יותר מחלונות מכונית לאחר שטיפה, שכל מבוקשם של הידידים והידידות למיניהם להתערב בחיינו, להחליט בשבילנו ולקחת קרדיט על ההחלטות הרומנטיות שלנו. יפה אמרה מיטל, חברה של מיה, שנמנעה מלהיכנס למקומות הבעייתיים האלה: " אם מישהו עושה לך כיף, זה הכי חשוב", ובזאת סתמה את הגולל על כל הספקולציות של מה יקרה אם היא תעבור עם גלעד לכפר או עם אורי לארצות הברית או עם דידי למאדים. אם טוב ביחד, אז למי אכפת מה חושבת החברה הכי טובה, שיש לה טעם שונה לחלוטין בבנים. מה שבטוח, כשיש ספק אין ספק, ואפשר להגיע למסקנה המתבקשת לבד. ואם אם אין ספק, אז למה ליצור לשווא אחד כזה ולהפסיד הזדמנות שאולי לא תשוב?
שלוש. רביעי ושבת ב-21:00
>>לטור הקודם שלי: עם מי הייתי שמחה לצאת בעצמי?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן