>> לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן
דרמת "השוטרים" הגיעה לסיומה אמש (שני), עם איום נוסף שמרחף מעל אנשי יחידת הבילוש. בסצנת הסיום הם מוצאים את שמם מודפס על מודעת אבל בעיתון מקומי, מה שאולי נראה כמו אירוע שנכתב מפרי דמיונם של יוצרי הסדרה, רותם שמיר ויובל יפת, אבל למעשה אכן קרה במציאות. קטעים נוספים בעלילה נכתבו בהשראת האירועים האמיתיים שקרו באמצע שנות ה-2000 בנהריה, בפרשה שמכונה בפי רבים "השוטרים הנוקמים" או "העבריינים במדים". במסגרת הפרשה, חמישה שוטרים לקחו את החוק לידיים והניחו מטעני חבלה בביתו וברכבו של מיכאל מור, זאת בתגובה לזריקת רימונים על ביתם ואיום ממשי מצידו על חייהם.
בפודקאסט הסדרה, בהנחיית ניב שטנדל, מספרת ענת סטלינסקי, בימאית, עורכת ויוצרת סרט הדוקו "השוטרים הנוקמים" (הערב אחרי החדשות, קשת 12), על הסיפור שהצליח לזעזע מדינה שלמה. "מה שהכי משך אותי בסיפור זה שהוא דו משמעי. כולם יודעים מה קרה, העובדות מונחות, אבל הדרך להסתכל עליהן היא כפולה. השוטרים לקחו את החוק לידיים, הם פשעו אבל גם הגנו על עצמם, השאלה היא כל הזמן האם זה היה מוצדק או לא מוצדק".
את זוכרת איך בכלל נתפסת על הסיפור?
"כן, ידעתי שאם אף אחד מהשוטרים לא יתראיין אין לי סיבה לעשות את הסרט הזה. מבחינתי יש לסרט זכות לחיות רק אם מישהו מהם ידבר. אפשר כמובן לעשות כתבה על השוטרים, אבל בסרט דוקומנטרי צריך שיהיה גיבור שיספר לך את הסיפור ממקור ראשון. גם כדי להזדהות איתו, לכעוס עליו – זה מה שניסיתי שהצופה יעבור איתו בסרט".
את כעסת עליו?
"אני הבנתי אותו מאוד".
אנחנו מדברים על אלדד חדד, היחיד שהתראיין לסרט, שגם אנחנו ניסינו לראיין לאורך השנים והוא מתרחק מזה.
"זה לא מקרי שאלדד הוא היחיד שהתראיין, הוא היחיד שבעצם נשאר קצת מאחור. גם בנהריה פיזית. כל השוטרים עזבו את העיר, התקדמו בחיים, יש להם ילדים ומשפחות, אבל אלדד נשאר מאחור".
"הקול הזה שרוצה לדבר, הוא קיים בכולם. כשדיברתי עם השוטרים אוף קאמרה - הבטן שלהם מלאה, הם יכולים להגיד דברים מדהימים וזה אוצר שלא נפתח"
ביולי 2009, הורשעו ארבעת השוטרים, אלדד חדד, יניב אשור, רמי מוסא ויוסי לוי בעבירות של נשק, מרמה והפרת אמונים, ונשלחו למאסר של שנה. בפועל, קיצור העונש הביא לשחרורם לאחר כחצי שנה בלבד. בעודם מרצים את המאסר, נורה אחיו של חדד ברגלו, וגם לאחר השחרור חדד עצמו הבין שהוא נמצא על הכוונת. "כשהגעתי הביתה אחרי שהשתחררנו, לקחו לי את הנשק. אני רגיל להיות עם נשק כל הזמן, זה חלק מהגוף שלי", שחזר חדד בסרט הדוקו, "זאת הייתה שנת אבל של אבא שלי, הייתי הולך לשלוש תפילות ביום. בית הכנסת נמצא בתוך השכונה עם כל הנפשות הפועלות, והם פשוט היו שם, חיכו. הבנתי שהם הולכים לפגוע בי, דיווחתי למשטרה והם לא עשו שום דבר".
>> זה מה שקורה עם "השוטרים הנוקמים" היום
חודש וחצי מאוחר יותר, חדד יצא מבית הכנסת לכיוון הבית של אימו, כשלפתע הגיח מולו אופנוע עם שני רוכבים עליו. "איך שאני מסתובב, בחור אחד קופץ מהאופנוע ומכוון את האקדח לכיוון הראש. שמעתי את הירי, הרגשתי את הפגיעות וקרסתי", פירט חדד על ניסיון ההתנקשות, "פתאום היה שקט כזה, כנראה נגמרו לו הכדורים. הוא הסתכל ואני לא זזתי, אמרתי שאם הוא מתקרב, בשארית כוחותיי אני תופס דנ"א, לפחות שזה יהיה. הוא עלה על האופנוע והם נסעו. אני זוכר שצעקתי 'ידעתי', אלה המילים הראשונות שאמרתי. משם התחילה ההתמודדות".
חדד ניצל מניסיון ההתנקשות, אך נפצע באורח קשה והתחיל בתהליך שיקום. הנשק הוחזר אליו, ובשנים הבאות המשיך להתמודד עם איומים בלתי פוסקים על חייו וחיי משפחתו. "זה משהו שאתה מתרגל אליו עם הזמן – להיות דרוך. אני בלופ כזה שהולכים לפגוע בי", הודה חדד בסרט, "הדבר הכי קשה זה הזמן, החיים שלי נעצרו בדיוק באותה נקודה. כמה דברים מספיקים לעשות בעשור? להתחתן, להביא איזה חמישה-שישה ילדים. לא רציתי לקחת אחריות על אף אחד, שבטעות אף אחד לא ייפגע בגללי".
"מה שהכי משך אותי בסיפור זה שהוא דו משמעי - כולם יודעים מה קרה, אבל אין דרך אחת להסתכל על זה"
איך היה לראיין אותו?
"וואו, מה שאנחנו רואים בסרט זה בעצם תוצאה של ראיון שנמשך שש שעות. בדרך כלל אני מראיינת אנשים כמה פעמים, אבל זה היה מאוד מורכב להביא אותו לתל אביב לצילומים, גם נפשית. אלדד לא כזה שמח לצאת מנהריה, הוא לא מרגיש ביטחון. בתקופה שאני ראיינתי אותו היה לו שומר ראש, אני לא יודעת מה קורה עם זה עכשיו. הוא היה ממש במסע של מלחמה נגד המערכת כדי לקבל זכויות של הגנה".
הוא הגיע לתל אביב בסוף?
"הוא הגיע לתל אביב, לפני זה כמובן נפגשנו והכל, עשינו שיחה מאוד ארוכה ומאוד מתישה – הוא היה ממש גיבור בדבר הזה. לא קל לו פיזית, הוא סובל, פצוע בשיקום והוא לא רוצה לקחת תרופות. לדעתי הוא לא רוצה להיות רדום, אני חושבת שהוא חי בחוויה של לופ, שבכל רגע הוא יכול להיפגע".
היה לו קשה לחזור לאירועים?
"מאוד, היה לו קשה להגיד את השם מיכאל מור".
איך הצלחת לשכנע את אלדד להתראיין?
"בגדול בתוכם, כולם רוצים להתראיין. כל מי שמרגיש שנעשה לו עוול רוצה להוציא את זה, להגיד את הצד שלו. כל השאר פשוט דמיינו מה הנזק שיכול להיות להם, ובסוף הרגישו שהנזק גדול מדי. אבל הקול הזה שרוצה לדבר, הוא קיים בכולם. כשדיברתי איתם אוף קאמרה הבטן שלהם מלאה, הם יכולים להגיד דברים מדהימים וזה אוצר שלא נפתח. בגלל שלאלדד היה פחות מה להפסיד, יכולתי לפנות אליו יותר, אבל זה לא היה קל בכלל".
מישהו ניסה למנוע את השידור?
"היה קצת עניין עם חומרי החקירה, אבל לא את השידור של הסרט עצמו. היו כאלה שיותר קיבלו את זה והיו כאלה שפחות, אבל בגדול התגובות היו טובות. השוטרים הרגישו שהצגתי את הצד שלהם נאמנה, דרך אלדד מישהו מספר את הקול שלהם".