איציק ואסתי סוקולובסקי גרים ברחוב שנמצא חצי בבני ברק וחצי ברמת גן, מה שאולי מספר את הסיפור כולו. בני הזוג שאפשר להגדיר אותם "חרדים מודרניים", מגדלים שלושה ילדים, עובדים בליין האיפור על שם אסתי ומהערב מתחרים ב"המירוץ למיליון".

לפני שהמירוץ הוזנק פגשו איציק ואסתי את יהודה לוי ב"רצים למירוץ" ב-+12 וסיפרו איך הכירו. "זה שידוך פר אקסלנס. אפילו לא ראיתי אותו לפני", נזכרת אסתי, "אמא של גיסתי הציעה את השידוך. היא ראתה אותו בחתונה, ראתה אותי ברחוב ואמרה: 'הוא נראה מודרני, היא נראית מודרני, בואו נחבר ביניהם'".

מה קרה בדייט הראשון?
איציק: "הדייט נקבע בבית של ההורים שלה, לפי הספר. דפקתי בדלת ואבא שלה פתח. בסלון הייתה מחיצה כזו שנפתחת ונסגרת. ישבנו ודיברנו על הא ועל דא בערך שעתיים וחצי, כשבראסמי דייט ראשון אמור להיות שעה במקסימום. זה לא היה בכוונה, לא שמנו לב לשעון. לא יצאתי עם אף בחורה לדייט לפני זה ופתאום אני אומר: רגע, יש פה משהו שהולך לשנות לך את החשיבה שלך, את סדר היום שלך, את הכל".

אסתי, מה אמרת להורים כשהוא יצא מהבית?
אסתי: "שאני רוצה אותו אבל לא רוצה להגיד לו, שאחכה עד שהוא יגיד ראשון".
איציק: "היא לא ענתה לשדכנית עד שלא אמרתי כן. אחרי שאמרתי כן היא אמרה: 'אוקיי, גם אני רוצה'. מאז היא רוצה כל הזמן".

איך אורח החיים שלכם מסתדר עם "המירוץ למיליון"?
אסתי: "אמא שלי מורה בבני ברק, בסמינר מאוד טוב. היא שאלה אותי: 'למה את עושה את כל הדברים האלה?'. אמרתי לה שאני הולכת לייצג את אלוקים בטלוויזיה, כשהיא מייצגת את אלוקים אצל התלמידות שלה. אני בן אדם מאוד מאמין, שנינו כאלה. חיים את האמונה של אלוקים. אנחנו נשואים 12 שנה ולאורך כל החיים שלנו יש את אלוהים בינינו. אין לך מושג כמה. אנחנו בוחרים ומצליחים לראות אותו. אנחנו יוצאים למירוץ כדי דבר ראשון להביא את המיליון - ועל הדרך ליהנות וגם בשביל הזוגיות שלנו".

>> צפו במפגש המלא בין יהודה לוי לאיציק ואסתי ב-+12

יש שיראו בכם הייצוג החרדי על המסך.
איציק: "אנחנו לא באים לייצג את המגזר החרדי, זה לא התפקיד שלנו. יהיו הרבה שיגידו 'הם לא חרדים'. אני לא לובש שחור לבן, אסתי לא מתלבשת כמו שאנשים רגילים לראות בטייפקאסט הזה בטלוויזיה. אנחנו לא מוקצים, אבל כן שונים קצת. אנשים מגדירים אותנו, אבל אלה הגדרות שכולן חיצוניות. זה לא מי שאנחנו באמת".

איך שומרים על הזוגיות 12 שנה?
איציק: "אנחנו עובדים על זה כל הזמן, כל יום. כמו שאתה קם בבוקר ויוצא לעבודה, ככה אנחנו עובדים על הזוגיות. זה לבנות וליצור משהו שאתה לא יכול לבנות וליצור אותו כשאתה לבד. אנחנו מקפידים על תקשורת פתוחה. במשך שנים פחדתי להראות פגיעות".
אסתי: "זה הדבר הכי גברי שיש. ככל שגבר מראה יותר פגיעות, זה מראה שאתה יותר מחובר אליי".

בתם הגדולה של איציק ואסתי, הדר, בת 11 היום, אובחנה עם לוקמיה כשהייתה בת ארבע. "אנחנו זוכרים כל שנה ושנה מהחיים שלה, סופרים כל שנה ושנה שהיא חיה וקיימת", מודה אסתר. "מגיל ארבע עד גיל שש להדר היה לוקמיה. היא גרמה לנו להבין את החיים. ביום בהיר אחד הילדה שלך נהיית חולה, עם סיכוי מאוד נמוך לחיות".

איך גיליתם על המחלה?
איציק: "היה לה חום, נתנו לה נורופן. החום ירד ועלה. הלכנו לרופאת המשפחה שאמרה: 'זה וירוס, זה ויראלי'. אסתי לקחה את הילדה לעשות בדיקות דם. אמרה, 'אני מרגישה שיש פה משהו מעבר'. אני ניהלתי סופרמרקט באותו זמן, הלכתי לעבודה ואמרתי לאסתי: תעדכני אותי משם. היא הרגישה את זה".
אסתי: "אמרתי לאיציק: מספיק, תקשיב למה שאני אומרת. אני מרגישה דברים שהרופא מזלזל בהם. הרופא אמר לי: 'קחי אותה לים, לכי איתה קצת למים, תקררי אותה. תעשי לה כיף והיא תשכח מזה'. בדיעבד, הילדה הייתה על ארבע המוגלובין. זאת ילדה שכל היום הייתה משחקת עם החברות שלה ורצה בגינה, ופתאום היא רק רוצה לשכב ולהסתכל על החברות שלה. מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר".

מה זכור לכם מרגע הבשורה?
איציק: "כשחזרה הבדיקה נכנסה אלינו אחות לחדר ואמרה: 'הרופאה רוצה לדבר איתכם'. התחושה כהורה באותו רגע זה של אגרוף בבטן שלוקח לך את כל האוויר. יוצא לך הדם מהגוף. פיזית, אתה מרגיש שאין לך. באותו רגע חשבתי: אנחנו מאבדים את הילדה, תנסה לנצל כל מה שיש מהזמן שעוד נשאר. כשיצאנו מהחדר ועמדנו במסדרון, אסתי אמרה לי: 'אנחנו הולכים להגיד עכשיו מזמור לתודה. כמו שבן אדם אומר תודה על הדברים הטובים שקורים לו, אנחנו צריכים להגיד תודה על דברים רעים, או שנראים לנו רעים. לא תמיד דברים שנראים רעים הם רעים'. העוצמה הזו, להגיד את זה באותו רגע, זה היה הדבר הכי מטורף בעולם. עמדנו במסדרון בית החולים, אמרנו מזמור לתודה ובכינו. קרוב לשנתיים היינו בבית החולים, שני ילדים, בלי שום הכנה לחיים, עם ילדה במחלקה האונקולוגית שהסיכויים שלה לחיות לא תמיד מזהירים, שאתה לא יודע איך הילדה תצא מזה, אם וכאשר. הייתה כימותרפיה אגרסיבית, קרחת, זונדה, כל תופעות הלוואי שאתה רוצה - חווינו את זה עם הילדה שלנו. זה שהדר חיה היום, זה נס".