אלה היו 15 הדקות הכי מורטות עצבים בחיים שלהן. האחיות רחלי ארואתי ומירי אליעזר, שקיבלו עצור מהזוגות בקטע המירוץ בטנג'יר, חיכו ליד נקודת הסיום רבע שעה ארוכה שהרגישה כמו נצח, יודעות שאם שני זוגות יגיעו ליהודה בזמן הזה, הן יודחו מ"המירוץ למיליון". במזל הן סיימו במקום העשירי ושרדו גם את המכשול הזה, כמו מכשולים רבים שעמדו בפניהן מאז ההזנקה באיסלנד - עליהם התגברו פעם אחר פעם בגלל הנחישות שלהן ובזכות הקשר החזק ביניהן.

בין הזוגות ששמו עצור לרחלי ומירי היו סהר קורן ויפתח רמון, שניים שהן מחבבות מאוד ונקשרו אליהם בימים שחלפו מאז שהמירוץ הוזנק. "אני מופתעת מיפתח וסהר. אנחנו מאוד אוהבות אותם, הם כאלה מקסימים וטובים. הם הזוג הכי צנוע, שקט, מופנם. מאוד התאכזבנו מהם", הודתה מירי כשגילתה את העצור. רחלי הסכימה: "התאכזבנו מאוד. הזוגות מפחדים מאיתנו, בגלל זה הם שמים לנו עצור. נעשה להם דווקא, נישאר פה על חמתם, על האף שלהם".

בשיחה עם אדיר מור מ-mako רגע אחרי נקודת הסיום בטנג'יר, תיארו השתיים איך הרגישו כשגילו שדווקא סהר ויפתח שמו להן עצור. "זה היה מאכזב. אנחנו מאוד אוהבות אותם, ויכול להיות שבגלל שהאהבה שלנו אליהם גדולה, זה בא לנו כמו בבום", אמרה מירי.

"זה היה פצצה", תיארה רחלי, "תמיד פרגנו להם, תמיד אמרנו שאנחנו אוהבות אותם ושאם לא נזכה, אנחנו רוצות שהם ייזכו. הם הזוג שהכי נקשרנו אליו ושאנחנו אוהבות אותו. הם מקסימים, אנחנו מתות עליהם. ידענו שאנחנו הולכות לקבל את העצור הזה. יש קנוניה. בכל משימה שהגענו היה שקט. 'לא לדבר לידן, שלא יצליחו, שיילכו הביתה'. אולי אנחנו לא חזקות בניווט או באנגלית, אבל ברגשות ובתקשורת עם אנשים אנחנו מבינות".

איך עבר עליכן קטע המירוץ הזה?
מירי: "זה מסע מטורף, אין איך להסביר את זה. הקושי, חוסר השינה, האוכל, הניווט, האנגלית. יש הרבה מילים שאנחנו יודעות, כמו הצבעים ועוד מלא דברים, אבל כשאת בלחץ וצריכה לשאול את המקומיים, את פתאום מאבדת את מה שאת רוצה להגיד".
רחלי: "אנחנו אולי גרועות באנגלית, אבל יודעות להסתדר".

בשיחה אינטימית עם יהודה לוי לפני ההזנקה, סיפרו האחיות על הקשר החזק ביניהן. "יש אחדות, הבנה. אני באה עם חיוך, בכיף, בסבבה, כדי לקחת את המיליון. אני לא רואה בעיניים", סיפרה רחלי, "זה יעזור לי כלכלית אם אקח את המיליון. מירי אמרה שהיא מוותרת לי על הכסף. יש לה בעל, יש לה כסף, יש לה עסק. אני, מה יש לי? משכורת אחת שלא מספיקה לכלום. יש לי אחים מדהימים. יש להם כבר בתים משלהם. גרתי עם אמא שלי, כי סעדתי אותה. זה מאוד קשה לסעוד הורים, להחליף חיתולים. הילדים ואני לקחנו את המושכות לידיים ועברנו לגור אצל אמא אחרי שאבא שלי נפטר. אמא הייתה צריכה את זה. אחרי שאת גרה שם כל כך הרבה שנים, את מרגישה שזה הבית שלך. אף פעם לא אמרתי לאחים שלי: זה הבית שלי. כשאמא שלי נפטרה, האחים שלי ויתרו על הבית בשבילי. לא כל האחים עושים דברים כאלה".