אחרי הפרישה המפתיעה מ"המירוץ למיליון", מודי ספורי ומיקי ללום מגיבים לראשונה. בפרק אמש הגיעו השניים לנקודת הסיום במונגוליה במקום הלפני אחרון, מה שהבטיח להם השתתפות בקטע המירוץ החדש בדרום קוריאה שייצא לדרך מחר (שני, אחרי החדשות, ערוץ 12) - אלא שמיקי הטיל פצצה והודיע שהוא לא מוכן להמשיך: "די, מספיק. מיציתי, אני מתגעגע. נמאס לי לצלוע כמו ברווז כבר ארבעה מקטעים. נמאס לי לקטר ולהעיר ושמודי יגיד לי שאני מוריד אותו. קשה לי ואני גם צריך להיות נאמן לעצמי. זה לא אני".

מודי, שמאוד לא רצה לעזוב את המירוץ, ניסה לשכנע את מיקי: "תראה לאן הגענו. עוד טיפה. אנחנו נראה את זה אחר כך ונצטער. אני מתבאס עליך כי רציתי את החוויה הזאת עד הסוף - ואני לא מדבר איתך על המיליון. אני מעדיף להגיע אחרון וללכת הביתה אבל לא לפרוש". אלא שמיקי לא היה מוכן לשמוע: "זה בלב כבד. זה לא בקלות. עשינו דרך יפה וצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה". מודי סיכם: "אני הולך להתבאס על זה כל החיים שלי".

שעות ספורות אחרי שפרשו מהמירוץ, התיישבו השניים לשיחה עם אדיר מור מ-mako ופתחו את הכל. "זה קרה אחרי הרבה מחשבות, בעיקר מהצד שלי, לגבי איך ממשיכים, פנינו לאן", מספר מיקי, "הגענו לנקודת הסיום אחרי יום מרתק, מאתגר ומותח. המדרגות זה לא מה ששבר אותי, זה לא קרה בעקבות יום כזה או אחר או משימה כזאת או אחרת".

"זה בא מהצד שלי. זה לא סוד. חשבתי על זה לא מעט", מודה מיקי, "הגעתי למירוץ מתוך ידיעה שאעשה כל מה שאני יכול, מה שאני מסוגל, עד השלב שבו אגיד: די. לא רק בהיבט הפיזי והמנטלי, אלא בכלל, אם אני ממשיך ליהנות או לא. השלב הזה הגיע כבר לפני שניים-שלושה קטעי מירוץ, ובכל זאת המשכנו ונהננו מכל רגע. התחושות היו מדהימות, המירוץ הזה עוצמתי ומפחיד - אבל במובן הטוב של המילה".

מודי, נפגעת מזה?
"נפגעתי זו מילה מאוד קשה. לא בדיוק נפגעתי כמו שכעסתי. הכעס היה רגעי. בתוך הכעס אתה לא חושב מה הצד השני עובר. בכל מקרה, חווינו חוויה מדהימה ומיקי נתן מעצמו מעבר למה שיכול היה לתת. אני צריך להגיד לו תודה על הנתינה הזאת, שהגענו לאן שהגענו. אני רציתי להמשיך את המירוץ. תמיד ארצה לסיים דברים עד הסוף".

מיקי הרס לך?
"זה לא עניין שמיקי הרס לי או לא הרס לי. זה מירוץ זוגי, ואם מיקי לא יכול אז אני לא יכול להמשיך בלעדיו. מה שחשוב ברגעים האלה זה להסתכל על חצי הכוס המלאה, מאשר לבוא ולהגיד 'פספסתי' ולהתמרמר על זה".

אתם לא שואלים את עצמכם מה היה קורה אם הייתם ממשיכים, אולי הייתם זוכים במיליון?
מודי: "לא מעניין אותנו הכסף, לא באנו בשביל זה. באנו בשביל לצבור חוויות. החיים שלנו, בכללי, זה צבירת חוויות. כשבאתי אליו ואמרתי לו 'המירוץ למיליון', לא דיברנו אפילו פעם אחת על הכסף אלא על החוויה".

איך מה שקרה ישפיע על הקשר שלכם?
מודי: "אני יוצא מפה מחוזק מהקשר הזה. אנחנו מתפוצצים אחד על השני גם ביום-יום. אנשים מצלמים את הוויכוחים שלנו ושולחים את זה בקבוצות. זה קבוע. אנחנו אמיתיים, לא צבועים. אומרים הכל בפנים וממשיכים".

מודי, היית עושה את המירוץ הזה עם מישהו אחר?
"עם יד על הלב, לא. במאה אחוז. לא הייתי עושה את 'המירוץ למיליון' עם מישהו אחר, בחיים לא".

אתם חושבים שהעברתם מסר דרך הסיפור שלכם, ערבי ויהודי שמסתדרים וחברים טובים?
מיקי: "זה לא עלה יותר מדי במירוץ, בלשון המעטה. אי אפשר לשים לב לזה, אין לזה מקום במירוץ. גם ביום-יום אין לזה מקום. זה לא משהו שצריך בכלל לציין אותו. לא באנו על הטייטל הזה. זה נחמד שמודי ערבי ובחור יפה, אבל זה לא הרעיון".
מודי: "אמרתי למיקי שלנו זה נראה טריוויאלי שערבי ויהודי שותפים בהכל, בכל מה שאנחנו עושים - אנחנו שותפים, חברים טובים, אחים, טסים ביחד, הילדים שלנו ביחד והמשפחות שלנו מכירות אחת את השנייה. לנו זה רגיל, אבל לאנשים בחוץ לא. אין הרבה שותפים ערבים-יהודים שחיים ככה. כמעט בכלל".

אין ריקושטים? טוקבקים רעים?
מיקי: "ריקושטים? שיבוא המטומטם ויגיד את זה. טוקבקיסטים רעים יכולים לקפוץ לי. אתן להם את כתובת המייל שלי, שיישלחו לי מייל. שיימסרו ד"ש בבית".
מודי: "לכל הטוקבקיסטים הגזעניים שלא יודעים איך לעכל את זה והממורמרים שרוצים להביע את הדעות הממורמרות שלהם כי ככה הם מסתכלים על עצמם במראה - תתקדמו הלאה, זה לא מזיז לנו. אנחנו לא סופרים אף אחד ממטר".

לא עבר לכם בראש מה הצופים יחשבו?
מיקי: "לא חשבתי על זה בכלל. אם אנחנו עדיין חיים במדינה שבה לאנשים יש מה להגיד על זה שיש פה יהודי וערבי שחברים, שאין בזה שום דבר רע, שהם מביאים איתם רק דברים טובים - אז זה עצוב. אני לא רוצה לחשוב שיש כאלה, ואם יש, אז שיחפשו את החור הכי קטן שיש ושייכנסו אליו. יותר טוב שלא אראה אותם".
מודי: "חשוב שיעבור המסר שזה לא עניין. מי שיש לו משהו להגיד על ערבי ויהודי, יש לו מה להגיד על הומו, על אתיופי, על כל דבר אחר. אנחנו חיים במדינה מלאת צבעים שונים. אם לא תדע לחיות עם הצבעים האלה, אתה תהיה ממורמר כל החיים. החוכמה בעולם זה להבין ולקבל את העולם מלא הצבעים הזה. זה מה שאנחנו רוצים להעביר הלאה. אנחנו לא מרגישים את הערבי-יהודי, אנחנו אפילו צוחקים על זה. הפער הזה לא קיים ולא רלוונטי. פיס אנד לאב".