הצצנו לבית של משפחות הפיינליסטים

משפחת אלנה גאה להציג | הכוכבים: וורקנש אלנה (אמא) וחנן ארגאווי (אחיין)

צעדים ראשונים: "עדן התחילה בקונסרבטוריון בגיל שלוש, היא ניגנה על פסנתר, למדה לרקוד בלט, מאז שהייתה קטנה היא התחברה למוזיקה. שם גם אמרו לי שהיא מוכשרת. ביקשו שתשיר בפיתוח קול והיא ישר נכנסה. בסופו של דבר, עדן אמרה שהיא רוצה להיכנס יותר למוזיקה, אז היא הפסיקה עם הבלט" (וורקנש).

בתוך הבית: "פה היא שרה באמבטיה, בחדר שלה. איך שהיא מגיעה הביתה היא שרה, יוצאת לתחנת אוטובוס – שרה, אנשים מבקשים ממנה, היא שרה. זה לא מעניין אותה" (וורקנש).

מחוץ לבית: "אני דואגת לעדן, מה יקרה, מה היא תרגיש, מה יגידו, איזה תגובות היא תקבל, איך היא תקבל אותן, ובתור אמא זה קשה. לפעמים אני שומעת את הקהל, ויש רעש, וזה סיוט, קשה לי עם במות גדולות. אבל אני מתרגשת, בכל זאת, זה בשביל הילדה. אז אני לוקחת ומתאמצת. לפעמים אני לא מרוכזת בחזרות שלה, הגוף שלי יושב שם אבל אני משלימה אותה בשידור, קשה לי, אני בלחץ" (וורקנש).

קרדיטים: "בשבילה אני עוזרת בבתים, אני לא עובדת בעבודה כמו עבודות רגילות, כי אני נותנת את עצמי לעדן. כדי שיהיה לי זמן לרוץ איתה, שלא יהיה לה חסר, שלא תהיה לה רמה נמוכה מילדים אחרים. היא למדה בבית ספר טוב, בתי ספר מוכרים. לא היו לה כל כך הרבה חברים כי לא היה לה זמן, אבל הייתה לה חברה אחת ממש טובה" (וורקנש).

השמועה אומרת ש: "היא שרה מול מבקר המדינה שהיה בירושלים, יש לי אפילו את המודעה בעיתון שאני שומרת. שם, כשהיא הייתה על הבמה, ממש הייתי בהלם, התרשמתי ממנה" (וורקנש).

השורה התחתונה: "עדן היא גאווה לכל האתיופים, כולם מאחוריה תומכים בה ואוהבים אותה" (וורקנש).

משפחת להב גאה להציג | הכוכבים: ינאי וחגית להב (הורים)

צעדים ראשונים: "מהילדות היה באלה-לי משהו כזה שנותן לך אהבה בלי תמורה. יש לה משהו מאוד מיוחד, אבל אני לא זיהיתי את כל הכישרון שיוצא ממנה עכשיו. יש בה גרעין של טוב לב וקבלה, האהבה הזאת שיש בה עכשיו מתרגמת את עצמה לכל היכולות האלה, וזה יפה מאוד" (ינאי).

בתוך הבית: "טירוף מוחלט. שגרת החיים שלנו פה בבית היא מאוד מאתגרת. יש לנו ילדים עם שלושה גילאים ברווחים גדולים, לירון בת 22, אלה-לי בת 16 וטופז בת 12, האמת שכולן שרות אצלנו, אנחנו בית מוזיקלי. בבקרים אלה-לי יוצאת מוקדם, חוזרת מאוחר, אנחנו צריכים לשים לב כל הזמן שהיא בסדר, שהיא אוכלת, שותה, ישנה מספיק, שהיא לא משתוללת יותר מדי. אלה-לי שרה כל הזמן, אפשר לשאול את השכנים, היא צורחת מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. אלה-לי חיה באיזה זון משלה, והיא לא שמה לב שכולם ישנים. יש שקט רק כשאלה-לי משחקת בגיימינג או כשהיא רואה סרט או סדרה" (חגית).

מחוץ לבית: "אני חושבת שאלה-לי נורא מתרגשת מכל האהבה וההערכה שהיא מקבלת מכולם, זה משהו שהיא בכלל לא ציפתה לו ולא חלמה עליו. גם אותי מזהים, כולם נחמדים אליי. אפילו עשיתי סלפי עם כל מיני אנשים שביקשו. צועקים לי 'אמא של אלה-לי' ומחבקים אותי. כמשפחה אנחנו לא ממש אוהבים את זה, אבל אנחנו זורמים כי זה ממש לא מובן מאליו שכל כך הרבה אנשים תומכים, מפרגנים ואוהבים, זה מרגש מאוד" (חגית).

קרדיטים: "הטלוויזיה כל הזמן על ערוץ 12, אנחנו רואים את כל הפרומואים לקראת שידור, מודיעים לכולם לשבת ולראות, מסמסים בקבוצה. אלה-לי לפעמים מביאה חברים לראות, אבל אנחנו אוהבים לראות ככה באינטימי" (חגית).

השמועה אומרת ש: "אלה-לי מתחברת לכולם, כשהיא הייתה בת ארבע, מישהי צעקה עליה 'את מטומטמת' ואלה-לי רצתה להחזיר לה, אז היא צעקה עליה 'ואת מטומ, מטומ, מטומקה', שילוב של מטומטמת ומתוקה. היא פשוט לא הצליחה להחזיר לה בקללה, ואני אמרתי שנולדה שופטת בישראל" (חגית).

השורה התחתונה: "גם אם היא לא מגיעה לאירוויזיון, היא עשתה דרך ודבר אמיץ מאוד. אין לי מילים, אני פשוט מעריץ את היכולות שלה, אני מאוד אוהב אותה" (ינאי).

משפחת עמרמי ברוקמן גאה להציג | הכוכבים: דקל, גיל עמרמי ברוקמן (הורים), שי ותמר (אחיות)

צעדים ראשונים: "מהאודישן הראשון היה וייב מטורף, גם אם אור היה מסיים שם, הוא עדיין עשה את ה'ואוו'. זה גם תרם תרומה לפן המשפחתי, וגם לזה שלו" (דקל).

בתוך הבית: "יש לנו מה שנקרא שבוע ארוך ושבוע קצר. בשבוע הארוך מישהו מאיתנו עובד במשך שלושה ימים יום ארוך, ועוד יומיים יום קצר. בשבוע הקצר זה להיפך. מישהו צריך להכניס את הילדים לגן ולבית הספר, אז הוא צריך לתקתק מהר את כל הדברים. כל בוקר צריך להכין את הסנדוויצ'ים, אני קורה לזה סרוויס. שי רוצה ככה, תמר רוצה ככה, אור רוצה ככה, ברגע שאור נהיה עצמאי זה נהיה יותר פשוט, אבל לא הכל פה נוף וצופים, יש פה הר געש לא קטן לפעמים. אבל זה חלק מהחיים - כמו בכל בית" (גיל).

מחוץ לבית: "ארבעה אנשים עצרו אותנו במהלך סיבוב בקניון איילון, זה תמיד מתחיל ב'אתה אבא של...'. מה שיפה, ולא חשבנו על זה, שזאת לא רק החשיפה של אור, זאת בעצם החשיפה שלנו כמשפחה, שנותנת ממד נוסף של אנרגיות השראה. פונים אליי ואומרים לי 'תקשיב, זה עזר לי, לשכונה שלי, אתם מייצגים קהילה מאוד גדולה ועושים לנו כבוד'. זה עושה לי טוב שאנחנו מצליחים לתרום. זה פרגון שכיף לשמוע אותו, כי חוץ מזה שאור מקבל את הבמה שלו, תופעות הלוואי שאנחנו מביאים איתנו גם כן תורמת עזרה מסוימת, השראה חברתית, זה משהו יותר רחב" (גיל).

קרדיטים: "בזכותי אור נמצא ב'הכוכב הבא לאירוויזיון 2020', באודישנים הוא אמר שרוצים אותו בתוכנית והוא לא בטוח רוצה ללכת. אני שכנעתי אותו" (שי).

השמועה אומרת ש: "אנחנו לא רואים הכוכב הבא, רק כשאור מופיע. הוא לא רוצה לראות כי זה מלחיץ אותו, אבל אם הוא לא נמצא בבית אז אנחנו רואים" (גיל).

השורה התחתונה: "כל תוצאה שתהיה בגמר אנחנו נשמח מאוד, יכול להיות שלזכות זה גם לא הכי טוב אלא שלא לזכות זה הכי טוב" (דקל)

משפחת שאקי-הלל גאה להציג | הכוכבים: יפעת הלל (אמא), נבו שאקי (אח) ורועי הלל (בן דוד)

צעדים ראשונים: "מגיל קטן גאיה ילדה שתמיד חוקרת, היא תשמע מילה והיא תחפש בגוגל מה זה, יש לה ידע עשיר והיא יודעת מה להגיד, מתי להגיד ולמי להגיד, היא באמת יודעת לא לתת לרעשי רקע להפריע לה. היא מאוד מרוכזת במה שהיא עושה, לא מעניין אותה שטויות, רכילויות, תנו לה את הפסנתר ואת המוזיקה שלה" (יפעת).

בתוך הבית: "לפני שגאיה הולכת לבית הספר, היא תנגן על הפסנתר. יש לה מחברת שהיא שומרת מתחת לכרית, ובאמצע הלילה היא תכתוב – זה צורך מאוד חזק. זה יותר גרוע מסם, הצורך ליצור, להלחין, לנגן. היא יכולה פשוט באמצע הלילה לקום ולנגן, זה בלתי נשלט. עם כל זה שלפעמים זה אמצע הלילה ושעות לא שעות, הצלחתי פשוט להבין עם עצמי שזה משהו חזק ממנה, זה עניין של שנים" (יפעת).

מחוץ לבית: "מישהי בת 60 הרימה אלינו טלפון, וזה ממש ריגש אותי, לא פחות מזה שגאיה עומדת על הבמה. זה שמישהי בת 60 מתקשרת, ואומרת שהיא ביקשה מהבת שלה שתשיג לה את המספר כדי להגיד כמה גאיה עושה לה טוב, כמה היא מרגשת אותה ושהיא לא מפסיקה לשמוע אותה, זאת מישהי בת 60. אני מדברת על זה וכבר יש לי צמרמורת, כי זה כל כך לא מובן מאליו. מבחינתי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ופה אני מאושרת, זה באמת מחמם את הלב" (יפעת).

קרדיטים: "יש לגאיה אבא מדהים שתומך בהם, שותף ובאמת עושה בשבילם הכל, אבל יחד עם זאת, ההורים גרושים, הם גדלים בבית יחד איתי, ולהביא ילד ממצב כזה למצב כזה, זאת הרבה עבודה, התמדה והשקעה שגורמת לך לוויתורים בדרך על עצמך, על מה שאתה, על החלומות, הקריירה, הלימודים, ההתפתחות שלי כאמא. אבל אני אומרת תמיד שכשאתה רוצה לעשות משהו – תעשה אותו עד הסוף. וכל כך האמנתי בגאיה, הלכתי איתה נגד כל הסיכויים, עד הסוף, בכל מחיר. לא היה לי אכפת משום דבר בדרך" (יפעת).

השמועה אומרת ש: "נבו יודע לשחק ולעשות חיקויים יוצאי דופן, אז בינו לבין גאיה יש חיבור מטורף, הם מסתדרים ביניהם וואו. ברור שיש להם את הקטע של המריבות, אבל גם יש ביניהם שיחות וחברות, הרבה מן המשותף, זה מחבר ביניהם כמו גלגל שיניים" (יפעת).

השורה התחתונה: "לפעמים אני מתרגשת עד כדי דמעות מלשבת ולשמוע את גאיה, יש רגעים שזה אפילו קצת מבהיל אותי. זה יכול לקרות? אני שומעת טוב? זה באמת אמיתי? אולי אני לא אובייקטיבית כי אני אמא שלה? אבל בעצם אני הכי אובייקטיבית כי אני לא אעשה ממנה צחוק. זה בלתי נתפס, אם היא תזכה אני אקפוץ עליה ואחבק אותה, אני מאוד סומכת עליה וגאה בה ממש" (יפעת).