20 דמויות בחודשיים: זה האתגר המטורף שעמד בפני מעצבת התלבושות עדי אנה טלז'ינסקי, האומנית שמנצחת על עיצוב ובניית המסכות ב"הזמר במסכה". בעונה הזו, לראשונה, שילבה בשתיים מהמסכות מנגנונים שאיפשרו תנועה: בחמסה ובעכבישה.
"בחמסה, העין שלה מכנית. העכבישה היא רובוטית ממש", מתארת טלז'ינסקי בשיחה עם mako, "בזכות המנגנון שכולל מנוע, יש לה שמונה רגליים שזזות כמו עכביש אמיתי. אם היית שם את זה על הרצפה, הרגליים היו הולכות כמו עכביש אמיתי. יש הליכה מאוד מסוימת לעכבישים, קצב התנועות והסנכרון, וזו ממש התנועה".
"זו פעם ראשונה בתולדות התוכנית שאנחנו עושים אינמטרוניקס, שזה להכניס תנועה דמוית חיה, ממש מתוך עולם הביולוגיה, לתוך משהו שהוא לביש, לתוך בובה לבישה. זה פורץ דרך ומאתגר מהרבה כיוונים: נראות, תנועה, פיצוח. המשתתפת שבפנים שולטת בזה, היא מזיזה את הרגליים איך שהיא רוצה. יש לה וסת על האצבע שהיא מסובבת כמו ווליום. הרגליים יכולות לזוז בקצב נמוך או בקצב גבוה, איך שמתאים לאותו הביצוע".
איך מייצרים 20 בובות כאלה מושקעות וייחודיות בזמן קצר?
"זה לא נורמלי. היה לנו חודש וחצי-חודשיים והלכנו על זה ממש בגדול, ולכן היו לנו כל מיני אתגרים. בעונה הזאת היו הכי הרבה בובנאים שהיו אי פעם, פי שתיים מבדרך כלל, בהובלת רוני וגנר, ירון בראלי, מריה גורביץ' ואורגד אדרי, יחד עם התופרות ולנטינה סטץ וטל מרקוביץ'. זה איפשר טווח גדול, גם סגנוני וגם קונסטרוקטיבי. השתמשנו ביכולות של כולם. מרגישה שלקחנו את זה למקסימום, יש קונסטרוקציות גדולות ומורכבות".
כמו הכבש והאפרוח, שהם ענקיים.
"הכבש שני מטרים רוחב, והאפרוח כל כך גדול וחם בפנים שהיינו צריכים לשים לה מאוורר בתוך הראש. זה מאוורר כמו בחממות, כלומר הוא לא שולח אליך אוויר קר אלא מוציא אוויר חם החוצה. היתוש הייתה דמות כביכול קטנה בגוף, אלא שבעצם התפרסה לכל כך הרבה כיוונים. האף שלו היה נתקע בכל דבר".
מבין המפורסמים שנחשפו עד כה, אנה טלז'ינסקי זוכרת היטב את המפגש עם דודו פישר. "האלמוג זו דמות שהיא קצת דראג. דודו מגיע מעולמות החזנות", היא מתארת, "הצענו לקחת אותו הכי רחוק שאפשר. במדידה הראשונה שאלתי אותו, איך אתה עם בגדי נשים? הוא הופתע, אבל הוא בן אדם מקצועי וידע לאכול את זה בקלות".
"לסקאזי הייתה דמות מאוד מאתגרת, הכי רחבה שעשינו: הכבש. היא הייתה בדיוק על הקשקש בשביל להצליח להיכנס לבמה. זה ניסוי שעשיתי עם מסכה שהיא בעצם כל הגוף. זה לא שקל הרבה, אבל כדי להצליח להחיות ולהזיז את זה היה צריך מישהו שבא עם האנרגיות הנכונות. סקאזי ממש הצליח לעשות את זה".
מה עם הרובוט המתוקה?
"הרובוט זו אחת הדמויות הראשונות שעיצבנו בתולדות התוכנית. הטיימינג שלה הגיע וסוף סוף יצא לנו לממש אותה. זו דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה, היא שובת לב ומקסימה. יש לרובוט את המסך הפרונטלי הגדול. שרית ראתה הכל, כשהרבה פעמים פתחי הראייה יותר קטנים. היא ראתה מעולה דרך המסך, חוץ מהפעמים שכיוונו את התאורה מאוד חזק - ואז זה הפך ממראה חד כיוונית למראה רגילה. היא הייתה רואה את עצמה".
איך הייתה העבודה מול בועז ביסמוט?
"האיש הזה הפתעה. היה לו ביצועים כל כך טובים, לא ציפיתי שירקוד ברמה כזאת שהקהל באולפן יעמוד על הרגליים ויצעק. הוא הצליח להחיות את החתול בטירוף, וזה היה חיבור מהמם בין הדמות לבן אדם".
העובדות הכי מטורפות על המסכות בעונה הזו
הצמר גפן המתוק
"תפרנו לבגד שלה יותר מ-30 מטר טול. גלילים שלמים של טול הפכו לשמלה נהדרת. השיער שלה עשוי ממש משיער, כמה קילוגרמים טובים ממנו. עשיתי שיתוף פעולה עם מלאני קפלן, הפאנית הראשית בתיאטרון הקאמרי. היא בנתה את השערות הוורדות והלבנות של הצמר גפן המתוק וסידרה אותן".
המלך והמלכה
"אני ילידת אוקראינה וזוכרת עיצוב מאוד מפורסם של שחמט סובייטי משנות ה-50. הם היו ההשראה למלך והמלכה. היו הרבה מחשבות והרבה אופציות, אבל זו מין השראה שהולכת איתי. רציתי לעשות טוויסט על המלך והמלכה שאנחנו רגילים לדמיין תמיד כשאומרים לנו מלך ומלכה. עשיתי הלחם בין העולמות האלה".
הדגה
"תפרנו את השמלה שלה ממש ברמת קוטור. יש לה 3,000 אבני סברובסקי בכל מיני גדלים וצבעים שונים, שחוברו ידנית לשמלה שלה, אחת-אחת. שאפו לתופרות המדהימות".
החמסה
"דמות שהיא סימבול מאגי עתיק. רציתי להביא את הסימבול הזה להיום, ליצור משהו עכשווי ואפילו טכנולוגי. מצד אחד יש את העין שזזה ועיטורים בטכנולוגיה הכי מתקדמת של חיתוכי לייזר, ומצד שני את השמלה שלה עם מלא סמלים של קבלה ואסלאם, שהרי זה סימבול ששייך להרבה דתות. בתוך עין החמסה, ממש באישון, כתוב פסוק מהתנ"ך, מספר קהלת. רק בקלוז-אפ ממש אפשרי לראות את זה".
היתוש
"עיני היתוש עשויות מ-200 מבחנות רפואיות. חתכנו את הקצוות שלהן כדי לייצר לו את העיניים המשוגעות האלה, שכאילו עשויות ממלא עיניים".
השבלול
"בהתחלה רצינו שהמחושים של השבלול, שהם גם העיניים שלו, יזוזו. שהוא יוכל לפזול, להסתכל על עצמו, ועוד. בסוף שיחררנו את זה, אבל זה היה תהליך כיפי לשחק איתו".
הטווס
"חשבתי איך להביא טווס קצת אחר, ויצרנו טווס אוריינטלי. הרבה מהיופי שלו זה הזנב והנוצות. בנינו שבלונה ופיסלנו אותה עד שהגענו לצורה. משכנו בחום את החומר עליה, וזה יצר את הצורות היפות האלה שהן תלת מימדיות. זנב הטווס היה כל כך גדול, שלא הצלחנו לבנות לו קופסה. היה קשה לאכסן אותו, הוא כל כך עדין ויפה".
החתול
"לחתול יש תכשיט עם יהלומים, ממש כמו של ראפרים. זה תכשיט יוקרתי שנעשה בצורפות, ממש אבן-אבן, על ידי רקפת מור".
הארטישוק
"עשינו ניסוי לייצר משהו שהוא אורגני מצד אחד, אבל מצד שני לא עשוי מבד. הבגד שלה לא עשוי מבד בכלל, ובגדים שלא עשויים מבד זה דבר מאתגר בפני עצמו. זה עשוי מחומר פלסטי דמוי ספוג דק, שעליו מצויר ידנית הארטישוק".