נדרשו כמה שניות כדי לזהות שמאחורי הזקן והשפם המרשימים שמעטרים את פני דדה העבריין ב"השוטרים", נמצא השחקן אלי אלטוניו. זה ממש לא בגלל שעברו כמה שנים טובות מאז הפעם האחרונה שראינו אותו על מסך הטלוויזיה, אלא כי ככה, בדמות כזו, בווליום כזה - לא ראינו אותו מעולם.
הסדרה האהובה הסתיימה אמש בפרק מותח ומרגש מאוד, שבו דדה ניסה לתפוס את המושכות בארגון הפשע שניהל גיסו המנוח, מאור עזרא - אלא שגילה מהר מאוד שהוא אולי קצת פחות מאיים ומשכנע מהבוס הגדול.
"תקופה ארוכה לא הייתי פה. התעסקתי בדברים אחרים", מספר אלטוניו בשיחה עם mako, "אחרי תקופה ממש ארוכה שלא שיחקתי, קיבלתי את האודישן הזה. מיד קפץ לי משהו ברעילות הזאת של דדה, בטח בתקופה שמשפחות הפשע, החיסולים והרוע המשתולל שברו שיאים בארץ. היה משהו בוער להגיד על התופעה הזאת".
"כבר בקריאה הראשונה דדה הרגיש לי כמו יאגו, דמות שהיא כמעט מטאפיזית, גדולה מהריאליזם. דמות ששואבת ומושפעת גם מסקארפייס ומעבריינים שהם קצת אולד-סקול. כשהגעתי לאודישן עם הבמאי דן סחר, דדה הרגיש כמו גרימא ב'שר הטבעות' - זה שלוחש לאוזן. דדה נדבק לאוזן של מאור. הוא היצר הרע, זה שמושך אותו למקומות יותר אגרסיביים ונקמניים וגורם לו לא לסמוך ולא לוותר. אמרתי לדן אז: זה כמו זבוב שנדבק לפצע".
יש בו בכל זאת משהו ממך?
"הוא לא קרוב אליי, לא בחתך דיבור ולא בהלך מחשבה. הייתי צריך להביא משהו מאוד אינטנסיבי ואפל, כמו מלתעה שיצאה מהגיהינום. הוא לא משאיר סיכוי אחד למיליון לטוב להתגנב. דדה חסר אמונה, לא סומך על אף אחד, רוצה לוודא שמה שמגיע לו ומה ששלו - הוא יקבל. הוא דבק מאוד במטרות ויש דווקא משהו בלסמן מטרות ולוודא אותן".
דדה ומאור עזרא שונים מאוד בסגנון.
"מאור מאוד אדיש, שקול ומחושב, בעוד שדדה קיצוני וציורי. הוא מיושן, נראה כמו דמות מהסבנטיז, וזועק את העבריינות שלו - עד כדי הגזמה. האינטראקציה בינו לבין מאור הייתה על גבול הקומית כמעט, בין מאיימת לקומית. הקלאש בין דדה שנדבק לאוזן של מאור ומנסה לשכנע אותו ולדחוף לו רעיונות למוח, לבין מאור שצריך ספייס ודיסטנס - ההתנגשות הזו יצרה משהו קומי לפעמים. היוצרים אהבו את הפער הזה".
מה עבר לדדה בראש כשמאור עזרא נרצח?
"כשמאור מת זה הכה אותו בהלם ובשוק והקפיץ אותו להסתער על הזדמנות. המוות הזה קרוב אליו, למשפחה שלו, הוא יכול להיות הבא בתור ברשימת החיסול. מצד שני, נפתחה מלחמה על הירושה. ההגנה הכי טובה מבחינתו זו ההתקפה: להראות שליטה, להראות עוצמה, לעשות מה שאפשר כדי לשמור על הארגון הזה תחת שליטתו, כולל הנכסים. אלה הדברים שמבטיחים את עתידו: המשאבים, החיילים ומבצעיות הארגון".
ומה הסיבה שזה לא הצליח לו?
"הוא עשה את זה בפאניקה, בלחץ מאוד גדול. הוא ניסה להיות משהו שהוא לא. הוא בסך הכל בן אדם עם טברנה. יש לו רקע, הוא מכיר אנשים כאלה ואחרים בפשע, אבל לא חושב שהוא באמת בפלטפורמה של המקצוענים. הוא ניסה להיכנס לנעליים שגדולות עליו. זה טרגי לצפות בדמויות כאלה מתנפצות, זה משהו מאוד אנושי, פתטי ומסקרן. אנשים תמיד מחכים לראות את נפילת המלך. במציאות הישראלית אנחנו כל הזמן אנחנו מחכים לראות איך ראש המלכים ייערף, בכל מיני רמות: גם בפוליטיקה ובביטחון".
את מרבית ימי הצילום העביר אלטוניו לצד שלומי יפרח. "לא הכרתי את שלומי לפני, לא יצא לנו לעבוד ביחד. שלומי פרטנר נפלא, מקסים. שלומי ומאור אלה שתי פרסונות שונות לגמרי, זה ממש מדליק לראות את זה. בעבודה שלומי מאוד רציני, משקיען ומרוכז. יש פער מאוד ברור בינו לבין מי שהוא משחק. ברור שהוא עושה תפקיד".
"השוטרים" עוררה תגובות רבות מהצופים. התגעגעת לפידבק הזה מהקהל, לחשיפה הזו?
"זה משהו שאני צריך להתרגל אליו שוב, זאת האמת, כי במשך תקופה לא הייתי באור הזרקורים. 'השוטרים' באה מעולם נגיש מאוד, עממי והמוני. היא נותנת לצופים את התחושה של 'אנחנו מכירים'. צופים פונים אליי, יש כאלה שרוצים להצטלם איתי, ויש שחושבים שאני הדמות עצמה ומדברים איתי על הסדרה ועל הדמויות, בלי פילטרים: 'מה עשו למאור?', 'מה יהיה עם באומן?', 'הוא מחפש אותך, הוא יוריד אותך'. זה מייצר רמה של פנייה ישירה, מפיל את הקיר הרביעי. זה מרגיש חזק מאוד - ופוגש אותי בכל פינה".
בזמן שידורי העונה השנייה, ידעה מדינת ישראל תקופה מורכבת מאוד: מתיחות פנימית עמוקה בין תומכי הרפורמה המשפטית למתנגדיה, פשיעה שמשתוללת בארץ וגל טרור שגבה קורבנות רבים: "אני רוצה למסור תנחומים למשפחתו של חן אמיר ז"ל, סייר עיריית תל אביב, בן קיבוץ רעים, שהגן בגופו על אזרחים במרכז תל אביב, באומץ לב וגבורה".
"סדרות משמשות כאסקפיזם וגילטי-פלז'ר לכולם. בורחים מהמציאות, מתנתקים קצת. במציאות שלנו, אתה כבר לא יודע איזה סדר יום יותר הרסני. למציאות שמוצגת בסדרה יש מחיר - אנחנו לא רק שומעים עליו - אלא גם חווים אותו. זה כבר בתוך האוכלוסיה האזרחית. חלק נקלעו לעולם הזה, חלק בחרו את העולם הזה - ולא יודע אם הם יכולים לצאת ממנו. זה מצער".
איזה מסר חשוב לך שהצופים ייקחו מהסדרה?
"הייתי רוצה שהחבר'ה הצעירים יבינו שהפשע לא משתלם - ו'משתלם' זו מילה קטנה מדי. זה פשוט השטן, עולם עם מכניזם גיהינומי לגמרי, עם מחירים לא הגיוניים בכלל. אין שום רווח. לא משנה כמה עושר יש בעולם הזה, זה אף פעם לא משתווה לחופש, לשקט וליכולת ללכת בלי פחד איפה שאתה רוצה או להקים משפחה. המחירים פשוט מטורפים, ורואים פה אסקלציה של עולם הפשע. היא חוצה את כל הקווים האדומים".
זה הולך ומסלים בשנים האחרונות.
"ירי על ילדים, נשים ואזרחים תמימים - זה כבר עבר כל גבול. כמו שב'ארץ נהדרת' יש לפעמים קושי לייצר סאטירה שעולה על המציאות, גם כאן יש קושי לייצר תוכן שיתחרה במציאות, כי כבר פורקים עול לכל הכיוונים. יובל יפת ורותם שמיר היו בתחרות קשה מאוד עם המציאות. הדבר הכי חשוב בעיניי אחרי ההו-הא והיריות, זה להבין שזה כואב. הבמאי מיכאל הנקה אמר שבסרטיו, חשוב לו לביים אלימות כואבת ומייסרת כדי שלא יחשבו שזה משחק, כדי שהזוהר והפנטזיה לא ייצרו ניתוק או ריחוק, שבצופים תידבק התחושה שזה באמת כואב ומדמם, עם מחיר כבד. זאת המציאות לצערנו".
איך אתה מסכם את החוויה שלך ב"השוטרים"?
"רוצה להגיד תודה לכל החבר'ה המוכשרים, גם אלה שעבדתי איתם וגם אלה שלא. הייתה לי חוויה ישנה-חדשה שעושה טעם של עוד. כולם שיא הכישרון, שיא המקצועיות: היוצרים יובל ורותם, הבמאי דן, קודה תקשורת וזהר חנוני. אלה אנשים שלקחו את הפרויקט הגדול הזה וגרמו לו לקרות. מקווה שנמשיך בעשייה הזו, כולנו".