חקירה זה סיפור מאוד מורכב, סוג של פאזל משולב במשחק שחמט, כשהצד השני עושה כמובן את כל מה שהוא יכול כדי למנוע מהמשטרה "לתפור אותו", כפי שזה מכונה. לעבריינים אין חוקים ומעצורים. בדרמת "השוטרים", צוות הבילוש של אלון שנהב וגם אנשי הימ"ר, מנצלים את אירועי המטענים כדי לנהל חקירה שתביא להפללה של ראש ארגון הפשיעה, מאור עזרא. במקביל, גם עזרא מנהל חקירה משלו כדי לגלות מי יצא למלחמה נגדו ובהמשך כפי שראינו בפרק גם מי ה"נחש" בארגון שלו. אז איך בדיוק חקירה מתנהלת, ומה שונה מחקירה בעולם הפשע? זה מה שקורה שם.
>> לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים" לחצו כאן
לתפור אותו
חודש נובמבר, שעת לילה, הייתי במשמרת בילוש של תחנת באר שבע, כשלפתע התקבלה קריאה מהמוקד להגיע לזירת רצח. המראה היה קשה במיוחד, הזירה נסגרה, הראיות נאספו והחקירה הוטלה על זרוע התשאול של ימ"ר נגב בפיקודו של רפ"ק דוד שריקי. בשלב הזה לא היה קצה חוט. המקום בו אירע הרצח היה חורשה בה עבדו נשים רבות בזנות, מה שהעיד על כך שיש במקום הרבה מאוד ממצאים שאותם החוקרים צריכים לנתח ולהבין.
מהמקום הזה מתחיל סיפור צייד דרכו אספק הצצה לאיך נראית חקירה. דבר ראשון, אנשי המז"פ אוספים ממצאים מהשטח - DNA, אופן ביצוע הרצח ועוד, את אלה יעבירו לחוקרים. במקביל, החוקרים בעזרת בלשים ושוטרי סיור אוספים עדויות של כל מי שהיה באזור בזמן האירוע או בסמוך לו. בינתיים, רכזי המודיעין מנערים את כל המקורות שלהם כדי לקבל מידע, שאותו החוקרים יהיו חייבים לסנן. מדובר בכמויות אדירות של מידע שזורם לתיק החקירה, וכל זה רק כדי למצוא קצה חוט ממנו ניתן יהיה להתחיל לעבוד בכלל.
הבעיה עם חקירה באלימות זה שאנשים יגידו לך מה שאתה רוצה - לא פעם ארגוני פשיעה רצחו אנשים שלהם, למרות שאלה לא עשו כלום
חוקרי זרוע התשאול החלו לבנות תמונה שתספר להם מה קרה בזירה, שיחזרו את צעדיה של הקורבן, תישאלו עדים. בזכות תשאול הם עלו על העובדה שלנרצחת היה מכשיר טלפון מסוג מסוים. בתחילת הדרך, עלה החשד שהרוצח הוא תושב באר שבע, אבל בסופו של דבר מכשיר הטלפון הוביל אותם לדהריה שליד חברון, ובעזרת עוד כמה פעולות מסווגות הם הגיעו לשני אחים, אחד מהם היה הרוצח.
בנקודה הזו, מגיע רגע השיא של החקירה. השלב בו החוקר רוצה להוציא הודאה מהחשוד ברצח ובנוסף להוציא ממנו פרטים שרק הוא אמור לדעת. לפני שמכניסים אותו לחדר, צוות החקירה יושב ובונה את התשאול, מה להגיד ואיך, מה להראות לו ומתי, האם לצעוק ולהפחיד או שבכלל להיות עדינים. לא עובר הרבה זמן מהרגע שהחשוד נכנס ועד שהוא מבין שהחוקרים תפרו אותו מכל הכיוונים. הרוצח, קטין שב"ח, מודה ברצח שהיה בגלל ויכוח על 150 שקלים.
אין דין ואין דיין
חקירה תתחיל לרוב בתמונת הפשיעה באזור ובממצאים פורנזיים שהמוכר מכולם הוא ה-DNA. כל אדם שנכנס לזירה משאיר משהו שאותו צריך למצוא, לחבר לתמונת הפשיעה והמודיעין ואז לתרגם לראיות עבור בית המשפט. לא פעם יהיה מדובב, סמויים שעוקבים אחרי החשוד ואפילו אוספים ממצאים מפח הזבל שלו או שלוקחים בחשאי את הסיגריה שזרק ברחוב. אבל זה לא מספיק והחוקר צריך להיות יצירתי. כאן מגיעה מלאכת המחשבת של חדר החקירות. על בסיס ניתוח האישיות של הנחקר יקבעו איך לנהוג בו. כן, יש דבר כזה החוקר הטוב והרע. האם למשל להשפיל אותו כדי לערער את ביטחונו, או שאולי הפוך, לתת לו להשפיל ולזלזל בחוקרים, שיהיה לו ביטחון עצמי גבוה ואז להנחית עליו את המכה שתטלטל אותו. האם להיות חבר שלו ואיך לקטוע לו את קו המחשבה?
חדר החקירות יכול להפוך לבמה עבור חלק מהחוקרים. כאשר המטרה היא לתפור את כל הקצוות למקבץ ראיות, שיביא את השופט להרשיע מעבר לכל ספק סביר. כמובן שזה קשה יותר ככל שהעבריין בכיר יותר. הוא לא עושה כלום בעצמו, יש לו סנג'רים. לרוב גם ישתוק או שירחיק את עצמו. אגב, לפעמים זה טוב לחוקר שהוא שותק או מרחיק את עצמו. כי זה בניגוד לראיות הפורנזיות וכך למעשה הוא מפיל את עצמו.
מהצד השני, יש את החקירות של ארגוני הפשיעה. פה אין דין ואין דיין. מי שנחשד יזכה לחקירה אלימה, קשה מאוד שבסיומה העונש יכול להיות כדור בראש. ארגוני הפשיעה לא צריכים את ההוכחה של "מעבר לכל ספק סביר". מספיק שמישהו אמר משהו על אחר, ואותו חשוד ימצא עצמו קשור לעץ ביער אפל. הבעיה עם חקירה באלימות זה שאנשים יגידו לך מה שאתה רוצה. לכן לא פעם ארגוני פשיעה רצחו אנשים שלהם, למרות שאלה לא עשו כלום. אבל לא פעם החשדות האלה הצליחו לחשוף את שרצו. אחד הסיפורים הכי מפורסמים היה של הסוכן אנטון ז"ל. ארגון הפשיעה בו פעל חשד בו שהוא סוכן משטרתי. הם עשו את הבדיקות שלהם, שכאמור לא דורשות ראיות ברמה של בית משפט. זה הסתיים ברצח של אנטון מתחת לאפה של המשטרה.