אחרי איסלנד, ספרד, גיברלטר, מרוקו וסנגל הזוגות היו משוכנעים שאין משימה שלא יעמדו בה, אלא שאז הגיעה אזרבייג'ן היפהפייה אך הקשוחה ולקחה אותם הכי לקצה שאפשר. האחיות לי ואן נקלעו בפעם הראשונה לוויכוח, איציק כמעט נשבר אך בזכות אסתי חזר לעצמו ומיקי רצה לפרוש מהתחרות אך ברגע האחרון שינה את דעתו. אלה רגעי השיא מהפרק הקודם, רגע לפני שהמירוץ ממשיך במוצאי שבת (אחרי החדשות, ערוץ 12).

לא רגילות להיות אחרונות

משימת אפיית לחם הטנדיר הוציאה את הזוגות מהאיזון, כולל את החזקים שבהם כמו לי ואן. "אנחנו לא מצליחות כלום", התבאסה לי והאשימה את אחותה בכך שהיא מזרזת אותה מדי: "את מלחיצה אותי וזה לא עושה לי טוב. את ממהרת אותי. תפסיקי למהר אותי. תתחילי להירגע. לא למהר אותי". אן הגיבה: "זה כי את עושה חורים. זה יוצא לא טוב. את הורסת משהו שעשיתי שעה. קחי לעצמך שנייה, לכי תשתי מים". לי התעצבנה והרימה עליה את הקול: "אני לא צריכה לשתות מים. תפסיקי למהר אותי. זה לא נתפס, את לא מבינה?".

לי הודתה שאיבדה סבלנות: "רציתי לעוף הביתה. נשרפו לי הידיים, כל העשן עלה לפנים שלי, הבצק לא נדבק. אלה כאבי תופת שאי אפשר לתאר, אפילו למצלמה אי אפשר להסביר אותם. זאת משימת שטן. בחיים לא הרגשתי מה זה להיות אחרונה, בשום דבר. במיוחד לא בספורט, בתחרויות. לא האמנתי שזה קורה לי. תמיד אני ראשונה, שנייה, שלישית. פתאום אחרונה".

על אף התסכול, לי ואן סירבו לוותר והשלימו את המשימה: "זה מבאס, זה מכעיס, זה מייאש, אבל ההורים שלנו, על בשרם, לימדו אותנו שאסור לוותר", הסבירה אן, "אמא שלנו הייתה גרה ברחוב. לאבא שלנו לא היה בית. בחיים הם לא ויתרו. כל החיים הם הוכיחו לנו שכשאת לא מוותרת ומתמידה, מנסה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, גם אם את מרגישה טיפשה ושכבר אין סיכוי, בסוף מתישהו את מצליחה".

חברות אמיתית

עבור מיקי, שסובל מכאבים עזים זה תקופה במירוץ, לטפס 200 מדרגות שוב ושוב ושוב הרגיש בלתי אפשרי ממש. "יאללה, לא נורא. אנחנו משחררים. די, אין לי כוח לזה, זה לא בשבילי", הודיע וביקש לפרוש. "באת לתחרות, זו התחרות", הזכיר מודי, "אתה רוצה לפרוש? בוא, אם זה מה שאתה רוצה. שלא סתם נבזבז אנרגיות. אני לא רוצה ללכת הביתה, אני רוצה להמשיך עד הסוף. אתה מחליט לבד? 'אני הולך'. מה זה הולך? אתה מבין שאם אתה הולך, אתה לוקח אותי איתך?".

מיקי הדגיש "בפעם המי יודע כמה: אני מבין את זה, אתה אולי לא מבין" ומודי התרגז: "נמאס לי מתשומת הלב הזאת. מספיק. אתה עושה דרמות ברגע הכי קשה שלנו. מה זה תורם בשלב הזה במשחק, כששנינו שבורים? הטיימינג גרוע ביותר".

אחרי שחשב על זה, מיקי בחר להישאר בתחרות: "החלטתי להרים את עצמי. בוא נגמור את המשימה הזאת. למרות מה שהיה לי, והיה לי לא פשוט, למודי זה היה חשוב ואני לא יכול ללכת ולשבור את הכלים. גם אם אני יכול, אני לא רוצה". מודי סיכם: "ככה זה גם בחיים שלנו ביום-יום. אנחנו מתפוצצים אחד על השני, ברמה שחברים מוציאים טלפונים ומצלמים את הוויכוחים שלנו. אחרי שעה אנחנו אוכלים ביחד בשוק הפשפשים. תמיד זה עובר, כי מיקי חלק ממני, חלק מהדם שלי. הוא אח שלי וזה בסדר להתפוצץ אחד על השני ואחר כך להמשיך. ככה נראית חברות אמיתית".

זכה בה

במשימת השטיח הבלתי אפשרית, איציק ואסתי הצליחו לרכז 20 מקומיים על השטיח - אלא שאז הם איבדו סבלנות והתפזרו, מה שגרם לאיציק ולהישבר ולרצות לפרוש. "כשבן אדם מתאמץ נורא לעשות משהו, מרגיש שכבר הצליח - וזה בורח לו מהיד, זו תחושה נוראית", תיאר ופנה לאסתי: "אני לא רוצה להמשיך. אני רוצה ללכת הביתה".

אסתי ניסתה להניא אותו מכך: "אני מבינה אותך, אבל אתה לא לבד. אתה איתי ביחד ואנחנו במקום הראשון. איציק, אנחנו פאקינג במקום הראשון. אלוקים לא סתם נותן לנו דברים". איציק דאג ממה שאסתי עשויה לחשוב עליו כשהוא נמצא במצב כזה פגיע: "הצלחת להבין אותי? לא אמרת, מה הוא משתגע?".

אלא שאסתי הבינה אותו עד מאוד: "הבנתי את התסכול. חוויתי את אותו הדבר, אבל ידעתי שאני לא יכולה להתפרק עכשיו כי הוא מפורק. אם שנינו נתפרק, אין אותנו. אנחנו נעשה את זה כמו גדולים. אנחנו לא מוותרים". איציק התאושש, קם על הרגליים והשניים השלימו את המשימה: "כשאסתי נמצאת איתי בכל סיטואציה, וגם בסיטואציה כזו קיצונית, ועדיין מצליחה להכיל אותי, להבין אותי ולהגיד את המילים שיפעילו אותי - זכיתי. בשבילך לא ויתרתי. בשבילך לא אוותר בחיים".