פרח אחד מפלסטיק, זה מה שהפריד בין סהר קורן ויפתח רמון לבין חצי גמר "המירוץ למיליון" - ואולי אפילו לניצחון בעונה. "הרקולסים", "המארינס", "מלח הארץ" - השניים, שהכירו בשירות הצבאי בצנחנים והפכו לחברים קרובים, נחשבו לזוג חזק ולפייבוריטים לזכייה עוד מהזנקת המירוץ באיסלנד, אלא שברגע הקריטי ביותר משהו השתבש מאוד.
במשימה האחרונה לפני נקודת הסיום, בשוק הפרחים הווייטנאמי, הזוגות התבקשו לזהות את הפרח המזויף היחיד מבין מאות פרחים אמיתיים, מבלי לגעת בהם. סהר ויפתח הגיעו ראשונים למשימה הזו אחרי קטע מירוץ מוצלח מאוד מבחינתם, אבל במשך שעות ארוכות ומייגעות לא הצליחו לזהות את הפרח המלאכותי. בזמן שענבר ואבישי, ליאור וספיר, לי ואן ואיציק ואסתי השלימו את המשימה והבטיחו את מקומם בחצי הגמר שייצא לדרך הערב (רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12), סהר ויפתח דשדשו מאחור, היו האחרונים להתייצב בנקודת הסיום - והודחו.
"איך לא מצאנו את הפרח? איך לא מצאנו אותו? זה עדיין מאוד בוער בי, גם שנה פלוס אחרי", מודה יפתח, "סהר ואני גרים ביחד ומדי פעם, בתדירות די גבוהה, אחד מאיתנו פורץ בצעקה - 'איך, איך, איך לא מצאנו את הפרח?'. זה כואב".
הייתם במומנטום מטורף בווייטנאם, הייתה הרגשה שזה שלכם.
סהר: "הרגשנו שבמאני טיים אנחנו מביאים את עצמנו שוב פעם, ששמנו מאחורינו את כל מה שהיה וחזרנו להיות 'סהר ויפתח'. ראו את זה עלינו ביום הזה - צחקנו, היינו משוחררים שוב. במדינות שלפני התנהלנו מתוך לחץ כי היינו במקומות האחרונים. פתאום כשאתה בפסגה אתה רגוע יותר, וכשאנחנו רגועים אנחנו באים יותר טוב לידי ביטוי".
יפתח: "היינו עם תחושה טובה כבר מתחילת היום. הייתה אנרגיה מאוד חיובית. היינו במקומות הראשונים והרבה יותר קל וכיף לך כשאתה מקדימה. אתה לא כל כך לחוץ, אתה לא מפחד שתודח. נהנינו מאוד. וייטנאם הייתה טובה אלינו, אבל גם אנחנו היינו טובים לעצמנו".
איך אתם מסבירים את מה שקרה לכם במשימת הפרחים?
יפתח: "אני זוכר אותנו מחפשים ומחפשים במשך שעות ארוכות. מה לא ניסינו? אני לא יודע מה בדיוק קרה שם. היה ייאוש, היה תסכול, היה לחץ ברמות הכי גבוהות שיש, היה פחד מאוד גדול שאנחנו נופלים על זה, ועוד אחרי יום כזה וכל המסע שעברנו. הרגשתי ברגעים האלה שמגיע לנו לעבור את זה ושאנחנו פשוט לא מצליחים. עברנו פרח-פרח במשך שעות".
סהר: "במשימות הארוכות האלה במירוץ, אם אתה לא מצליח בתוך שעה אתה מתחיל לאבד את זה. כשעוד היינו לבד במשימה היינו קצת שאננים. חשבנו שתכף נמצא, אבל פתאום מגיע זוג ועוד זוג ועוד זוג והם מוצאים את הפרח תוך חמש-עשר דקות. באיזשהו שלב נשארנו אנחנו עם איציק ואסתי. הדופק שלי היה על 1,000, כי זה אנחנו או הם. היה לחץ אדיר. ברגע שהם מצאו את הפרח אמרתי: זהו, זה נגמר. היה מאוד קשה לא להישבר ברגע הזה. היה לנו יום טירוף, משימה נוראית ובתכל'ס, היינו שבורים מזה".
כשסהר ויפתח הגיעו לנקודת הסיום הם הבחינו מרחוק באיציק ואסתי והבינו שהמסע שלהם נגמר. "בדרך לנקודת הסיום עוד ניסיתי לשמור על אופטימיות, שאולי הם הסתבכו", מתאר יפתח, "כשהגענו וראינו אותם הבנו הכל. עוד כשהיינו איתם במשימה האחרונה הבנתי שזה או אנחנו או הם. ברור שאני לא רוצה ללכת הביתה, אבל אני גם לא רוצה שהם ילכו הביתה. הייתי מבואס, עצוב. מה, ככה זה ייגמר לאחד מאיתנו?".
סהר, כבחור סופר תחרותי, איך זה היה עבורך?
"היה לי מאוד קשה. אתה מבין שאחרי כל מה שעברת זה נגמר. שאפנו להגיע לגמר לכל הפחות, וככל שאתה מתקדם במירוץ והזוגות מצטמצמים, אתה מבין שהסיכוי שלך גדל. אם להסתכל לרגע על הצד החיובי, לפחות זה לא קרה מדינה אחת קודם, במשימת הפנסים. אם היינו מודחים בגללי זה משהו שהיה הולך איתי לכל החיים. גם עכשיו זה יילך איתי לכל החיים, אבל לפחות הייתי עם יפתח. אם היינו מודחים בדרום קוריאה זה היה שובר אותי".
"הצטייר שאנחנו לא רוצים לעזור לאחרים, אבל אלה לא האנשים שאנחנו"
מהרגע שהמירוץ הוזנק באיסלנד, סהר ויפתח סומנו כזוג מוביל. את קטע המירוץ הראשון סיימו ראשונים והמשיכו לשמור על ההובלה במשך תקופה ארוכה. הזוגות זיהו בהם איום ופעלו כדי לעכב אותם, בין אם באמצעות עצור, פרסה או פיזית לחסום אותם מלעלות למונית. הם ידעו תאקלים עם עמית ורותם, מודי ומיקי ועידן וגיא, שמצידם מתחו ביקורת על האופן האגרסיבי לדעתם שצמד החברים הטובים בחרו לשחק את המשחק.
"יש שאומרים שלא הסתדרנו חברתית, אבל אנחנו לא אנשים של ריאליטי", מסביר סהר, "באנו לרוץ את המשחק שלנו, עשינו את מה שאנחנו מאמינים בו. זה ממש לא נכון שלא הסתדרנו חברתית. עשו עלינו יד אחת. ברגע שאותם זוגות שעשו עלינו יד אחת הלכו, שם זה הסתיים. אלה שעשו עלינו יד אחת באו עם הרקע הזה, הן מבינות איך הדברים האלה עובדים. ברגע שהן הלכו, זה נגמר. חברתית היינו במקום מאוד גבוה ואנחנו בקשרים טובים עם הזוגות עד היום".
יפתח מבהיר, "זה נכון שבמירוץ היינו במוד תחרותי ואולי בהתחלה זה הצטייר שאנחנו לא רוצים לעזור לאחרים, אבל זה לא האנשים שאנחנו. ביום-יום שלנו אנחנו אוהבים לעזור לאחרים. ככה היינו לפני המירוץ וככה היינו גם תוך כדי המירוץ. אולי זה קיבל פחות ביטוי. כשהזניקו אותנו באיסלנד עפנו על החיים שלנו, עפנו על המירוץ. באנו בקונספט של תחרות ופחות שבט כזה נגד שבט אחר. בחרנו למי להתחבר יותר ולמי פחות במהלך הדרך. זה קשה במדינה הראשונה, כשרק הוזנקנו, לקבל את ההחלטות החברתיות האלה. היום אנחנו ממש בקשר טוב עם כולם, וכמו בכל קבוצה יש אנשים שאתה מתחבר אליהם יותר ויש כאלה שפחות".
הפריעה לכם הדרך שעמית ורותם ומודי ומיקי שיחקו את המשחק, כשעזרו אחד לשני והתקדמו ביחד?
סהר: "עם כל העזרה והאהבה, בסופו של דבר זה מירוץ. אתה צריך להתמודד עם עצמך ועם היכולות שלך. אתה יכול להיעזר במישהו פעם, פעמיים, אולי שלוש, אבל בסופו של דבר, אם אין לך את היכולות האלה, זה לא יעבוד. זה מה שקרה להם".
סהר, כשעמית ורותם הודחו היו להן טענות על היחס ממך במירוץ. מה באמת קרה בינך לבינן?
"אני מדבר עכשיו עליי ועל יפתח, לא מתעסק בדברים לא רלוונטיים. אני מעדיף להתעסק בדברים חיוביים, באיזה כיף היה לנו, באיזה טוב היה, באיך התחברנו לאיציק ולאסתי - ולא בדברים האחרים".
סהר ויפתח אכן פיתחו במירוץ חברות אמיצה עם איציק ואסתי, שנשמרת עד היום. הפעם הראשונה ששוחחו הייתה כשהמתינו למעבורת לטנג'יר. אסתי התעניינה בסיפור המשפחתי של יפתח, שעד לאותה נקודה מיעט לדבר עליו במירוץ. "היה לי ברור שזה הולך לקבל ביטוי כזה או אחר, אבל לא ידעתי מתי בדיוק זה יקרה", מספר יפתח, "השיחה עם אסתי ואיציק הייתה ההזדמנות הראשונה שלנו לשבת ביחד ולהכיר. החיבור איתם מושלם".
עד כמה התכוונת שהסיפור המשפחתי יהיה נוכח במירוץ?
"זה חלק מאוד גדול ממי שאני, ואם אני הולך להביא את עצמי לידי ביטוי בתוכנית הזאת, ברור שזה יגיע. לא התכוונתי להסתיר את זה. ההפך. רציתי שזה יגיע ושיכירו אותי יותר לעומק, אבל בצורה טבעית ובאופן טבעי. אני לא מציג את עצמי כיפתח רמון, הבן של ואח של. אני יפתח וכרגע אני יפתח מ'סהר ויפתח' שרצים את המירוץ. שמחתי לשתף את איציק ואסתי וגם להקשיב להם. הם סיפרו לי את הסיפור שלהם. התחברנו שם מאוד".
"אן בחורה מושכת וחכמה והיא מצאה חן בעיניי במירוץ"
אחרי קטעי מירוץ מוצלחים מבחינתם באיסלנד, טנג'יר, מרקש וסנגל, הגיעה אזרבייג'ן שהייתה סיוט עבור סהר ויפתח - ולא רק עבורם. כשהמילה "אזרבייג'ן" מוזכרת בחדר, סהר ויפתח נעים באי נוחות בכיסא. "אזרבייג'ן מאוד יפה, אבל היא לא חייכה אלינו", נזכר יפתח בקטע המירוץ הקשוח שנמשך יממה ארוכה, "לשנינו היו כמה נקודות שבירה במהלך היום הזה".
סהר מתאר, "היה לנו יום קשה. יצאנו ממשימה, חשבנו: יאללה, נגמר, הכל טוב, את המשימה הבאה אנחנו מעיפים, ולא הצליח לנו גם במשימה הבאה. מה שכן, הביחד שלנו כן הצליח לנו. לא הייתה פעם אחת ששברנו את הכלים. אם הייתי הולך למירוץ עם אח שלי נניח או כל אחד אחר, בטוח שהיו משימות שהייתי מתחרפן ומתעצבן. ביני ליפתח זה משהו אחר".
זו הייתה נקודת השפל שלכם במירוץ?
יפתח: "באזרבייג'ן היה תסכול וייאוש ברמה הכי גבוהה, זו הייתה הפעם הראשונה שהתמודדנו עם קשיים והלך לנו נורא, אבל הכי הייתי עצבני במשימת ניסור העצים באוסטריה. ציפיתי מאיתנו להצליח את זה בלי שום בעיה ואכלנו קצת קש".
בנקודת הסיום באזרבייג'ן הייתה תחושה שמשהו מתפתח בין סהר לאן אברהמי. הפלרטוטים היו שם עוד מההזנקה, מהמפגש הראשון ליד הר הגעש באיסלנד, אבל כשיהודה לוי ראה את סהר ואן מתחבקים ארוכות בסיום היום הקשוח הזה אמר: "נרקם פה סיפור אהבה. אני רואה שקרו הרבה דברים ב-24 השעות האלה". לי צחקה: "צריכים להשאיר את סהר ואן לבד. שנלך, יפתח? ניתן להם ספייס" ויפתח אמר: "אני מרגיש את המתח פה".
סהר, אחת ולתמיד. מה קרה בינך לבין אן?
סהר: "אן בחורה שמוצאת חן. היא מושכת, חכמה, נראית טוב. לתקופת המירוץ היא מצאה חן בעיניי. הייתה שם הערכה מאוד גדולה, הדדית. הערכנו את לי ואן על הדרך שהן עושות וההתמודדות שלהן".
יפתח: "בלי קשר לקטע הזוגי והרומנטי, לי ואן הן שתי בחורות מדהימות. החיבור בינינו היה מאוד טבעי, חזק וטוב. שמחנו לעבור איתן את הדרך הזאת וזה רק הלך והתחזק תוך כדי המירוץ. באזרבייג'ן הגענו ביחד לנקודת הסיום, אחרי היום הכל כך ארוך וקשה הזה. זה רגע שמחבר מאוד. זה לא מאוד רחוק מהמסלול שעברנו בצבא. אני לא משווה כי קטע המירוץ נמשך 24 שעות ואנחנו עברנו מסלול ארוך מאוד, אבל כשאתה עובר משהו קשה ובסוף גם צולח אותו עם עוד אנשים לצידך זה דבר שמחבר אותך אליהם".
רצה הגורל ובטוויסט חילופי הזוגות מצאתם את עצמכם כזוג. זה הרגיש כמו דייט אחד ארוך.
סהר: "היה לי כיף לרוץ עם אן, אבל יחד עם זאת לא הייתה לי בעיה לרוץ עם כל אחד אחר. בחילופי זוגות אתה פתאום רץ משוחרר. כשאתה משוחרר אתה קליל יותר, לחוץ פחות, מביא את עצמך יותר לידי ביטוי. פתאום היו צחוקים בין הזוגות ואינטראקציות מעניינות. אני בן אדם מאוד תחרותי, אבל ברגע הזה, כשהייתי פחות בלחץ, זה הוציא דברים טובים ממני ומהזוגות. היה אפשר לראות את זה בכל החיבורים".
סהר ואן מצאו עצמם ב"משבר זוגי" ראשון כשבאחת המשימות בדרום קוריאה התבקשו לאכול שיפודי בשר מזעזעים העשויים מרגלי תרנגולות, איברים פנימיים וביצי דגים. סהר הצמחוני הבהיר שזה הקו האדום שהוא לא מוכן לחצות בשום אופן, גם אם זה אומר שיודח מהמירוץ: "אני לא אוכל את זה. מבחינתי, אני יכול להפסיד את המירוץ על זה", הכריז אז. אן נאלצה להתמודד לבד עם המשימה הלא פשוטה הזו.
הייתה לך התלבטות, או שידעת שאת השיפודים האלה לא תאכל ולא משנה מה?
"זה היה לי ברור. אלה הערכים שלי. אם הייתי חוזר לשם, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. זה כמו שיגידו לאיציק ולאסתי להיכנס לכנסייה או לאכול לא כשר".
יפתח, איך זה היה להביט בסיטואציה הזאת מהצד?
"כאב לי שלא יכולתי להיות שם בשביל סהר. עוד לפני שיצאנו למירוץ תיאמנו וסיכמנו שאם תגיע משימת אוכל ויהיו דברים מגעילים שהם לא צמחונים או טבעונים, אני אוכל הכל בלי לחשוב פעמיים. אלה בדיוק הרגעים שאחד יכול להשלים את השני. בחיים לא הייתי שם את סהר בסיטואציה הזאת. כשדווקא בחילופי הזוגות הוא מצא את עצמו בכזה מצב, זה כאב לי".
בקהילות הצמחונים והטבעונים הרימו מאוד על הבחירה המוסרית הזאת.
סהר: "פנו אליי הרבה אנשים שאמרו שמעריכים את זה. יחד עם זאת, אני בטוח שיש גם אנשים שאמרו: 'הגעת למירוץ, ידעת עם מה תצטרך להתמודד, היית צריך לעשות את זה'. אם זה מה שהם חושבים, זה בסדר גמור. יכול להיות שהבן אדם שאמר את זה הוא מסורתי. אם הייתי שואל אותו אם היה אוכל חזיר, כנראה שהוא לא היה אוכל. זה בדיוק אותו הדבר. כל אחד והאמונות שלו. זה שיש אנשים ששמים כיפה לא אומר שהם מאמינים יותר ממני".
היו שאמרו שחברות זה ערך לא פחות חשוב מצמחונות, שהיית צריך לשים לרגע את האידיאולוגיה בצד ולעזור לאן במשימה.
"אלה ערכים שאני חי איתם 30 שנה. אפשר להסתכל על זה מהכיוון השני ולהגיד שאני זה שהייתי צריך עזרה מאן ושהיא הייתה חברה בשבילי. אין חוק אחד שהולכים לפיו, זה תלוי סיטואציה. אני מאוד מעריך את זה שאן הייתה שם בשבילי".
הרגיש שזה קצת הרס את מה שנבנה ביניכם, שאולי קצת ירד לה אחרי זה. היא התאכזבה?
"אני מאמין שהיא ציפתה למשהו אחד וקיבלה משהו אחר. גם אני התאכזבתי מזה שנתנו לי לאכול בשר במשימה. אן שומרת כשרות ושבת. אם היו נותנים לה לאכול חזיר, היא הייתה אוכלת? כנראה שלא. אותו הדבר אני באמונה שלי. איציק ואסתי הם אנשים יותר מאמינים ממני כי היא עם חצאית והוא עם כיפה? לא. אולי אין לי כיפה, אבל אני בן אדם מאמין. אלה הדברים שאני מאמין בהם ולא מוכן לעבור על זה".
גם הרקולסים בוכים
אחד מרגעי השיא במירוץ היה מפגש המשפחות בדרום קוריאה. אחרי שבועות ארוכים שהם רחוקים מהבית, טל רמון הפתיע את אחיו יפתח ונירה קורן את בנה סהר. "זה קטע מטורף. אתה לא מצפה לזה. פתאום אתה שומע את הקול שלהם, זה כל כך מציף", מתאר יפתח, "כשהייתי רואה בריאליטי שמביאים את המשפחות, תמיד חשבתי: וואלה, התגובות מוגזמות קצת בעיניי. פתאום חוויתי את זה בעצמי. אתה חודש במירוץ, מתגעגע, המשפחה במחשבות שלך, ופתאום זה מגיע אליך ככה קרוב. זה עוצמתי ברמה שקשה לי לתאר במילים. אתה כל כך מוצף שם, זה אמוציונלי ברמות הכי גבוהות שיש. לראות אותם היה כל כך ממלא, מרים, מחזק ומפתיע. נהניתי מזה. זה מילא אותנו במוטיבציה ובאנרגיות מחודשות וחזקות להמשך".
עד כמה הייתם זקוקים לחיבוק הזה?
סהר: "עבר זמן מאז שהתראינו עם המשפחה, ובזמן הזה עברנו כל כך הרבה דברים. פתאום, בפעם הראשונה, יש לך הזדמנות לפרוק את זה. הבית זה תמיד המקום הבטוח, עם המשפחה אני מרגיש הכי בנוח. אתה חוזר בשנייה להיות מי שאתה, אחרי חודש אינטנסיבי ברמות שבמהלכו אגרנו בתוכנו כל כך הרבה. אתה מוציא את זה, את כל מה שאגרת. בשנייה זה משתחרר. זה מאוד מרגש ויש הרבה אמוציות".
נחשפנו ברגע הזה לצד אחר בכם. שחררתם הגנות. חששתם מהיום שהפרק הזה ישודר?
סהר: "אני שמח שראו אותנו ככה, שראו עוד צדדים שלנו. אם עד אותו שלב ראו אותנו מצד אחד, פתאום ראו אותנו מצד אחר. מאוד נוח וקל להתחבר למקומות האלה. שמח שרואים עוד זוויות שלנו".
יפתח: "היה לי ברור שיראו את הרגישות שלנו בשלב כזה או אחר. זה דווקא הגיע יותר מאוחר ממה שציפיתי. שנינו מאוד רגישים וגם יודעים לתת לזה מקום וביטוי, בעיקר אחד עם השני. היה לי ברור שזה גם ייצא במירוץ".
הרגע שבו סכר הדמעות נפרץ היה דווקא במונית, אחרי מפגש המשפחות, כשבשיחה מלב אל לב דיברו השניים על האסונות המשפחתיים שאיתם התמודד יפתח. "אף פעם לא ישבתי עם יפתח ושאלתי אותו שאלות על זה. יחד עם זאת, אני בטוח שהוא יודע שאם הוא רוצה לשתף דברים, אני פה לשמוע ולהקשיב", אומר סהר, "אני תמיד אבין, אני אהיה איתו. אני כן נותן לו את המקום שלו לשתף, אבל לא כופה את זה עליו".
יפתח, חשבת שתדבר על זה ככה מול מצלמות, למעשה מול מדינה שלמה?
"ביום-יום שלי יש דברים שיותר קשה לי לדבר עליהם, אבל כשהיינו שם זה לא היה דומה בשום צורה לחיי היום-יום. כשפגשתי את טליק זה הציף הכל. המצלמה לא נעלמת, הייתי מאוד מודע, אבל סוף סוף יכולתי לשבת עם סהר ולדבר על זה קצת. הרשיתי לעצמי. ברגע שהוא ראה שאני מרשה לעצמי ושאני יותר פתוח עם הנושאים האלה, אז נשאלו יותר שאלות. שמחתי לקיים את השיחה הזאת. מאוד חשוב ליצור סיטואציות כאלה, לפרוק ולתת ביטוי לרגשות שלך, לגעגועים שלך. המירוץ סידר את זה בשבילנו והרשינו לעצמנו".
איך הרגשת כשצפית בעצמך על המסך ברגעים האלה?
"הייתי מאוד מופתע לראות את עצמי על המסך נפתח ככה. אני זוכר שהייתי מודע למצלמה, אני יודע שזו תוכנית טלוויזיה שכולם הולכים לראות, ובכל זאת הרשיתי לעצמי. זה רק מראה עד כמה החוויה הזאת באמת משנה חיים, כמה אתה נכנס לזה, כמה אתה נותן לעצמך את המקום ואת הביטוי. כשצפיתי בזה נבהלתי נורא מצד אחד, לא האמנתי שאני מדבר ככה, ומצד שני אמרתי: וואלה, כל הכבוד. תרביץ. נתתי ביטוי למשפחה שלי ולכאב שאני סוחב. עם זאת, אני לא סוחב את זה על הכתפיים. אני הולך עם זה יד ביד. רץ עם זה יד ביד. סהר עוזר לי, האחים שלי עוזרים לי. סהר ידע להיות שם בשבילי באותם רגעים".
היו רגעים שחששת שהחשיפה תהיה יותר מדי עבורך?
"לפני שטסנו לאיסלנד היינו שלושה ימים בבית מלון במרכז הארץ ועשינו תדריכים וסימולציות לאיך עובד המירוץ: איך נכנסים לרכב, איך יוצאים מהרכב, איך מקריאים את הרמז. אחרי הסימולציה נכנסנו לחדר ואמרתי לסהר: סהר, סליחה, אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אני מפחד. זה לא טוב. קראו לנו לטסטה הראשונה וסיפרו לנו שאנחנו טסים לאיסלנד. אמא שלי מאוד אהבה את איסלנד. מאוד רצינו לטייל שם ביחד. גם מאוד רצינו לעשות את 'המירוץ למיליון' ביחד. כשאמרו 'איסלנד' תפסתי את הראש והסתכלתי למעלה. סימן יותר מטורף מזה לא יכולתי לקבל. זה היה בדיוק החיזוק שאני צריך, בדיוק בזמן הכי מדויק: לך, תעשה את זה".
הניצחון שלהם
סהר ויפתח הוכתרו בחודשים האחרונים כרווקים המבוקשים במדינה. על אף החיזורים והפניות הרבות מנשים סהר עדיין רווק, בעוד ששמו של יפתח נקשר לאחרונה עם הדוגמנית מאי תגר. יפתח לא מכחיש שהשניים נמצאים בקשר זוגי, אבל עוד לא מרגיש בנוח לדבר על זה בחופשיות. "תכתוב שאני יושב פה עם חיוך מבויש ומובך", הוא אומר כשנשאל על הנושא, "אני מחפש את הפרח האמיתי שלי. יש לנו קצת שליטה על הדבר הזה ואני מעדיף לשמור את החלק הזה לעצמי".
"זה מאוד חדש לנו. עברנו חוויה מטורפת. כל כך הרבה אנשים מתעניינים בחיים האישיים שלנו וזו התמודדות חדשה, מעניינת ומאתגרת. אני בן אדם מאוד פרטי, בטח כשמדובר בעולם האהבה - גם ממקום של כבוד וגם ממקום שזה אינטימי. עולות המון שאלות. זה לא דבר שטחי ופשוט, זה דבר עמוק ורציני. אני עוד מתלבט איך לנהל את הדבר הזה. נראה איך נעשה את זה. כרגע אני מעדיף לשמור את זה לעצמי".
מה השיעור שתיקחו איתכם הלאה מ"המירוץ למיליון"?
סהר: "אקח את זה שאני מסוגל לעשות הכל וגם פרופורציות. אם בהתחלה ראיתי מול עיניי רק את הניצחון, פתאום גיליתי עוד הרבה דברים כמו הדרך שלנו, החברות שלנו, הערכים שלנו, שזה היה ונשאר אצלנו במקום הראשון. כשהגעתי למירוץ ניצחון מבחינתי היה דבר אחד - לנצח. כשהבנתי שאין לנו את הניצחון הזה הסתכלתי על הניצחונות האחרים. הדרך שלנו זה ניצחון, הביחד שלנו זה ניצחון. הבאנו את עצמנו ב-100%. היה חסר לנו את הגרוש ללירה כדי לעשות את זה מושלם, שזה לזכות, אבל בדרך הבאנו את מי שאנחנו ואת הערכים שלנו. מקווה שככה אנשים יזכרו אותנו. יצאנו למירוץ עם רצון להשפיע על אנשים לטובה. מבחינתנו עשינו את שלנו. הראנו מה זו חברות אמיתית ואיך שגם כשקשה, עדיין נשארים ביחד".
יפתח: "המירוץ חיזק אצלי את הידיעה שלצאת מאזור הנוחות שלך, לאתגר את עצמך בחוויות חדשות ולא לתת לפחד להחליט, זה דבר כל כך חיובי, מפתח ומחזק, גם אם תחליט לא לקחת מזה את הדברים שזה יביא לך. יש משפט שאומר שמתחרטים רק על הדברים שלא עשינו בחיים. אם לא הייתי הולך לזה, הייתי מרגיש תחושת פספוס. לא בא לי לחיות עם התחושה הזאת".
יש אכזבה שלא ניצחתם?
יפתח: "אני זוכר שבאתי לאודישן מכווץ מבפנים. חשבתי שאני לא מתאים לזה, שלא אהיה טוב בזה, שאני לא עושה טלוויזיה טובה. בסוף, עם כמות הפרגונים, החיזוקים, החיבוקים והחיוכים שאנחנו מקבלים ברחוב, זה ניצחון כבר. נכון, לא זכינו במיליון, אבל אני ממש מרגיש ניצחון. ברור שרצינו להגיע לגמר ולסיים במקום הראשון, אבל באנו לחוויה הכי טובה שיכולנו לבקש. קיבלנו חוויה מטורפת שאפילו השאירה מאוד טעם לעוד. אם תהיה עונת אולסטארס, אנחנו באים. הדבר הכי משמעותי בעיניי זה החברות שלנו. עברנו הרבה קשיים, יכולנו לאבד את זה ולהתפוצץ אחד על השני. המירוץ מאוד מאתגר אותך במקומות האלה. הצלחנו לשמור על עצמנו, לשמור אחד על השני ולצאת בראש מורם מהחוויה הטובה הזו. זה לא מובן מאליו וזה כיף. טוב שעשינו את זה, אין לי חרטות בכלל".
מה התוכניות ליום שאחרי המירוץ?
יפתח: "חוזרים לחיים. אנחנו באמצע ספטמבר, בשיא תקופת ההרשמה לתוכניות שלנו בקרן רמון. הצלחנו להחזיק את כל התוכניות גם בשנת המלחמה שעברנו, שלא פסחה על אף אחד פה. זה המשבר הכי גדול שהמדינה הזאת ידעה והצלחנו להמשיך ולקיים את כל התוכניות שלנו בכל הארץ. השנה אני רואה גדילה מטורפת בביקוש. הלוואי שזה רק ילך ויגדל, כי אני מאוד מאמין במה שאנחנו עושים וכיף לראות את זה. זה ממלא את הלב. אנחנו פותחים השנה תוכניות במעל 500 כיתות וגני ילדים. מדובר בסדר גודל של 15,000 ילדים. אני רוצה להתעסק בזה כמה שיותר במינון הנכון בשבילי ולחזור לעבודה במשתלה, להדריך טיולים ולא אתנגד לקמפיין פה ושם".
קרן רמון, שאתה יושב הראש שלה, משנה לילדים את החיים.
"אנחנו אוהבים לעזור לאחרים. אני רוצה בהזדמנות הזו לפרגן לתורמים ולשותפים שלנו בקרן רמון: לקבוצת קרסו, לאל על שחתמו איתנו עכשיו על שיתוף פעולה ולא תורמים רק כסף אלא מביאים לנו מנטורים שהם טייסים בעצמם שפוגשים את הילדים לאורך כל השנה. זה מראה כמה הם מחוברים ומחויבים לעשייה הזאת. תודה גם ליפאורה שוופס שעוזרים לנו לקיים פעילות מדהימה ולבנק הפועלים שלקחו אותנו תחת חסותם. השותפות הזאת נמשכת כמה שנים טובות ורק הולכת ומתחזקת. תודה למדריכים, למנטורים והמנטוריות ולמנכ"ל שלנו האלוף. הם אלו שעושים את העבודה האמיתית ומצליחים לתת הזדמנויות לילדים להגשים את עצמם. אנחנו לא מנסים לשכנע אף אחד להיות אסטרונאוט או אסטרונאוטית, זאת לא המטרה. הקטע שלנו זה לפתוח להם דלתות ולעזור להם להגשים את עצמם, שיחלמו בגדול ויראו כמה גבוה אפשר להגיע".
סהר, גם עסק הכושר והתזונה שלך נמצא בפריחה משמעותית.
"בעקבות התוכנית נחשפו אליי אנשים שאני יודע שיש לי את היכולת לעזור להם. אני עושה היום בדיוק את אותם הדברים שעשיתי לפני התוכנית, זה אני וזה מה שאני אוהב לעשות. אני במקצוע הזה מתוך אהבה ובחירה. אני עוזר לאנשים להגיע למקומות שהם תמיד רצו להיות בהם, גם בנראות אבל קודם כל בהרגשה. כשאתה מרגיש יותר טוב, זה גם נראה ככה. אני שמח שיש לי את הזכות לעזור לאנשים להגיע למקומות האלה. מגיעים אליי הרבה מתחום הטבעונות והצמחונות. פעם ראשונה שהם מרגישים שיש מישהו שמבין אותם ורואה אותם עין בעין. מאז שחשפתי את סיפור הקוליטיס מגיעים אליי גם אנשים שיש להם קוליטיס וקרוהן. הם מרגישים שסוף סוף יש מישהו שמבין אותם באמת ויודע מה יכול לעזור להם".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בן פרידמן | איפור ושיער: אסף מלמד | הפקה: טל פוליטי