בגיל 81 הוא אחד האנשים העסוקים ביותר בתיאטרון בפרט ובעולם הבידור בכלל. יש הרבה שהוא רוצה לשנות במדינה אבל הוא בטוח שלא היה גר באף מקום אחר. אחרי שתי עונות מוצלחות של "הזמר במסכה" ורגע לפני הגמר הגדול (מוצ"ש, אחרי החדשות, קשת 12) בו סוף סוף ייחשפו הספגטי, הגורילה והשיבולת שמסקרנים אותנו כבר עונה שלמה, צדי צרפתי מביע את דעתו הנחרצת על פאנל השופטים שלצידו ומספר למה הוא כל הזמן מדבר בראש שלו דווקא עם אופירה.
-
אם לא היית במאי, לאיזה מקצוע היית מתגלגל?
"אני מת על ארכיטקטורה. אין בניין בתל אביב, מהבתים הישנים, שאני לא מכיר או סקרן לגביו, זאת חולשה מאוד גדולה שלי. בנוסף, אני במאי שמביים מחזות זמר אבל אף פעם לא למדתי מוזיקה, זה תסכול גדול. אני מתוסכל שאני לא מוזיקאי אמיתי, שאולי הייתי צריך להתמקד במוזיקה. אבל אני אוהב 'להתמקד' בהמון דברים, אני כל שניה רוצה להיות משהו אחר". -
מה ההישג הכי גדול בקריירה שלך?
"כל יום שאני חי. סתם, אני לא אוהב להסתכל אחורה. אבל אם אני חייב אז יש הפקות שעשיתי ששרדו המון זמן. כמו 'בוסתן ספרדי' שביימתי, שרץ כבר 24 שנים בהבימה, אני לא מכיר אף מחזמר ששרד כל כך הרבה שנים. זאת הרגשה נהדרת. אבל שוב, אני לא אוהב להסתכל אחורה, אני רוצה להסתכל קדימה. עדיין יש לי חלומות. אני עדיין חי בהרגשה שעוד לא עשיתי את הדבר שאני באמת יכול להראות בו את כל מה שאני יודע ומסוגל, תמיד יש לי תסכול, מחשבה של 'הנה הפעם, בפרויקט הזה, אני אראה להם'". -
יש משהו שאתה חולם לעשות כבר זמן רב ועוד לא הגשמת?
"אני עומד לביים את 'הלהקה', בגרסה חדשה שכותב אורן יעקובי. אני מסתכל על זה כאילו זאת ההפקה הראשונה בחיים שאני מביים. בכל פעם אני יוצר לי עוד חלום להגשים. אני עסוק וזה הכיף הכי גדול. אני תמיד חולם על הצעד הבא".
תמיד חולם על הצעד הבא | צילום: אור סיט -
איך זה מרגיש להיות מוכר בכל בית?
"אני לא ממש מבין את זה. אני גם לא מרגיש את זה. מדברים איתי ברחוב כל כמה מטרים, זה נראה לי טבעי. אני מדבר עם אנשים וזה נחמד להרגיש שכל ישראל זאת כמו משפחה קטנה. בכל פעם אני אומר לעצמי 'מה? זה כל כך קטן? כאילו אתה מכיר את כולם'. אני גדלתי בתוך המקצוע הזה, התחלתי בגיל עשר ומגיל שלוש-עשרה אני שחקן מקצועי. כשהייתי צעיר לא הייתי מפורסם אבל הייתי בבראנז'ה. היו עליי כתבות כבר בגיל 22. זה לא היה בבום, לא היה לי את המעבר מאנונימי למפורסם. לצערי במקצוע שלנו התהילה היא מאוד קצרה, היא אף פעם לא ארוכה - אלא אם אתה טוב. מהבחינה הזאת אני טופח לעצמי על השכם כי בכל זאת אני שורד בתוך המקצוע וזה הכיף. זה לא פשוט וזה לא קל וכל מי שבמקצוע הזה יודע שהכי משמעותי זה לשרוד. להצליח אפשר, זה קורה, אבל לשרוד - זה לא פשוט". -
איך אתה מצליח לשמור בסוד על זהותם של המפורסמים מאחורי המסכה?
"אני אומר לכולם שהצילומים הסתיימו מזמן ואני כבר שכחתי מי המפורסמים. 'אין לי מושג על מה אתם מדברים' אני עונה להם. כולם למזלי כמובן ומתחילים לצחוק. ובינינו, פה ושם באמת אין לי מושג". -
מי המפורסם שהכי הפתיע אותך מאחורי המסכה?
"כשחני נחמיאס הורידה את המסכה אני קיבלתי הלם כיוון שאני מכיר את חני, עבדתי איתה המון שנים, מאז שהייתה ילדה. בכל הוויכוחים שלי עם אופירה אסייג, הרגשתי שאני רק מתמקד בכך שלא מדובר במיה דגן, אז לא ניסיתי לפתור מי זאת השועלה. הלכתי למקומות הזויים, חשבתי שזאת עדי אשכנזי. פיזית זה מאוד התאים, רק שלא ידעתי אם היא מסוגלת לשיר ולהתנועע באותו אופן. היום אני מבין שיצאתי ממש אידיוט, אבל זה היה שוק בשבילי". -
אם היית יכול לבחור לעצמך תחפושת, באיזו דמות היית בוחר?
"זאת שאלה קשה. אני קצת קלסטרופובי, אז לא הייתי מחזיק מעמד בתוך מסכה. זה לא פשוט, ועוד לשרוד את זה עוד 8-10 שבועות, אם אתה מצליח כמובן, זה מאוד מאוד קשה. אני אישית לא חושב שהייתי שורד את זה". -
יש לך פייבוריט משלישיית הגמר?
"בספגטי אני ממש מאוהב, הדמות כל כך צבעונית. זה הכל, יש בה הכל". -
מה הדבר הכי מעניין שגילית על חברייך לשולחן הפאנל?
"יש לי 'ריספקט' לשחר חסון על יכולת האלתור שלו. יש לו צד מאוד חד, הוא לא מפחד לזרוק כל מיני שמות לאוויר, ופה ושם הוא גם קולע. באופירה הייתי מאוהב מהרגע הראשון שפגשתי אותה, וככל שהזמן עובר אני מרגיש שצדקתי. סטטיק ובן אל הם מבריקים, חדים, מעצבנים אותי ביכולת הניתוח שלהם, וגם בקליעה למטרה מדי פעם שזה עולה לי בבריאות, אבל אני סופג את זה בשקט. זה להרגיש כל הזמן שאני 'הבוק' של הפאנל, שלא מסוגל לקלוע או לנחש. לא יודע מה קורה איתי, הייתי חוזר הביתה בתסכול בכל פעם".
"הייתי חוזר הביתה בתסכול" | צילום: מתוך: הזמר במסכה, קשת 12 -
מה הביטוי שאתה משתמש בו הכי הרבה?
"לפי הטלוויזיה - 'לא מאמין'. זה מביך אותי ולא הרגשתי מסתבר שאני צועק את זה ממש כל הזמן. זה מוציא אותי מדעתי, אני אומר 'מה עוד פעם אמרת לא מאמין?', די צדי די." -
מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה בקלות. אני מתרסק בקלות. אני בוכה בסרטים ובכל דבר שמרגש אותי. אני מתרגש בקלות". -
מתי התעצבנת בפעם האחרונה?
"אני מתעצבן בקלות. בקרוב אני אפסיק את הריאיון הזה ואגיד 'די די'. מה יש עוד שאלות?". (צוחק) -
מה גורם לך לצחוק מכל הלב?
"אני מאוד אוהב תיאטרון ואם אני רואה קומדיה טובה עם שחקן טוב זה עושה לי המון. אני צוחק כשאני יושב עם חברים ואנחנו 'חותכים' את כל הסביבה שלנו, זה מצחיק ומשעשע ואנחנו אומרים בקול רם 'איזה כיף היה לחתוך את כולם'. כשאתה צוחק על עצמך זה כיף". -
מי השחקן שהכי מצחיק אותך?
"דרור קרן הוא שחקן שאני מעריץ, הוא מאוד מצחיק אותי. כשראיתי אותו בקומדיה אני השתגעתי, הוא שחקן מדהים". -
מה הזיכרון היקר ביותר לליבך?
"זאת שאלה קשה. כל החיים שלי זה סוג של פסיפס שמורכב מזיכרונות קצרים, מרגשים וכואבים. אני לא יודע במה לבחור, אין ספק שיש רגעים מרגשים ונהדרים אבל לצערי הנטייה היא לזכור רק את מה שלא טוב ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר עליו. עם האופי המחורבן שלי אני זוכר רק את הרגעים שנשברתי בהם בדרך כלל". -
מה הכי מדאיג אותך במדינה והיית רוצה לשנות?
"לשנות המון. קודם כל יש איזה רוע באוויר, רוע לא סובלני, יש פה שנאה. שנאה בין אנשים, בין מעמדות, גזעים. אנחנו מדינה עם המון פתיחות אבל עם הרבה שנאה בין אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילוניים, סטרייטים והומואים, שחורים ולבנים, שמאל וימין. הייתה הרגשה שעם השנים זה הולך ומסתדר, אבל אני מרגיש שזה רק הולך ונעשה יותר בעייתי. מעבר לזה שנדע רק לחיות בשלום אחד עם השני, זה הכל".
"אני לא מתערבת יותר עם אף אחד על כלום" | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12 -
לאיזה מקום בעולם היית עובר?
"למרות הכל אני מאוהב במדינה שלנו. הייתי עכשיו בניו-יורק חודשיים וכשחזרתי לארץ אמרתי 'אין, אין'. בכל זאת, האפשרות לדבר ולצעוק פה, זה מותר בכל מקום. אם אני אוהב את זה או לא - זה דבר אחר, אבל זה מותר". -
איך נראה היום המושלם שלך?
"כשאני לא יוצא מהבית, בלי הטלפון, כשאני מתנתק מהחיים ומהסביבה. זה אושר. אני משתדל ליישם את זה כמה שאני יכול. היום כמעט היה יום כזה רק שהיה איזה ראיון שהפריע לי". (צוחק) -
אם הייתה לך אפשרות לאכול ארוחת ערב עם כל אדם בעולם, חי או מת, במי תבחר?
"אני עדיין חולם לאכול ארוחת ערב עם אופירה לבד, לפטפט שנינו. אני מרגיש שאנחנו צריכים לסגור כל מיני דברים. אני מדבר איתה בראש המון, אני מסמס לה בכל תוכנית עם ברקו (אייל ברקוביץ'). אני רוצה לסגור את הכל בשיחה ואני חושב שארוחת ערב של שנינו תהיה דבר נחמד. בשנתיים האחרונות אופירה קרובה אליי כל הזמן ועדיין לא נפגשנו לארוחת ערב לבד, אני מדגיש - לבד. מעבר לזה, אין אף בן אדם שאני חולם לאכול איתו ארוחת ערב". -
אתה אדם מאוד מוכר - אבל מה בכל זאת אנשים לא יודעים עלייך?
"בשורה התחתונה - לא יודעים עליי כלום. בגלל תעשיית הבידור שאנחנו נמצאים בה, אנחנו חשופים ומדברים ויש דברים שיודעים עלינו. אבל יש את מי שאני באמת באמת, את הסודות הגדולים לא אגיד לעולם, זה יילך איתי לקבר". -
מתי ואיפה היית הכי מאושר?
"בבית, עם עצמי". -
אם הייתה לך אפשרות לגלות משהו על העתיד, מה היית רוצה לדעת?
"איזה עתיד? כמה שנים נשארו לי? אני עוד חודש בן 81, זה חתיכת גיל. אולי מחר בבוקר אני כבר אתפגר". (צוחק)