זה היה הרגע ששבר את ענבר בן עטיה. מי שבדרך כלל שומרת על אנרגיות גבוהות מאוד, חיוכים וצחוקים, קרסה על הקרקע בבכי בנקודת הסיום כי הייתה בטוחה לחלוטין שדרכה ב"המירוץ למיליון" הסתיימה.

ענבר והדוד שלה, אבישי רגב, התעכבו שעות ארוכות וקריטיות ברחובות מינכן במאמציהם להבין כי נקודת הסיום נמצאת באצטדיון אליאנץ ארנה. הם הגיעו למקום שניות בודדות לפני חסי וירין חסון וכך ניצלו מההדחה. ענבר התפרקה, הדמעות זלגו ואפילו חיבוק מיהודה לוי לא ממש הרים אותה ברגעים האלה.

רגע אחרי הדרמה בנקודת הסיום, ענבר ואבישי התיישבו לשיחה עם אדיר מור מ-mako. "היינו שלוש שניות מלסיים את דרכנו במירוץ", מספרת ענבר, "נשברתי ברמה שאני לא זוכרת שנשברתי ככה הרבה זמן. זה היה הכל ביחד - ההבנה שאני נשארת, הפאניקה שהייתה לי בכל היום הזה, התסכול, הייאוש, העייפות. את כל היום ברכבת הרים וברגע שאת מבינה שרכבת ההרים הזו נגמרה, הכל יוצא החוצה".

קרה שבכית כך פעם?
"לא חושבת שאי פעם התפרקתי ככה. אני בוכה לפעמים, אבל זה היה משהו שהביא אותי לקיצון. זה מתחיל להיות מאוד צמוד. את כבר לא נחה על זרי הדפנה, יודעת שיש מאחורייך עוד חמישה-שישה זוגות ו'הכל בסדר, המיקום לא באמת משנה'. זה נהיה מלחיץ. את מבינה שכל דקה פה היא קריטית. על דקות את יכולה ללכת הביתה. כשהגענו לשטיח שמענו את חסי וירין. שנייה אחת של טעות וכבר לא היינו פה".

אבישי מחזק, "זה היה ממש קרוב, אבל הרגשנו שזה לא זמננו. ניתנה לנו עוד הזדמנות. אנחנו שמחים שאנחנו פה. אין מתח ולחץ כזה כמו שחווינו, היה קצת קשה, אבל החוויה הזאת רק תעצים אותנו. אנחנו מתאוששים".

גם אתה היית על סף שבירה.
"הגענו למשימה האחרונה במיקום טוב והיינו בה שלוש שעות. מודה, הייתי כבר חצי שבור. כבר ראיתי שאנחנו הולכים הביתה. ענבר עוד נאחזה, נתנה את כל כולה, זה השאיר אותי קצת עם הראש מעל המים כי כבר ראיתי את הסוף. בזכות האופטימיות שלה והפייטריות שלה, הצלחנו להישאר במירוץ. אתה נמצא פה הרבה פעמים במצבי קיצון. מצד אחד התרגשות ושמחה, מצד שני לחץ ומתח גדולים. הפרופורציות מאבדות ערך".

אתם חוששים שישימו לכם עצור או פרסה?
אבישי: "יכול להיות שזה יגיע. כמו שאנחנו שמים עצור ופרסה ברוח ספורטיבית נטו, לא אישית, אני אומר עם היד על הלב שנקבל כל עצור ופרסה ברוח ספורטיבית. הבחירות שלנו לשים לזוג עצור או פרסה הן נטו ממקום אסטרטגי, כדי לשמור אותנו במשחק. זה לא אישי. אחת המטרות שענבר ואני שמנו לעצמנו לפני שבאנו לפה זה ליהנות. נכון, באנו לתחרות, מאוד חשוב לנו להגיע לגמר ולזכות במיליון, אנחנו נילחם עד הסוף - אבל מצד שני אנחנו לא רוצים שהתחרות תוציא מאיתנו דברים שהם לא אנחנו".

ענבר, מה עם אהבה במירוץ? מה את מחפשת?
ענבר: "מחפשת את האביר על הסוס הלבן. אני בת 24, עוד ילדה, אבל רוצה גבר שגדול ממני בהרבה, 30+".

היית יוצאת עם גרושים?
"אולי הלכתי, אולי עשיתי. אסור להגיד בחיים 'בחיים לא'. את לא יודעת לאן העולם ייקח אותך. גרוש עם ילדים זה לקחת תיק, ולא תיק קטן אלא תיק גדול. התיק הזה קצת בעייתי. למדתי להבא שאני לא נכנסת ל'תיקים גדולים', מה שנקרא".