11 זוגות הסתערו על מרקש ועל המשימות הקשוחות שחיכו להם בעיר. הערב (שלישי, אחרי החדשות, ערוץ 12) פרק הדחה שבסיומו זוג אחד ייפרד מהתחרות. בינתיים, כולם במאמץ גדול לא להיות האחרונים שיגיעו לנקודת הסיום - ובדרך חווים לא מעט רגעי משבר. גיא נפצע ולא ברור אם יוכל להמשיך במירוץ, חסי מתגעגעת לאביה המנוח ופורצת בבכי ולמתן נמאס מהעיכובים במשימות. אלה רגעי השיא מהפרק ששודר אמש.

האחד שמאזן אותו

אודי ומתן מצאו עצמם לא פעם מתעכבים מאוד במשימות, בגלל סיבות יחסית שטויות. במשימת הסבונים הם נשארו כמעט אחרונים, כשהבינו שהדרך שבה הם מנסים לקלף את הסבון כדי להגיע לרמז שמתחתיו אינה נכונה. "כשראיתי את רחלי ומירי מגיעות, הבנתי שמשהו פה לא תקין, שאנחנו עושים את זה לא נכון", סיפר מתן. אודי תיאר: "זוגות היו פה ויצאו מפה אחרי עשר דקות. אנחנו כבר חצי שעה - ואין שום דבר".

אחרי שהבינו שהם צריכים להשתמש במרפקים כדי לפורר את הסבון, סיימו את המשימה בתוך דקות ספורות - אלא שמתן היה מתוסכל מאוד. "איזה דפוקים אנחנו. אם היינו יודעים שאפשר לעשות ככה, היינו יוצאים מפה מזמן", אמר, "נורא מעצבן אותי שאני לא פיקח. באותם רגעים לא הייתי פיקח. לא הבנתי איך עושים את זה נכון. זה מעצבן אותי הדברים האלה. כמו דפוקים. אני לא רוצה ללכת הביתה. אנחנו נלחמים פה בשיניים".

אודי ביקש להרגיע אותו: "אל תסתכל על מה שהיה. אנחנו לא נלך, תשחרר את זה. זה לא טוב לאנרגיה במשימה הבאה. קח כמה נשימות". מתן הודה לו: "הרבה פעמים אני בן אדם לחוץ ועצבני, בחיים האמיתיים ובמירוץ עוד יותר. הרבה פעמים אודי נותן לי את האיזון הזה. אודי זה שמרגיע, זה שמכיל, זה שמקשיב. תודה על זה אחי".

אזכרה במרקש

בדרך חזרה ממשימת הדו-קרב פרצה חסי בבכי. זה קרה כשנזכרה באביה המנוח, שבאותו יום ממש צוין יום השנה למותו. "לפני תשע שנים אבא שלי נפטר. היום זה יום האזכרה שלו. לפני שטסנו למירוץ עלינו לבית העלמין ואמרנו לו: אבא, תשמור עלינו מלמעלה. אני מצטערת שלא אהיה ביום האזכרה שלך. תסלח לי", סיפרה חסי.

"הנה אני מוצאת את עצמי בעיר הולדתו, במרקש, ביום האזכרה שלו. מה הסיכוי? אין התרגשות כזאת. אין מרגש כזה, אין עצוב כזה. זה כאילו הוא אמר לי: 'חסיבה, אני נותן לך את הכוח של אבא, לכי על זה'. הייתי צריכה את הכוח ממנו".

הפכה את עורה

משימת העורות הייתה דוחה עבור הזוגות, שנאלצו להתפלש בבורות מסריחים ולצבוע עורות במטרה למצוא על אחד מהם את הסימן שיאפשר להם להמשיך למשימה הבאה. "זה עור של פרה אמיתית", נדהמה ספיר, "אנחנו כל כך מתקדמים בעולם, למה להשתמש בעור של חיה?". ברגע הזה הזכיר לה ליאור כי גם לה בארון יש פריטים מעור: "יש לך דברים מעור, רק שאת לא מודעת לזה שהם מעור. את לא חושבת על זה. החגורות שלך מעור. האוטו שלך מעור".

ספיר מחתה: "נראה לך שהריפודים שאני יושבת עליהם זה מעור אמיתי? מה יש לך? מה פתאום. זה לא עור". ליאור הסביר: "בואי נתערב. מה, זה דאצ'יה? זה אאודי. זה עור. הארנק שלך, של גוצ'י - עור. כל התיקים שלך. איב סן-לורן - עור. מה את חושבת? הכל מעור". הגילוי הזה העציב את ספיר: "זה נורא, ליאור. זה נורא".

בור עמוק

במשימת העורות, בעת שירד אל הבור, גיא מעד, קרס לאחור ונחבט בחוזקה. "הקורה הלכה איתי והתרסקתי לתוך הבור", תיאר גיא, "את המכה ספגה הכתף שלי מאחורה. זה לא היה סימפטי. זו הייתה מכה חזקה מאוד. פחדתי שהעצם שלי נשברה. הרגשתי חרדה שיכול להיות שבזה זה נגמר, הסיפור של 'המירוץ למיליון'. אני לא רואה סיכוי שאנחנו ממשיכים ככה".

גיא נבדק על ידי פרמדיק - שלא מצא שבר. עידן וגיא סירבו להרים ידיים והמשיכו במשימה כרגיל. "חזרתי לבור הכחול. כואב לי, אבל אני ממשיך הלאה - ונראה מה יקרה. כואב לי קיביני-פאקינג-מט. מתפוצצת לי היד". עידן צפה באבא מהצד, מתוסכל, בלי היכולת לסייע לו ולהקל עליו: "אני רואה אותו, יודע שכואב לו ולא יכול לעזור".

השעות חלפו, עוד ועוד זוגות סיימו את משימת העורות - ועידן וגיא לא הצליחו למצוא את הסימן המיוחל. "לא תיארתי לעצמי שאגיע לרמות תסכול כל כך גבוהות", הודה גיא, "ראינו זוגות מגיעים וזוגות הולכים. כולם מגיעים במצב רוח טוב ובאנרגיות - ורק אתה משתוקק לגמור עם הדבר הזה. הייתי גמור. אינני בן 30 עוד, אף לא בן 40, לצערי גם לא בן 50. אני לא רואה סיכוי שאנחנו ממשיכים. היום הזה גמר אותי. אתה מאבד אמון ביכולת שלך, שזה הכי נורא. אתה אומר לעצמך - וואי, אולי זה לא בשבילי, לא בגילי המופלג".