כתובעת פלילית במחוזות ירושלים ומרכז ולאחר מכן כקצינת חקירות בימ"ר מרכז, שלי היאט ניהלה מאות פרשיות גדולות ומתוקשרות: תיקי רצח, סחר בסמים, סחיטות באיומים, פשע מאורגן - היא ראתה ושמעה הכל.
לכן, זה לא ממש מפתיע כשבמקביל לעזיבת המשטרה ולפתיחת משרד עורכי דין משלה, הצטרפה לצוות הסדרה "השוטרים" בתור יועצת משטרתית. "בדיוק כשעזבתי הכרתי את יובל יפת (יוצר הסדרה) שחיפש מישהו שייעץ לו בענייני משטרה. העולמות שלנו מאוד התחברו", מתארת היאט בשיחה עם mako, "בגלל הרקע במשטרה יש לי ידע על החוקים והנהלים, מה מותר ומה אסור, וגם ידע משפטי. אני יודעת איך עבריינים עובדים, מדברים ופועלים. לייעץ לסדרה כזאת, מבחינתי זה המשך טבעי למה שעסקתי בו בתקופתי במשטרה".
"היוצרים העבירו לי בכל פעם תסריט לפרק והיינו עושים על זה דיון: מה יכול להיות, מה לא יכול להיות. מהדברים הקטנים כמו באיזו דרגה או יחידה השוטרים צריכים להיות, ועד לדברים הגדולים. במארב בתחנת הדלק, בסיום קרב היריות, העבריין רץ ולקח איתו את ה-DVR. זה משהו שעבריינים עושים. לפני שמאור עזרא השתחרר הסנגורים, שרצו להשיג הסדר טיעון, היו בלחץ שלא ייפתחו תיקים נוספים שקשורים אליו. הייתה גם התנהלות הפרקליטות והבטוחות שהם דרשו. אלה דברים שבאו מתוך העולם שלי".
עד כמה התוצאה הסופית נאמנה למציאות?
"ליוצרים היה חשוב להיות מאוד מדויקים ברמת הנהלים והחוקים. הם מאוד שמו לב לפרטים הטכניים. כשהכרתי אותם הם שאלו אותי אם ראיתי את העונה הראשונה. עניתי שאני לא רואה סדרות משטרה כי בתור מישהי שמכירה את התחום, הטעויות נורא מפריעות לי. אני שמה לב רק לזה ולא נהנית מהתוכן".
איך שומרים על איזון בין האמינות לבין זה שבסוף, מדובר בסדרת טלוויזיה שצריכה להיות גדולה מהחיים?
"היו דברים שהבמאי כן רצה לשנות כדי שזה ייראה יותר הוליוודי, יותר מעניין. העונה הראשונה הייתה אחד לאחד, כפי שהדברים קרו. בעונה השנייה היוצרים בנו סיפור חדש, המצאה שלהם, אבל היה להם חשוב שעד כמה שהאירועים קיצוניים, שיוכלו להתקיים גם במציאות. עיקר העבודה הייתה בשלב הכתיבה, אבל גם בזמן הצילומים: איך שוטר צריך להחזיק נשק, איך שוטר עושה חיפוש, איך אוזקים. אלה דברים שלקחתי בהם חלק".
כתובעת, קצינת חקירות וכיום עורכת דין פלילית, אין פחד כשמתעסקים עם משפחות פשע? בטח בימים שבהם הקווים האדומים והקודים מיטשטשים.
"היו מקרים שעבריינים החליטו לפעול נגד אנשי חוק, אבל לרוב אנשי החוק הם לא המוקד. מתי זה כן נהיה אישי? כשהעבריין מרגיש שהשוטרים משחקים 'מלוכלך'. מבחינת עבריין שנמצא במעמד בכיר, זה סוג של עבודה. הם יודעים שכחלק מכללי המשחק הם ייעצרו, ייכנסו לכלא וישתחררו. קצין החקירות, הפרקליט והתובע הם לא המוקד, אלא אם העבריינים מרגישים שהתנהגו אליהם לא לפי החוקים. ברגע שהם מרגישים את זה, הכללים משתנים".
עו"ד היאט הובילה כאמור תיקים גדולים ומדוברים, בהם פרשת הכדורגלנים והקטינות. שחקני מכבי תל אביב בכדורגל, עומר אצילי ודור מיכה, נחשדו כי קיימו יחסי מין עם בנות 15. הפרקליטות סגרה את התיק נגדם מחוסר אשמה כשהתברר כי לא ידעו על גילן האמיתי, אך מתחה ביקורת חריפה על השניים ועשתה הפרדה בין הרף הפלילי לבין העבירה המוסרית והערכית.
"תיק הכדורגלנים והקטינות לא היה ברף פלילי גבוה, אלא בתחום האפור של המוסר. כשניהלתי את התיק הזה, היה לי חשוב לשמור על הזכויות של כולם - וגם שבסוף ייצא מזה איזשהו מסר. מבחינת עבירות המין, הם לא ידעו שהן בנות 15, חשבו שהן בנות 17-17 וחצי - שזה אולי חוקי, אבל הציבור בישראל הבין שגם אם משהו חוקי, הוא לאו דווקא נכון מוסרית. זה עורר דיון, וזה אפילו יותר חשוב מהתוצאה המשפטית בתיק הזה".
איך הייתה ההתמודדות שלך כאישה מצליחה שפעלה בתוך מערכת גברית מאוד?
"הרגשתי את זה מאוד. בתפקידים המבצעיים והחקירתיים יותר, יש פחות מאחוז של נשים בתפקידי קצונה. בכלל, החשיבה במערכת המשטרתית גברית מאוד. חשיבה טורית יותר. נשים יודעות להסתכל בצורה יותר רחבה, לעבוד בכמה מישורים, לא כמו בטור. אני, לעומת אחרים, לא מונעת מאגו. אני יכולה להתחיל איזשהו מהלך, להבין שאני לא בכיוון הנכון ולשנות אותו. זה לא מאפיין חשיבה גברית, וחבל".
הרגשת שיש שוטרים שלא בדיוק מקבלים אותך?
"לגברים קשה לפעמים לראות אישה עושה את אותו תפקיד כמוהם. הם מרגישים מאוימים מזה, או שזה מוריד מהם. עשיתי תפקידים מאוד גבריים ואף פעם לא ביקשתי הקלות, לא ביקשתי שיתחשבו בי בגלל שיש לי ילדים ואני צריכה לחזור הביתה. תמיד הסתדרתי, נתתי את הכל. אני לא אישה במובן הקלאסי. יש לי תחומי עניין שנחשבים לגבריים, החיבור שלי לגברים מאוד טבעי, אני מבינה ומתחברת לחשיבה גברית - אבל אני אישה".
כשהיאט מציינת את התחביבים שלה, היא מתכוונת לספורט אקסטרים. הארדקור. בהצצה לחשבון האינסטגרם המפואר שלה מתגלה דמות שהכי שונה מאיך שאתם מדמיינים עורכי דין. "אני לא שגרתית, אוהבת אקסטרים, אדרנלין. מכאן גם המשיכה שלי לתחום הפלילי, תחום מלא בצבע, בדופק גבוה. תיקים שקורים מהר: מעצרים, שחרורים, הכל מאוד דינמי, מאוד דרמטי. זה בדיוק מתאים לי ולאופי שלי", היא מספרת.
"אני אוהבת אופנועי שטח, גלישה בים, מתאמנת כבר שש שנים באגרוף תאילנדי, פעמיים בשבוע. אני אוהבת מאוד לטייל בעולם, נוסעת הרבה לחוץ לארץ. אני חיה בקצב מאוד גבוה, אוהבת לעשות דברים מהר וחזק. ככה גם בתיקים שלי. לא משנה אם זה תיק קטן או גדול, אני נותנת את ה-100% ומטפלת בזה כדבר הכי חשוב ודחוף בעולם. אני לוקחת רק תיקים שאני מתחברת אליהם והם נמצאים אצלי בלב ובנשמה".
איך זה הסתדר כשהיית במסגרת סגורה ומקובעת כמו המשטרה?
"היה לי קשה עם הדברים האלה במשטרה. אני מאמינה בלחשוב מחוץ לקופסה, לא ללכת עם הזרם. לא הייתי מאלה שכשהמפקד אומר משהו, כולם מיד מהנהנים. תמיד אני הייתי זו שאומרת אם הרעיון לא טוב. אני לא מיינסטרים. אני מסתכלת על דברים כאילו זו הפעם הראשונה בעולם, לא עושה משהו כי ככה עושים אותו. אני מפעילה חשיבה יצירתית ומקצועית".
מה המשפחה חושבת?
"הילדים שלי גם כאלה. אני נוסעת הרבה לתאילנד, להתאמן באגרוף - והילדים באים איתי. בן הזוג שלי טייס באל על, הוא בדרך כלל לא יכול להצטרף אלינו לנסיעות, אז אנחנו נוסעים לבד. אני מאמינה שככה צריך לחיות את החיים, בהכי חזק שלהם. החיים קצרים, יש מספיק קשיים - צריכים לדעת גם ליהנות".