ליהודה לוי לא באמת היה מושג לאן הוא נכנס. השחקן המוערך שמאחוריו תפקידי מופת בסדרות "גוף שלישי", "ריקוד האש", "עלומים", "איש חשוב מאוד" ועוד, סירב במשך שנים לתפקידי הנחייה. כשהסכים להגיש את "המירוץ למיליון" שתעלה ביום שני הקרוב בערוץ 12, לא באמת הבין לאיזה מסע מטורף הוא עומד לצאת ואיך ימצא את עצמו, בדיוק כמו 13 הזוגות שבתחרות, במירוץ סוער ומרגש שיוציא ממנו קשת רגשות שלמה.
בעונה החדשה יעברו הזוגות במספר המדינות הגדול ביותר בתולדות "המירוץ למיליון" העולמי. משימת ההזנקה תתרחש בנקודה הצפונית ביותר בכדור הארץ, בלב הר געש. עבור יהודה, שזה תפקיד ההנחייה הראשון בקריירה שלו, הצעד הנועז הזה הרגיש יותר כמו קפיצה ללבה בוערת מאשר אל המים עמוקים.
"הייתי בחרדה עצומה", נזכר יהודה בימים שלפני ההזנקה, "זה משהו כל כך חדש עבורי. אני מתהלך אומנם בזירה הזו כל כך הרבה זמן, אבל תמיד בכובע השחקן. עברתי תהליך מאוד ארוך עד שלאט לאט לבשתי את הבגד הזה והרגשתי איתו בנוח כמו היום. תמיד סירבתי להנחייה כי לא רציתי להיכנס לאזור הזה בכלל".
ממה חששת?
"רציתי להתפקס, כמו אומן שרוצה לעשות את מה שהוא הכי אוהב. הנחייה זה לשבור את הקיר הרביעי, ולא רציתי לעשות את זה. תמיד חשבתי שזה לא הפורטה שלי. אהבתי שהמצלמה שלידי כאילו לא קיימת, שאני באינטראקציה עם מי שמולי ומתעסק בדברים שבאמת מעניינים אותי - היחסים, העלילות, הסיפורים, האנשים, ההתנהגויות. סיטואציות אנושיות כאלה תמיד ריתקו אותי, הפסיכולוגיה והפילוסופיה של הדבר הזה. יש משהו מאוד עמוק במקצוע הזה שהשאיר אותי שם עד עצם היום הזה".
מה קרה ששינית את דעתך?
"היה איזה רגע אחרי הקורונה ובעקבות דברים שעברתי, שכנראה גדלתי והתבגרתי. אני זוכר נקודה בזמן שדיברתי עם רותם סלע. היא אמרה שמחפשים מנחה ופתאום אמרתי: וואלה, את יודעת מה, אולי. איכשהו זה התגלגל לזה שקשת הזמינו אותי לפגישה והחלטתי ללכת על זה. הבנתי שהמקצוע הזה רחב, שהוא לא צריך להיות מצומצם רק למשחק, שיכול להיות שדווקא יש משהו בדבר הזה, בשבירת הקיר הרביעי".
איך הרגשת רגע לפני שהצילומים התחילו?
"הייתי צריך להתמודד עם החרדה והפחד מלעשות את זה. במשחק אני כבר שועל קרבות ותיק ופה אני עוד תינוק שרק לומד ללכת. זה שונה וחדש, למרות שזה באותו עולם. זו זירה רחבה אחת. אלה שני דברים מאוד שונים שדורשים יכולות שונות. זה להוסיף עוד צבע, עוד נדבך, עוד יכולת לארגז הכלים שלי. חשבתי: יאללה, יש לי את המכחול, יש לי את הקנבס, מי החליט שאני צריך לעשות רק דבר אחד? למה שלא אשחק עם כל הכלים? כמו שאני אוהב לשיר ולרקוד ומתעסק בזה לפעמים, אז למה לא להנחות?".
"איזה לנפוש ואיזה נעליים. בקושי ישנתי"
ביום שני תכירו ותתאהבו ב-13 הזוגות שיצאו למסע שאין שני לו בעולם. במירוץ הזה, הקצבי והמאתגר ביותר שהיה אי פעם, הזוגות יצטרכו להתמודד לא רק עם משימות קשוחות ומפתיעות, אלא גם אחד עם השני. גם מי שחשבו שמכירים זה את זה הכי טוב שאפשר כבני זוג, חברים טובים או בני משפחה, יגלו מה קורה כשדוחפים אותך לקצה. זה יכול לקחת את מערכת היחסים מאה צעדים קדימה, או אולי, חלילה, לסדוק אותה.
"זה מירוץ על סטרואידים. לחצו על הדוושה חזק, עשו לתוכנית הזו שדרוג מטורף", מספר יהודה, "המשימות הרבה יותר קשות, האתגרים קשים. הכי הרבה מדינות והכי הרבה קילומטרים שאי פעם נעשו. זו פעם ראשונה שהמירוץ לא מתחיל בארץ אלא במקום אחר, בסוף העולם, באמצע הר געש, בקור מקפיא, עם ערפל מסביב. המשימה הראשונה קשה מאוד, אולי המשימה הכי קשה שהייתה אי פעם".
ומשם זה רק הולך ונהיה אינטנסיבי יותר.
"המירוץ הזה מאוד חזק, מאתגר ועוצמתי. אם לעשות את הפורמט הזה, אז לעשות אותו כמו שצריך. הלחץ והאתגר מוציאים מהמתמודדים את המיטב, לוקחים אותם לקצה גבול היכולת שלהם. זה מוציא מהם רגשות עזים וזה מה שמייצר טלוויזיה טובה".
יש זוג שסימנת אותו מהרגע הראשון?
"הרבה מאוד זוגות הגיעו להיבחן ובסוף זיקקו את זה ל-13 זוגות. כל זוג זה עולם ומלואו. יש זוגות מהממים, קשת רחבה וצבעונית של אנשים. הקאסט מדהים בעיניי. הם עוברים שם המון מצבי קיצון. אתה מתחבר אליהם, הם מרגשים אותך".
>> עוד עדכונים על "המירוץ למיליון 2024" באינסטגרם, בטיקטוק ובפייסבוק
מה התכונות הכי חשובות בעיניך כדי לנצח בתחרות הזאת?
"בסופו של דבר, כל אחד יכול לנצח את המירוץ הזה. זה לא באמת נשען על פיזיות או כוח בלבד. אתה צריך מארג שלם של יכולות כדי לעבור את הדבר הזה כמו תושייה מאוד חזקה וחדות. יש חידות מאוד קשות. יכול להיות זוג חוצפניות, עם חוצפה ישראלית, שגם אם הן לא יודעות אנגלית הן יודעות איך להסתדר ולעקוף ככה את שאר הזוגות. המירוץ מושתת על הרבה יכולות שמהולות ביחד: זה עובד על שכל, על לרוץ, על לנווט. אתה צריך להפעיל את הראש כל הזמן, להיות תחרותי, להיות בזוגיות טובה עם בן הזוג שלך. אם אחד מבני הזוג נופל והשני יפול אחריו, יהיה להם מאוד קשה להמשיך את המירוץ הזה".
מה הטיפ הכי חשוב שיש לך לתת להם?
"הם צריכים לפתח עמידות לרגעי משבר. בסוף, הם צריכים לנצח את עצמם הרבה יותר ממה שהם צריכים לנצח את הזוגות האחרים. צריך תעצומות נפש, כי יש הרבה רגעי משבר. חשוב לשים את זה בתודעה, כי ברגעי המשבר האלה יש גם התעלות רוחנית. אחרי שאתה עובר את המשבר אתה מרגיש כל כך חזק, שאתה יכול לכבוש את העולם. זו המתנה הכי גדולה שהמתמודדים קיבלו ושהם צריכים לקחת אותה אחר כך גם לחיים קדימה. זו חוויה חד פעמית, מסע מטורף. מי שעשה אותה, עבר חוויה מאוד משמעותית בחייו".
טיפים לזוגות זה טוב ויפה, אבל במסגרת התפקיד יהודה עצמו מצא עצמו במירוץ משוגע כשהיה צריך להיות תמיד צעד אחד לפני הזוגות. "הייתי גם במירוץ, כי הם היו במירוץ אחריי. אסור היה לי לפגוש אותם. הייתי צריך להגיע למשימה, להסביר אותה, להוביל אותה - כשהם בינתיים מדביקים אותי. הייתי במירוץ לסיים את זה".
היית מוכן להשתתף ב"המירוץ למיליון" כמתחרה?
"כשהייתי שם אמרתי לעצמי שאין מצב שאני עושה את זה. יש משימות שאין מצב שהייתי עושה, שאין מצב שיכולתי לפצח. הייתי תולש שערות מעצבים, חוטף התמוטטות עצבים. מצד שני, אני לא רוצה לזלזל ביכולת שלי ובעמידות שלי. הייתי יכול להשתתף, אבל זה היה מאוד קשה. זה נראה קל מבחוץ, כשאתה יושב על הספה שלך בסלון ומסתכל על המרקע. כשהציעו לי את זה, חשבתי שאני הולך לטיול בפארק, הולך לראות עולם. מדי פעם אדבר אל המצלמה ובינתיים אנפוש תוך כדי ואת הזוגות אפגוש על השטיח".
ומה קרה בפועל?
"איזה טיול ואיזה נעליים. בקושי ישנתי. אין שינה. בכלל. אתה ישן במטוס. בשדה התעופה כולם מהלכים כמו מוכי ירח, עצבניים רצח, אין לך כוח לדבר עם אף אחד - וזה הולך ומסלים. ככל שאתה עייף יותר ויותר, אתה יכול להרוג מישהו. זה מביא אותך לקצה. אתה יושב במטוס, אנשים מדברים איתך ואין לך כוח לדבר על כלום, גם על הדבר שאתה הכי אוהב. זה מאוד קשוח".
ובכל זאת, עם מי היית יוצא למירוץ כזה?
"בשביל הצחוקים הייתי הולך עם אנחל בונני. אנחנו חברים הרבה שנים, נורא מצחיק לי איתו. מצד שני, זה היה הופך לקומדיה של טעויות. אני והוא ביחד בדבר הזה, זה מצחיק".
"התגעגעתי לחבק, לגעת ולנשק. המגע חשוב לי"
כשיצא לצילומי "המירוץ למיליון" יהודה השאיר מאחור את המשפחה, החברים ואת בת הזוג בשנה האחרונה, דנה פרידר. "אתה מתגעגע", הוא מודה. "מזל שאנחנו בעידן טכנולוגי. אולי אי אפשר להרגיש פיזית, אבל אפשר לגשר על זה בשיחות וידיאו. זה פחות געגוע מפעם, כשהיית שולח מכתבים. אתה יכול לראות, לדבר. כמובן שאתה מתגעגע לחבק, לגעת, לנשק. אני בן אדם חם והמגע חשוב לי, אבל מתמודדים עם זה. אפשר לעבור את זה".
מה ארזת במזוודה?
"ארזתי בגדים, תיק רחצה, ספר, תהילים ויאללה, טוס. בצילומים לא היה לי אפילו זמן לקרוא. לקחתי איתי אייפד חדש ולא פתחתי אותו, הוא נשאר בניילון עד שחזרתי לארץ. אין לך זמן לכלום שם, לשום דבר".
רגע לפני שהטירוף מתחיל, סכם את החוויה בכמה מילים.
"היו רגעים ששאלתי את עצמי, למה עשיתי את זה לעצמי? זאת הייתה חוויה מאוד קשוחה, אבל מדהימה. פגשנו תרבויות שונות ומגוונות, התמודדנו עם קור, חום, סירחון, יופי, כיעור - כל הדברים כולם. זאת הייתה חוויה אחת גדולה, ייחודית ומיוחדת".