ד"ר ענבל שרון חוזרת מחופשת הלידה אל חדר הניתוחים בתל השומר, הישר לניתוח של מטופלת שהייתה אחד הניתוחים הראשונים שלה כמתמחה.
ליבי, בנה הפעוט הצטרף למסע. הוא אמנם לא זחל ברחבי בית החולים כמו שנהנה לעשות ביפו, אלא חיכה בסבלנות שאמא שלו תצא מהניתוח.
נתן הגיע לשיבא עם חרוז וורוד באף, מה שלא הפריע לו להתרוצץ בשובבות במסדרונות בית החולים. "אין כמעט תורנות בלי גוף זר איפה שהוא", הודתה ד"ר רות.
כאן הוא אמנם עדיין מחייך, אבל אחרי שהמלקחיים נשלפו הסיטואציה השתנתה ב-180 מעלות. "ילדים לא נותנים הזדמנות יותר מפעם אחת, שברת את האמון - הלך עליך", סיפרה ד"ר יוסוביץ'.
תום סיני, הגיע לבי"ח עם מה נקרא בשפה המדעית "כולסטאטומה", או בעברית - דלקת מופשטת באוזן: "מן תא כזה שמתפתח ואוכל את התאים מסביב, אצלי התא התיישב על עור התוף והתחיל להרוס את השמיעה".
למרות הכל, תום לא איבד את הגישה האופטימית לחיים: "הוא מהילדים שיש להם חכמת חיים", סיפרה אימו, "הוא אומר לי: 'אמא, זה מאוד חשוב לצחוק על החיים מדי פעם'".
מה שהטריד את ד"ר שרון בסוף הניתוח היה דווקא בנה הפעוט. כשחזרה אליו התנצלה: "שכחתי שיש לי ילד, זה לא יפה".
את אבא של נתנאל, הכרנו כשסיפר על הפציעות שחווה עם 10 ילדיו: "האחת שברה לי ארבע אצבעות, אחד נסע לי עם האופניים וכמעט חתך אצבע".
המקרה של נתנאל דומה לאלה של אחיו, הוא רכב על אופניים ובדרך נס ניצל מרכב שכמעט דרס אותו, אך נותר עם שבר בגולגולת.
אוריין הגיע לתל השומר עם שתי אוזניים מדממות, אחרי שהכלב של המשפחה נשך אותו. הוא נכנס לניתוח בהול כדי לא לאבד את שתי האוזניים.
הפחד הגדול במקרים כאלה, הוא הטראומה מבעלי חיים שיכולה להיחרט בזיכרונו של הילד. אלא שכבר בסוף הפרק היינו עדים לחיבוקים שלו עם כלבים אחרים, וזה בלבד אמר הכל.
גם במקרה של נתנאל הפגיעה בראש החלימה, אבל בפעם הבאה סביר להניח שהוא יחבוש קסדה לפני העלייה על האופניים.
לאור הסיבוך בניתוח שעבר תום, החשש הגדול ביותר היה הסיכוי לשיתוק בחצי מפניו. אלא שכבר בחדר ההתאוששות אפשר היה להבין שגם אם יהיה מצב שכזה, הוא יעבור יחסית במהירות.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן