>> לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן
החוקים הלא כתובים בין עולם הפשע למערכת החוק השתנו בשנים האחרונות. סקירה מהירה במדורי הפלילים מעלה שגם במשטרה מזהים את המגמה החדשה בשטח, כשהדור הצעיר עולה בסולם הדרגות של העולם התחתון ותופס את מקומם של ראשי הארגון הוותיקים. הם נועזים יותר, מתגרים יותר ובעיקר מרגישים שאין להם מה לאבד, להיפך, הם צריכים להוכיח את מעמדם בעולם התחתון. "חלק מהדרך לגבש זהות וליצור לעצמך מוניטין, זה העובדה שאתה מספיק אמיץ להתנגש עם שוטרים. על ידי זה אתה קונה לעצמך שם", מסביר קובי סודרי, עורך דין, פרשן משפטי ואיש תקשורת שהיה בעברו הצבאי גם חוקר מצ"ח ומפקד יחידת הסוכנים הסמויים, "אני זוכר שבסוף שנות ה80, כשהייתי עושה חיפושי סמים ביפו, באופן אוטומטי, כל חיפוש כזה היה מלווה באירוע של אלימות. עכשיו, למה? כי חלק מהמנטליות של העבריינים מול השוטרים אומרת – 'אתה רוצה לשחוט אותי? אני לא אשחט כמו כבש. על הדרך, אני אראה שאני נותן מכות, ואז לפחות, גם אם תפסת את הסמים שלי, אני הראיתי שאני מספיק גבר לאנשים שסביבי'".
למרות שלכאורה זה מסבך אותי בעוד עבירה.
"עוד עבירה זה זניח מבחינתם. צריך לזכור שככל שאתה מקרין יותר אלימות, אתה גורם לפחד בקרב יותר אוכלוסיות. אז זה פחד באוכלוסייה האזרחית התמימה, פחד בקרב האוכלוסייה העבריינית שאולי חושבת להתמודד איתך ופחד אצל רשויות אכיפת החוק. הדוגמה של סיפור נהריה היא דוגמה מצוינת – בא צוות סיור לעימות ואומרים לעצמם, 'רגע תנו לחזור הביתה בשלום, אני צריך עכשיו לעשות מאבק אלים? אני בכלל לא מסתכל, לא ראיתי את האירוע, מה היה באמת אירוע? מישהו דקר מישהו? לא יודע לא ראיתי'".
למה הפחד חשוב?
"בהתמודדות עם עולם הפשע אתה לא יכול להיות חמוד ומנומס. הכללים נורא פשוטים – מישהו נתקל בך עם הכתף ואתה אומר סליחה? הזמנת לקבל עוד פצצה לפנים. לכן אין ברירה, בהתנהגות יסוד שלך אתה חייב להיות תוקפן, מי שלא מבין את הקודים האלה, לא יכול להתמודד מול עולם הפשע. עכשיו השאלה החשובה היא איזה סוג של אלימות אתה מפעיל? כי ברגע שאתה מפעיל את אותו סוג אלימות כמו העבריין, מה בעצם ההבדל בינך כשוטר לבין העבריין?"
אין הוקוס פוקוס
דרמת "השוטרים" (שני בקשת 12), נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים שהתרחשו בנהריה בשנות ה-2000. היא מגוללת את סיפורם של אנשי יחידת הבילוש במלחמה נגד ארגון הפשע שמטיל אימה על התושבים בעיר וגם על תחנת המשטרה המקומית. כך למעשה הסצנה אליה מתייחס סודרי מציגה את צוות הסיור שנדרש לבצע חיפוש על חייליו של הארגון, אך מסרב פקודה מהפחד שאלה יפגעו בו. בפודקאסט "השוטרים" בהנחיית ניב שטנדל, מספר סודרי על ההתנגשות שבין מערכת האכיפה לעולם התחתון. "מי שעוסק בפשיעה לא עושה את זה כתחביב או עיסוק לגיטימי, זה אדם שמלכתחילה מבנה האישיות שלו ודפוסי ההתנהגות שלו הם אנטי חברתיים. זה חלק בלתי נפרד. ברגע שיש מערכת אכיפת חוק, נוצרת מיידית התנגשות בין המערכת הזאת לבין העבריינים. ההתנגשות הזאת אף פעם לא יכולה להיות נקייה לחלוטין".
אבל מקובל לחשוב שיש קוד שעבריינים לא פוגעים ישירות בשוטרים ובמשפחותיהם.
"אנחנו צריכים לדבר על ענייני הקודים האלה. קודם כל, הקוד הזה לא נובע מאישיות ג'נטלמנית. זה לא בגלל שעבריין, שלוקח דמי חסות, רוצח עבריינים אחרים וסוחר בסמים, אומר לעצמו 'זה לא מוסרי לפגוע בשוטר', לא, הוא עושה את זה אך ורק מתוך חשבון של עלות תועלת. הוא אומר לעצמו אם אני אעשה את זה, אני אשלם מחיר שהוא לא כדאי לי. מי שמצליח לשרוד בעולם הפשע, לעבור שנים בתי סוהר, מאבקים התמודדויות עם משטרה ובטח מתחיל להקים משפחה, מגיע לאיזשהו מצב של עייפות שהיא עייפות נפשית, אין מה לעשות כולם בני אדם".
"חלק מהמנטליות של העבריינים מול השוטרים אומרת – 'אתה רוצה לשחוט אותי? אני לא אשחט כמו כבש. על הדרך, אני אראה שאני נותן מכות, ואז לפחות הראיתי שאני מספיק גבר לאנשים שסביבי'"
לא סתם הוא בן אדם נרדף, בן אדם שהוא חשדן.
"בוודאי, יש הבדל בין מצב שאתה בגיל 20 ואז יש לך אש בעיניים לבין מצב שאתה כבר בן 40 עם אישה וילדים. אתה לא בנוי שכל שני וחמישי יש חיפושים בבית, אבא עצור, השכנים יודעים וכו'. אז הרעיון הוא לעבור מעיסוק בפשיעה לעיסוק בעסקים לגיטימיים לחלוטין. ונקודת החיבור הזאת בין פעילות עבריינית וכסף עברייני, זאת נקודה שהיא יכולה להיות נקודת תורפה כשאתה בא להתמודד איתה".
אז איך המשטרה מתמודדת עם זה?
"בעבודת המשטרה אין הוקוס פוקוס, לא צריך להיות איזה קוסם. יש את הדברים שעשו לפניך ושימשיכו לעשות אותם גם אחריך. איך לחפש את נקודות התורפה של הארגון? מבחינה הסתברותית, עבריינים מייצרים לך כל יום אפשרויות לתפוס אותם. החל מעבירת תעבורה, דרך מכירת סמים וכלה בעבירות מיסוי. לכן, החכמה היא לפרוס רשת מספיק רחבה עם מספיק מקרים שבהם אתה מנסה לאתר את האנשים שבאמצע. לאו דווקא את מאור עזרא, הוא דווקא האחרון שאתה מחפש".
מה דרך הפעולה?
"למשל אתה אוסף מידע על פעיל בארגון, ואז אתה מגלה שכשהוא הולך לעבודה, פעיל אחר מבלה עם אשתו ויש לך לצורך העניין הזה גם אינדיקציות. אז יכול להיות שאתה מתלכלך וכשאתה יושב איתו, אתה אומר לו 'כשאתה הולך למכור בשבילו סמים או לאסוף מעטפה עם כסף, האמא של הילדים שלך, זאת שבבוקר נישקה עם השפתיים את הילדים, בצהריים נישקה אותו עם אותם שפתיים'".
גם משקרים בעניינים כאלה?
"הוא לא טמבל. אבל אתה מבין את הסיכון שאתה לוקח בעניין הזה. נגיד שאתה מביא מישהו לפגישת מודיעין שאתה מנסה לגייס אותו והוא לא רוצה. אז אתה אומר 'אין בעיה, רוצה לשחק מלוכלך? על הכיפאק'. לא צריך מכות חס וחלילה, פשוט לוקחים אותו בניידת בילוש עם ארבעה בלשים, הוא יושב מאחורה. כשמגיעים לשכונה שלו, נוסעים לאט לאט, עוצרים באמצע, פותחים את הדלת ואומרים לו 'ביי חיים, אל תשכח להיות בקשר'".
מסמנים אותו.
"לא צריך לסמן אותו, 'תודה על הכל, אל תשכח להתקשר', וגמרנו. זה משחק מלוכלך אבל זה מה שהרבה פעמים גם הציבור הרחב לא מבין ובטח המשפטנים לא מבינים, בטח לא כאלה שגדלו בשטח. אתה לא יכול לעבוד בתוך בור ביוב ולא לצאת מסריח אתה לא יכול להיכנס לחדר ניתוח כרופא ולהגיד 'אני מבקש שהרצפה תהיה נקייה ומחוטאת עד סוף הניתוח'. לא, יש לך שם דם יש שאריות של מעיים, שברים של עצמות והכל בתוך ניתוח. אותו דבר כשאתה מתעסק בעולם הפלילי, בטח כשאתה רוצה להיאבק בעניין הזה, אין ברירה".
"יש הבדל בין מצב שאתה בגיל 20 ואז יש לך אש בעיניים לבין מצב שאתה כבר בן 40 עם אישה וילדים. אתה לא בנוי שכל שני וחמישי יש חיפושים בבית"
את זה אתה אומר שמשפטנים לא מבינים?
"הרבה פעמים לא מבינים. לא מבינים מסיבה אובייקטיבית, לא בגלל שהם מוגבלים שכלית. אני אתן לך את הדוגמה הכי בסיסית – כמה משפטנים אי פעם השתתפו בחיפוש? כמה פעמים הם הבינו מה זה לעשות חיפוש, לא בצהלה, סליחה על התיוג, 'שבאים ואומרים טוק טוק שלום, אפשר להיכנס?', אלא במקום שאיך שנכנסת יש שריקות וכל השכונה למטה, או שאתה מגיע לחיפוש בבית ומישהו יוצא אליך עם סכין. לא פעם אנשים מאבדים את קור הרוח שלהם".
וזה קורה בקרב שוטרים. מה עם האזרחים?
"כשיושב לו האדם הנורמטיבי הזה, שלצורך העניין קוראים לו אמסלם כמו בסדרה, גם ככה הוא חושש ורועד אז ברגע שהוא מצטרף לאווירה הכוללת, למה שהוא יעשה את זה? המשטרה לא מתמודדת עם הכל, כי באמת המשטרה היא לא איזה גוף של קוסמים. ברגע שלמשטרה לא יהיה שיתוף פעולה קהילתי, ואנחנו רואים את זה דרך אגב במגזרים, בעיקר במגזרים החרדים והערבים ששם שיתוף הפעולה הוא קטן, בעייתי ומורכב יותר, אז ברור שמשטרה לא תצליח".
איזה מסר עבר לדעתך בפרשת השוטרים הנוקמים?
"לא יעלה על הדעת שאחרי פרשת נהריה מי ששילם את המחיר היו רק השוטרים. הם עשו עבירות, הם היו צריכים לשלם את המחיר בעניין הזה, על זה אין ויכוח. אבל העובדה שברמה הארגונית, ועדת הבדיקה המשטרתית לא מצאה להטיל אחריות על גורמי הפיקוד, ברמת התחנה המרחב והמחוז, אני חושב שלא הייתה צריכה להיות בכלל ועדת בדיקה, אני חושב שאחרי אירוע כזה כל דרגי הפיקוד היו צריכים להתפטר במקום, להניח את המפתחות לבוא ולהגיד 'אם הגענו למצב כזה אנחנו כמפקדים נכשלנו בעניין הזה'. אני רוצה לקוות שכן הפיקו את הלקחים".