כמעט בלתי אפשרי לדמיין איך נראו החיים בנהריה בצל ארגון הפשע של מיכאל מור. שנים לפני פרשת "השוטרים הנוקמים", מור צבר כוח ומעמד, ובחלוף הזמן גם סטטוס של עבריין שלא מתחשב בחוקים הלא כתובים של העולם התחתון. כך מספר העיתונאי לשעבר וכיום דובר עיריית חיפה, אלירן טל, בפודקאסט "השוטרים" בהנחיית ניב שטנדל. טל, שסיקר את האירועים בנהריה בתור כתב רשות השידור בחיפה ובצפון, מפרט על ההבדלים בין עלילת הדרמה החדשה לבין האירועים במציאות, ומספר על הלך הרוח בעיר באותה התקופה.
>> לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן
"הסצנה המפורסמת שראינו בסוף הפרק הראשון, שהוא יורה טיל לאו לעבר תחנת המשטרה, היא סצנה שלמרבה התדהמה קרתה באמת בשנת 2003", משחזר טל, "למזלנו במציאות לא היו נפגעים, רק נגרם נזק כי זה קרה בשעות הלילה. זה בעצם מה שמיתג את מיכאל מור כעבריין שהוא לא מיינסטרים בעולם הפשע והוא שובר את כל המוסכמות. טיל לאו על תחנת משטרה זה לא דבר שאנחנו רואים גם בשיקגו. יש כל הזמן עליית מדרגה. בכמה שנים מור בנה את עצמו ובמקביל שלט על העיר. זה נשמע היום כמו חומר לסדרה, אבל זאת הייתה המציאות. לפחות לפי הפרקים הראשונים של הסדרה, היא די ממחישה את מה שקרה בנהריה באותם ימים".
ראש העיר בפועל
דרמת המתח "השוטרים" (שני, אחרי החדשות בקשת 12) נכתבה בהשראת אותם אירועים אמיתיים, ומגוללת את סיפורם של אנשי יחידת הבילוש במלחמה נגד הפשע בנהריה. בשלב מסוים הבלשים מבינים שכדי להגן על החוק צריך להפר אותו, ולמעשה חוצים את כל הקווים האתיים של משטרת ישראל. "אם תשאל את השוטרים האמיתיים , 15 שנה אחרי, הם לא רואים את עצמם כעבריינים. הם רואים את עצמם כשוטרים שהחליטו להגדיל ראש בתוך הכאוס הזה בנהריה. אחד השמות שקראו להם אז היה 'העבריינים במדים', אבל יש כאן שוטרים שבאמת נקלעו לסיטואציה אישית ומקצועית שהיא בלתי אפשרית. חלק גדול מהשוטרים, גם אם לא היו פועלים כמותם ולוקחים את החוק לידיים, בהחלט מזדהים, מבינים ואפילו מחבקים אותם".
ואיך זה באמת היה, הוא שלט בעיר והמשטרה לא התעמתה איתו?
"הוא התחיל בקטן, כנספח של עבריין בשם זוננשווילי, שהיה מבוגר ווותיק יחסית, וכך הוא בנה את האימפריה שלו. הוא גייס אנשים צעירים, שבהמשך גם הפכו ליריבים שלו, כמו הרוש ואחרים, ובנה מתחת לאף של המשטרה, ואולי אפילו בחסות המשטרה, את ארגון הפשע שלו. עד לשנת 2003, כשירה טיל לאו על המשטרה, לא כולם הכירו אותו, התושבים כן, הם חיו בפחד".
למה לדעתך לא עצרו אותו?
"בוא נשים את הקלפים על השולחן, זה לא עניין אף אחד מה קורה בנהריה. גם במחוז הצפוני שנהריה היא חלק ממנו, אף אחד לא בא ואמר 'בוא נזהה את ארגון הפשיעה שקם ומתעצם ונעצור את זה'. היה פחד, מה שמתואר בסדרה זה מדויק. מה שמיכאל מור רוצה, זה מה שקורה. צריך להבין, מור הטיל אימה לא רק על התושבים, אלא גם על פקידים ומנהלים בעירייה. הוא שלט בנהריה, מיכאל מור היה ראש העיר בפועל".
"אם תשאל את השוטרים האמיתיים, 15 שנה אחרי, הם לא רואים את עצמם כעבריינים. הם רואים את עצמם כשוטרים שהחליטו להגדיל ראש בתוך הכאוס הזה בנהריה"
פגשת אותו כשסיקרת את האירועים?
"ראיתי אותו כמה פעמים בבתי קפה עם השומרים שלו, הוא היה בנוי לתלפיות. מיכאל מור היה מאיים גם בחזות. כשרואים אותו הוא משדר גלי פחד לכל עבר. צריך להבין שמיכאל מור איבד את אחיו בדרי, ולא מעט מהחיילים שלו נרצחו. גם המשפחה שלו, כולל ההורים, היו על הכוונת עם ניסיונות לפגוע בהם וזה לא הזיז לו. הוא לא הניד עפעף והחליט שהוא הולך עד הסוף. זה רק מראה לך שהבן אדם לא רואה בעיניים".
לא מסכימים לדבר
לדברי טל, כלפי חוץ לא נראה שמור מבין יותר מדי, אבל למעשה הוא עבריין מתוחכם שיודע מה החוזקות והחולשות של המשטרה ומנצל אותן לטובת האינטרסים שלו. "הוא יודע למדר את עצמו, איפה להצטלם כדי לא לקשור את עצמו לזירות", מבהיר טל על דרכי הפעולה של מור, "אף פעם לא יהיו פלאפונים סלולריים, אנחנו מדברים על שנות ה-2000, אני מזכיר, אין דבר כזה שהוא ידבר עם החיילים שלו ושיהיו להם טלפונים זמינים בשיחה. הוא יודע את רזי המקצוע".
"הסצנה המפורסמת שראינו בסוף הפרק הראשון, שהוא יורה טיל לאו לעבר תחנת המשטרה, היא סצנה שלמרבה התדהמה קרתה באמת בשנת 2003"
גם בפרק האחרון של "השוטרים" צפינו בטקטיקה של מאור עזרא, ראש ארגון הפשע, כשהוא מצטלם באירוע בעוד חייליו מבצעים תקיפות נגד המשטרה. וזאת לא הסצנה היחידה שדומה למציאות. "ראינו בפרק הראשון את הסצנה של הירקן שקיבל רימון רק כי הבן שלו לא בא טוב למאור בעין", טל חוזר אחורה ומשחזר את הלך הרוח של אותה תקופה בנהריה, "אני זוכר שכשאני הגעתי וניסיתי לדבר עם התושבים, הם לא הסכימו. כולל עסקים שידעתי שנסחטים על ידי מור. עבור חלקם אלה סכומים מאוד כבדים, אבל העיקר לשמור על הבריאות והמשפחה שלהם".
איזה סצנות נוספות בלטו לך בדמיון למציאות?
"בלטה לי במיוחד הסצנה שהשוטרים מתבקשים לעשות חיפוש על האנשים ומסרבים. הוא מדויק גם למציאות של נהריה באותן שנים. כי השוטרים, ובטח הזוטרים שבהם, היו גרים בנהריה או בסביבה. צריך להבין את הסיטואציה שהילדים של השוטרים לומדים לפעמים בבית הספר בו לומדים הילדים של מיכאל מור או של החיילים שלו. הם פוגשים אותם בסופר, הם פוגשים אותם בשכונה ולכן אתה מרגיש את הפחד הזה. גם אז, כשדיברתי עם אותם שוטרים וקצינים הם הודו שהם לא רוצים להתעסק עם המשפחה הזאת, הם יתעסקו בפשיעה הרגילה ובטיפול השוטף".