_autoOrient_w.jpg "איציק ואסתי סוקולובסקי ובתם הדר (צילום: צילום ביתי)")
אם יש זוג ב"המירוץ למיליון" שהחיוך לא יורד לו מהפנים לרגע, גם ברגעים הכי קשוחים ומאתגרים בתחרות, זה בני הזוג איציק ואסתי סוקולובסקי. בפרק הערב, השניים חשפו בפעם הראשונה את המשבר המשפחתי הגדול שטלטל את חייהם ואת הזוגיות שלהם.
איציק ואסתי הורים לשלושה: הבת הבכורה הדר, הבת האמצעית חגית ובן הזקונים, אריאל. כשהדר הייתה בת ארבע וחצי, חלתה בסרטן. "שנתיים גרנו איתה בבתי חולים", חשף איציק בשיחה מלב אל לב עם החברים סהר קורן ויפתח רמון, "קרחת, זונדה, כל הטיפולים. כל הדברים. בשנתיים האלה שעברנו איתה, אתה חווה משהו שאין לך שליטה עליו".
"אתה אולי תבין את זה, יותר מכל אחד אחר", פנה איציק ליפתח, שאיבד שלושה מבני משפחתו. "מה שקרה לך עם אבא שלך, לא הייתה לך שליטה עליו. כשראיתי אותך פה אמרתי: אנחנו לא מכירים, אבל חווית דברים שהם לא הגיוניים. זה או להישבר או להתרסק. או להיות הכי חזקים ביחד ולהבין שאנחנו במלחמה, או שאנחנו כלום ומתרסקים לחלוטין".
מאוחר יותר, כשהגיעו לטנג'יר שבמרוקו וגילו כי את הלילה הקרוב יאלצו להעביר בשקי שינה, נזכרו איציק ואסתי בילדיהם שנשארו בבית - ופרצו בבכי. "בכל פעם שאתה אומר את המילים הדר, חגית ואריאל, אני מתגעגעת אליהם נורא", סיפרה אסתי בדמעות, "אני שמחה שאני עושה את זה, לא מצטערת לרגע. כל כך כיף לי שאני עושה את המסע הזה איתך, אין לך מושג אפילו - אבל זה לא סותר את הגעגוע".
איציק תיאר, "כשאתה רץ, אין לך זמן לחשוב. פתאום אתה עוצר רגע ונזכר בילדים. זה קשה מאוד מצד אחד, כי אתה מרגיש את החוסר שלהם. אנחנו מתגעגעים אליהם בטירוף. מצד שני, זה גם נותן לך המון כוח. אתה מבין שאנחנו עושים משהו כהורים, בשבילנו, שיעשה אותנו הורים טובים יותר. מרגש אותי שאנחנו פה, ככה, ביחד. לא יודע אם הייתי בוחר בחוויה הזו מלכתחילה, אבל נוצרה חוויה רומנטית כי היינו לבד, בלי כלום. היינו הומלסים ללילה. יכולנו להתבאס מזה ולבכות מזה, אבל בחרנו ליהנות מזה".
בשיחה אינטימית עם יהודה לוי לפני שהמריאו למירוץ, סיפרו השניים על הרגע הקשה שבו התבשרו כי בתם אובחנה עם סרטן. "היה לה חום, נתנו לה נורופן. החום ירד ועלה. הלכנו לרופאת המשפחה שאמרה: 'זה וירוס, זה ויראלי'", נזכר איציק, "אסתי לקחה את הילדה לעשות בדיקות דם. אמרה, 'אני מרגישה שיש פה משהו מעבר'. אני ניהלתי סופרמרקט באותו זמן, הלכתי לעבודה ואמרתי לה: תעדכני אותי משם. היא הרגישה את זה".
"אמרתי לאיציק: מספיק, תקשיב למה שאני אומרת. אני מרגישה דברים שהרופא מזלזל בהם", תיארה אסתי, "הרופא אמר לי: 'קחי אותה לים, לכי איתה קצת למים, תקררי אותה. תעשי לה כיף והיא תשכח מזה'. בדיעבד, הילדה הייתה על ארבע המוגלובין. זאת ילדה שכל היום הייתה משחקת עם החברות שלה ורצה בגינה, ופתאום היא רק רוצה לשכב ולהסתכל על החברות שלה. מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר".
מה זכור לכם מרגע הבשורה?
איציק: "כשחזרה הבדיקה נכנסה אלינו אחות לחדר ואמרה: 'הרופאה רוצה לדבר איתכם'. התחושה כהורה באותו רגע זה של אגרוף בבטן שלוקח לך את כל האוויר. יוצא לך הדם מהגוף. פיזית, אתה מרגיש שאין לך. באותו רגע חשבתי: אנחנו מאבדים את הילדה, תנסה לנצל כל מה שיש מהזמן שעוד נשאר. כשיצאנו מהחדר ועמדנו במסדרון, אסתי אמרה לי: 'אנחנו הולכים להגיד עכשיו מזמור לתודה. כמו שבן אדם אומר תודה על הדברים הטובים שקורים לו, אנחנו צריכים להגיד תודה גם על דברים רעים, או שנראים לנו רעים. לא תמיד דברים שנראים רעים הם רעים'. העוצמה הזו, להגיד את זה באותו רגע, זה היה הדבר הכי מטורף בעולם. עמדנו במסדרון בית החולים, אמרנו מזמור לתודה ובכינו. קרוב לשנתיים היינו בבית החולים, שני ילדים, בלי שום הכנה לחיים, עם ילדה במחלקה האונקולוגית שהסיכויים שלה לחיות לא תמיד מזהירים, שאתה לא יודע איך היא תצא מזה, אם וכאשר. כימותרפיה אגרסיבית, קרחת, זונדה, כל תופעות הלוואי שאתה רוצה - חווינו את זה עם הילדה שלנו. זה שהדר חיה היום, זה נס".
איך הדר? התחזקה מזה?
איציק: "ברוך השם היא ילדה בריאה לחלוטין. מי שמכיר אותה יודע שהיא ארבע רמות מעל הילדות בכיתה שלה. היא מבינה, מדברת וחושבת כמו בחורה - והיא בסך הכל בת 11".
אסתי: "היא הבינה את החיים, נקודה. אף אחד לא היה צריך להגיד לה לא ימינה, לא שמאלה ולא 'תעשי ככה'. היא פשוט מבינה".
איך המשבר הזה השפיע על היחסים שלכם?
"הדבר הזה נתן לנו, לחיבור בינינו, כוח שאין לזוגות אחרים. חווינו משהו שהוא שלנו, שמחבר בינינו. כשנגיע למאני טיים, לנקודות השבר, נדע לחבק אחד את השנייה ולתת זה לזו את הכוח, בגלל הדברים האלה שחווינו. מהמשימות אני לא מפחד, הפחד שלי זה שייצא ממני לחץ או תגובה שיכולה להשפיע על אסתי לא טוב. אני יודע שאני יכול להרים אותה במשפט ולהרוס אותה במשפט. אני מכיר את עצמי, אני עלול ברגע של לחץ למשוך אותה למטה. בגלל שאנחנו מאוד מודעים לקשיים האלה שלנו, מאתגר ומעניין אותנו למדוד אותם במצבי לחץ וקיצון. אם נצליח, את המיליון שלנו עשינו. אני משוכנע לחלוטין שאנחנו ננצח. אין לי ספק".