קטע מירוץ חדש יצא אמש לדרך כשעשרה זוגות נחתו בסנגל, הלב הפועם ביבשת אפריקה. בין הסעת עשרות אבטיחים על מריצה למיון דגים מסריחים בחוף הים, הם חוו לא מעט סערות: תיקים שנתקעו בבגאז' המונית ואילצו את ענבר ואבישי לעצור במוסך מפוקפק, שייט בסירה שגרם לספיר לצרוח מפחד ומפגש אחד, מרגש עד דמעות, בין עמית ורותם לילדים המקומיים שלימד אותן שיעור חשוב מאוד לחיים.

תקועים בבגאז'

מהרגע הראשון, לענבר ואבישי לא היה מזל עם המוניות בסנגל. הם החליפו מונית אחת באחרת וכשהגיעו סוף סוף למשימת האבטיחים, גילו לתדהמתם שהבגאז' תקוע ושאין להם אפשרות להוציא את התיקים שלהם מתוכו. "אנחנו לא יכולים להמשיך בלי התיקים", קראה ענבר, "נו מה, זה אמיתי? כל העולם שלי בצ'ימיצ'או שבבגאז' שלו. האיפור שלי, הבגדים שלי. אני ככה מלצרוח". גם את אבישי התקרית הלא צפויה הזאת תסכלה: "מה עוד יכול להשתבש היום? על מה אנחנו אחרונים? איך הגענו למצב הזה?".

המקומיים הפנו אותם אל "מוסך" מקומי כדי שיסייע בפתיחת הבגאז', אלא שהעסק שהגיעו אליו לא מצא חן בעיני השניים. "זה לא מוסך, זה נראה כמו אחת מהבסטות. מטריד אותי איך ייפתחו את הבגאז'. אני רוצה לעוף מפה וכמה שיותר מהר", אמר אבישי. במזל, בעל המקצוע הצליח לתקן את הבגאז' והשניים חזרו אל משימת האבטיחים, מנסים לשים את המשבר מאחוריהם כדי שלא ישפיע על התפקוד בהמשך היום: "בא לי לצרוח באמצע הרחוב ולשאול למה זה קורה לי", הודתה ענבר, "אבל לוקחת את זה למקום של: איזה טוב השם, כמה הטוב השם, וכלום לא קורה סתם".

מלאכים מהשמיים

במסגרת המשימה, הזוגות היו צריכים להעמיס 30 אבטיחים על מריצה ולדחוף אותה דרך ארוכה עד לאחד הדוכנים בשוק. בן זוג אחד היה בתוך המריצה, מגן בגופו על האבטיחים כדי שלא ייפלו ויתנפצו, בעוד שבן הזוג השני מסיע את העגלה הכבדה אל היעד. רותם, שהתנדבה לדחוף את העגלה, התקשתה מאוד במשימה ופרצה בבכי. לעמית היה קשה לצפות בזה מהצד: "זה חוסר אונים כשאני על העגלה ורותם צריכה לסחוב אותי, מבלי שאני יכולה לעזור לה. זה הרג אותי מבפנים לראות אותה סובלת ככה".

כשהתנפץ להן אחד האבטיחים והן נאלצו לחזור אחורה ולהתחיל מההתחלה, עמית ורותם היו על סף ייאוש. "כל החיים התנפצו לפניי", תיארה רותם את הרגע הזה, "איך אני מרימה את עצמי עכשיו? מאיזה כוחות? מהכוחות שאין לי?". עמית הודתה: "חשבתי שפה נגמרה המשימה, נגמר היום. לא יודעת איך אני מחזירה עכשיו את רותם להתחלה". אלא שבסיבוב השני שלהן, הילדים המקומיים נחלצו לעזרתן, עזרו להן לדחוף את העגלה והגנו על האבטיחים. "כל הכפר היה עלינו. הילדים רצו אחרינו, שמרו על האבטיחים", תיארה עמית. לדברי רותם, "הרגשתי ששיירת מלאכים מהשמיים יורדת אליי ועוזרת לי להעיף את הדרך הזאת".

כשהשלימו את המשימה, עמית ורותם פינקו את הילדים בחטיפים ושוקולדים. כשגילו עד כמה הילדים היו רעבים, פרצו בבכי. "הם היו מתים מרעב. איך הם הסתכלו על האוכל שהבאנו להם", תיארה עמית ורותם הוסיפה: "הבאנו להם אוכל ועוגיות. כל אחד לקח חתיכה והבין שזו החתיכה שלו. לא האמנתי. אני מוצאת את עצמי פה בסיטואציות שאומרת, אפילו השמיים הם לא הגבול מבחינתי יותר. הרגשתי כאילו ניצחנו את האולימפיאדה".

להציל את ספיר

ספיר אביסרור מצאה עצמה מתמודדת עם אחד הפחדים הכי גדולים שלה: לשוט בלב ים, על סירת עץ שעלולה להתפרק, כשהגלים חזקים. "ליאור, אני לא יכולה להיות ככה על הסירה. אני מפחדת מהים. הים נראה לא משהו עם הגלים. אם אפול?", דאגה ספיר לפני שיצאו להפלגה לעבר סירת הדייגים שהמתינה לשניים בלב ים ובה הדגים שהם צריכים לטובת המשימה. "ספיר, לא יכול להיות כלום, זה רק ים", ניסה ליאור להרגיע - ללא הצלחה: "מה לא יכול להיות? יכול להיות. מי יציל אותי פה, בחייאת ליאור? אתה?".

"את לא סומכת עליי?", התפלא ליאור, "אני קופץ, מציל אותך וחוזר לסירה". ספיר לא הייתה בטוחה שבכלל תהיה סירה לחזור אליה: "אתה לא מבין מה הדמיון שלי, שהסירה התפרקה". כשיצאו ללב הים ספיר צעקה: "אני לא יכולה. אני שונאת את זה, ליאור" וליאור ניסה לעודד אותה וצחק: "סך הכל, ספיר בחורה מאוד כיפית. מאוד כיף איתה בטיולים, באופנועי ים, בסירות. מאמי, זה רק ים. לא יכול לקרות לך כלום".