אחרי לא מעט דרמות בפאנל המומחים, המודח השני של הזמר במסכה נחשף הערב (שלישי) בסיומו של פרק מותח במיוחד. מי שהסתתר מאחורי תחפושת הקקטוס הוא לא אחר מאשר איש התקשורת וח"כ לשעבר, ינון מגל, שנתן את כל כולו בשיר "שמתי לי פודרה" של אביתר בנאי. אלא שבסוף הערב זה לא הספיק לו, ומגל, בתחפושת הקקטוס, קיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר. הוא נאלץ לסיים את דרכו בתחרות, לא לפני שחשף את הזהות האמיתית שלו בפני כולנו, מה שהצליח להפתיע את חברי הפאנל, שזרקו ניחושים כמו גיל קופטש, אורן סמדג'ה ואפילו גיל ססובר היה שם. אז אם גם אתם רוצים תשובות, הנה האחת לשאלה הכי גדולה של הערב – איך הרמזים של הקקטוס קשורים למגל?
>>רוצים עוד רמזים? היכנסו עכשיו לאינסטגרם או לפייסבוק של הזמר במסכה
- הקקטוס נכנס לכיתת הלימוד, בה יושבים התלמידים, ומספר לנו שלמרות היותו קקטוס, הוא דווקא צמח לו ליד הים. זהו הרמז הראשון שלוקח אותנו ישירות אל עבר המקום בו נולד וגדל – העיר בת ים.
- מגל ממשיך ומספר שהיה ילד שתמיד בלט בנוף, מלך הכיתה אם תרצו, ומתחיל להשקות ארבעה עציצים קטנים. מעצם היותו קקטוס, אנחנו יכולים להבין שארבעת הסוקולנטים הקטנים הם למעשה רפרנס לארבעת ילדיו. בכל זאת, צריך מישהו שימשיך את השושלת של הקקטוס, לא?
- ומהשושלת אל המורשת של מגל. הקקטוס מתחיל למחוק משוואה ארוכה מהלוח, וחדי העין ישימו לב למספרים הבאים: 115000=966+95.5. אז מה זה אומר? בואו נפרק את המשוואה לשלושה גורמים.
- 95.5FM זהו למעשה התדר של רשת ב' ברדיו קול ישראל. מי שעקב אחר תחילת דרכו של מגל בתקשורת, יודע שזוהי תחנת הרדיו בה החל כקריין ובהמשך התקדם לתפקיד כתב חדשות.
- 96.6FM זהו התדר של גל"צ, תחנת הרדיו בה עבד ככתב שטח לאחר רשת ב'.
- 115 אלף אמנם לא מתייחס לתדר של רדיו, כי אם למספר העוקבים שהוא מחזיק בחשבון הטוויטר שלו.
- כמובן שעם מספר כזה, גם הקקטוס מודה שהוא הפך מהר מאוד לאימפריה. אבל לא רק זה. על המסך, אנחנו יכולים לראות איך המאבטחים מעניקים לו מדליות, מה שאולי יכול לבלבל ולקחת אותנו לתחום הספורט, אבל למעשה אלה מדליות על השתתפות בצעידות. מי שעוקב אחר מגל ידע שבתור ילד, השתתף יחד עם משפחתו בצעידות רבות, ועל סיומן גם קיבל את המדליות.
- אם בחנתם כל פרט ופרט בהופעתו של הקקטוס, יכולתם לשים לב לסנדלים אותם הוא נועל. זה ממש לא סתם. גם ברמז, המאבטחים זרקו עליו סנדלים, שמהווים למעשה את סימן ההיכר של מגל. פייר, גם בלי הסנדלים הצלחת לתעתע בכולנו.