ביום רביעי הקרוב תעלה למסך הגרסה הישראלית לתוכנית הריאליטי ששינתה את פני הטלוויזיה בעולם - הזמר במסכה (אחרי החדשות בקשת 12). למי שלא הספיק להכיר, הסיפור פשוט: סלבס מכל התחומים ישתתפו בתחרות שירה כשהם מסתתרים מתחת לתחפושות מושקעות. המטרה: לזכות בקולות חברי הפאנל והקהל כדי לזכות במקום הראשון ולהיחשף אחרונים. מנגד, המטרה שלכם ושל הפאנליסטים היא לנסות ולנחש לפי הרמזים מי מסתתר מאחורי המסכה. יותר מ-30 מדינות כבר התמכרו לזמר במסכה ואיזה כיף שעכשיו הגיע תורנו.
רגע לפני שאנחנו נחשפים לשיגעון התחפושות, חזרנו לאנשים שהדמות אצלם היא לא רק משהו שרואים בפורים או באירועים מיוחדים, אלא ממש דרך חיים. דרך התחפושות והדמויות האלו, אותם אמנים מביעים את היצירה שלהם ולמעשה נותנים ביטוי לאני פנימי אחר. הנה הם לפניכם.
דודו פארוק
הדמות הפרודית שיצר אורי קומאי, פרצה לחיינו ב-2017 והפכה לאחת התופעות התרבותיות הגדולות שהיו כאן בשנים האחרונות. קומאי, נער שגדל במשפחה אמידה בצפון תל אביב ואף היה מפקד בתותחנים, נכנס לתחפושתו של פארוק אשר רחוקה מחייו ב-180 מעלות. אותה דמות מנגנת על סטריאוטיפ "הערס" עם חולצה של ארמני וכובע נייק, מוזיקה שמשלבת בין טראפ למזרחית ושירים עם מסרים שספגו ביקורת על היותם שוביניסטים, מיזוגיניים וגזעניים.
דמותו של פארוק זכתה לתגובות שנויות במחלוקת מההורים והממסד שלא התחברו לתכנים הבוטים, ותחנות הרדיו והטלוויזיה אף סירבו לשדר את שיריו. מנגד, זכה פארוק להצלחה חסרת תקדים ברשת, שמאחוריה עומד קהל צעיר, גדול ואדוק.
השנה דודו פארוק חזר לחיינו אחרי כמעט שנה של הפסקה. גרסתו החדשה, המכונה דודו פארוק 2.0, טיפה יותר מעודנת אך עדיין יצירתית מאוד וכזו שעדיין מפצלת את הקהל, ששוכח לפעמים שמאחורי אותה דמות עומד ראפר בן 23 עם כישרון אדיר, שהצליח לפרוץ את הגבולות ז'אנר הטראפ ולהפוך לתופעה שכל המדינה מכירה.
שפיטה
אחת המתמודדות הבולטות בתולדות "הכוכב הבא", אותה גילמה רותם שפי, היא דמות של דיווה מהמגזר הערבי שמבצעת קאברים עם השפעות מהמוזיקה הערבית לשירים מפורסמים. בזמן המסע שלה בכוכב הבא, שפיטה עוררה סערה והיו שטענו כי מדובר בדמות עם ניחוח גזעני שעושה ניכוס תרבותי. מנגד, קהל גדול וגם שופט הכוכב הבא אסף אמדורסקי, קצת פחות התרשמו משיח הפוליטיקלי קורקט וראו בשפיטה מחווה יפה למוזיקה הערבית.
לאורך התוכנית שפיטה סיפקה מספר ביצועים בלתי נשכחים ללהיטים כמו "Karma Police","Bootylicious" ו-"Black Hole Sun" – כולם זכו לעיבוד שעושה כבוד למוזיקה הערבית. כך או כך אפשר להתחבר למה ששפיטה עשתה ואפשר לבקר אותה אבל עם דבר אחד אי אפשר להתווכח – תחת התחפושת של שפיטה, שפי הביאה לפריים טיים ולשיח הציבורי מוזיקה שכמעט לא זוכה לייצוג בתעשייה המקומית.
מרשמלו
ב-2015 פרץ לעולם המוזיקה האלקטרונית דיג'יי מרשמלו, שהחליט להופיע עם תחפושת של מרשמלו על ראשו. היום, חמש שנים אחרי הפריצה, מרשמלו והמסכה, שהפכה לסימן ההיכר, שווה כבר עשרות מיליונים ונחשב לאחד ממותגי המוזיקה המצליחים בעולם.
כריסטופר קומסטוק, האמריקאי מאחורי המסכה האייקונית, החל את הקריירה תחת שם אחר, דוטקום, ולא ממש הצליח להמריא. כשנכנס לתחפושת המרשמלו המפורסמת, כך גם הפך לאחד הדיג'ייז הלוהטים בעולם, כזה שמשתף פעולה עם אמני פופ מובילים כמו סלינה גומז ואנה מארי, מוכר מרצ'נדייז במיליונים ואפילו עשה היסטוריה כשקיים את הקונצרט הווירטואלי הראשון אי פעם בפורטנייט, עוד הרבה לפני שזה הפך לטרנד הלוהט של הקורונה.
התחפושת של מרשמלו לא רק הוסיפה לקומסטוק מסתוריות ואיפשרה לו להתפתח שיווקית, אלא גם נתנה חיים מוזיקליים חדשים, בלי שאף אחד ישפוט אותו על המוזיקה שהוציא תחת שם הבמה הקודם שלו. והרי לפעמים כל שצריך הוא להעז, ואין ספק שמתחת לתחפושת קל לנו יותר לחשוף את עצמנו.
סיה
אחת הזמרות המצליחות בעולם בעשור החולף, העומדת מאחורי להיטי ענק כמו "Chandelier", "Titanium" ו-"Dusk Till Dawn", הפכה למפורסמת בזכות הסגנון הייחודי והפאה שמכסה את פניה בדרך קבע. אם במקרים אחרים התחפושת גורמת לאנשים מאחוריה להיכנס לדמות חדשה, הסיפור של סיה קצת אחר.
"אני לא חובשת את הפאה אלא אם יש מצלמות באזור. אני עושה את זה רק כדי לשמור על מידה מסוימת של פרטיות", הסבירה הזמרת וחשפה איך שדי העבר שלה הובילו אותה להחלטה. "הייתי זמרת בערך 11 שנים וזכיתי להצלחה חלקית. הייתי אלכוהוליסטית ומכורה לסמים. כשנגמלתי, החלטתי שאני לא רוצה להיות אמנית יותר כי התחלתי להתפרסם וזה ערער את היציבות שלי".
"באותה נקודה חשבתי - מה לא קיים בפופ כרגע? התשובה הייתה מסתורין. יש לכולם באינסטגרם תמונות שלהם אצל רופא השיניים". פייר? התחפושת בהחלט מוסיפה המון מסתורין והילה לזמרת האדירה הזו.
שושקה
דמות האישה העירומה שיצר האמן זאב אנגלמאיר מוכרת לכל תל אביבי שטייל קצר בעיר, אך עלתה לכותרות לפני כשבועיים, כאשר נעצרה בהפגנות בבלפור בטענה שהדמות "עלולה להוות הטרדה מינית לציבור".
אותו מעצר נגמר בשחרור ללא תנאים מגבילים, אך העלה לתודעה הציבורית דיון חשוב בהרבה על המשמעות של גבר המסתובב בחליפה של אישה עירומה. חלק מהביקורות היו חריפות במיוחד וטענו כי אנגלמאיר מבזה את גוף האישה בניסיון להיראות גיבור ליברלי ופמיניסטי, בעוד אחרים טענו שמדובר באומנות ומסוכן מאוד להגביל אותה, בעיקר משום ששושקה מספקת השראה ללא מעט אנשים.
ומה יש לאנגלמאיר בעצמו לומר על כך? בראיון למגזין mako התייחס אנגלמאיר לביקורות ואמר: "זה אולי יומרני להגיד, אבל איך שאני רואה את זה, אלה שאומרים את זה הם אלה שתקועים בדור שלהם. ויש בו משהו מאוד מצמצם. ההסתכלות שלי על החוויה האנושית היא רחבה יותר, הפלואידיות הזאת של הזהות היא יותר מכילה והיא ממוססת גבולות. זה מאפשר להיאבק למען ציבורים שהם לא ספציפית הציבור שלי".
