הזמרת ושופטת "הכוכב הבא", קרן פלס, מופיעה בחודשיים האחרונים בפני חיילים בחזית ופצועים המאושפזים בבתי חולים, במתחמים שאליהם פונו תושבי הדרום והצפון ובעצרות משפחות החטופים, כחלק מהמאבק לשחרורם. המסע הזה ברחבי המדינה מסייע מעט בהעלאת המורל ובריפוי פנימי, גם עבור פלס עצמה.
"זו תקופה מזעזעת ומחרידה. זה שוק, כמו רעידת אדמה כללית", מספרת פלס על התחושות, "איפה שאת לא מסתכלת, את רואה הרס ואנשים שזקוקים ליד מושטת ולקום מתוך הדבר הזה. אנחנו עם כזה שתמיד ממשיך. קמנו ממצבים מאוד קשים, נקום גם מהמצב הזה. יש כאן רגע לבכות, להזדעזע ולעכל כמה שניתן, אפילו שלא ניתן באמת לעכל הכל, ולהמשיך קדימה, לחפש איך לחזק. אני רוצה להיות שם בשביל מי שצריך".
עד כמה המוזיקה מסייעת להרים את עצמנו מהדבר הזה?
"מי שלא בוכה, כמוני, כי אני מאוד במצב אקטיבי: איך עושים, מה עושים, המוזיקה נותנת לי פתאום רגע להרגיש, לצלול לתוך מקום של אבל וצער, אבל גם של תקווה, אמונה וכוח. היא מאפשרת לצלול לתוך המקומות שאנחנו נמנעים מהם כשאנחנו במצב אקוטי. המוזיקה גרמה לי לבכות ולהתחבר בפעם הראשונה למה שאני בתור חווה בן אדם. כל זה בזכות ששרתי לאנשים אחרים. המוזיקה תמיד הייתה בעיניי כוח מרפא. תמיד אמרתי לה תודה. עכשיו, אני אומרת לה תודה יותר מתמיד. מוזיקה זה אור - וצריכים אור בחושך הזה עכשיו".
גם "הכוכב הבא" מאפשרת, לדברי פלס, קצת אוויר לנשימה ומעט טוב על הלב לעם שעובר תקופה איומה. "כשפתחתי טלוויזיה ורשתות חברתיות, ראיתי רק חדשות - ובצדק. אי אפשר שלא להיות בזה. אבל, לא להיות בזה זה לא אומר לברוח מזה, זה אומר להיות בזה ממקום אחר, מזווית אחרת. מהמקום המסוכסך שלי, של איך אפשר עכשיו לשבת ולעשות את זה כרגיל, אני מרגישה שזה ממש חשוב ושזה נותן חלון של רוח".
"בתקופה המאוד קשה הזאת, אנשים יכולים לרגע לראות אנשים שרים ולצלול לתוך זה, ולא רק לסיפורי הזוועות. ייקח לנו עוד המון שנים לעכל אותם. זו שליחות בעיניי לעשות את זה עכשיו. אני מעריצה את האנשים שבאים הנה העונה לשיר, בכזה אירוע מזעזע מסביב, כשהלב משתתק. הם באים ושרים ואנחנו רוצים שתהיה איזושהי שגרה: שגרת מלחמה, שגרת אבל, שגרת קושי, אבל שגרה שיש בתוכה גם מקום לילד שרוצה לשיר או למישהי שרוצה לבטא משהו ולהעביר את זה הלאה באמצעות הקול שלה".
ימי הצילום שונים מאוד מימי צילום רגילים.
"אנחנו בלי קהל. כולנו בשוק, כי כולנו ישראלים שנמצאים פה ועוברים את זה באופן הכי אישי או במעגל שני. אין מישהו שלא חטף, זה כולנו ביחד. היו לנו עונות של מחנות וריבים, אין יותר את הדבר הזה. אין יותר פילוג. יש ביחד מול כוח חשוך. אנחנו רוצים להביא את הביחד, את האור הזה. בתוך כל זה יש גם את האירוויזיון. באירופה יעמוד מישהו שייצג את המדינה שלנו וישיר. זה ישנה את התפיסה. אנחנו רוצים שהעולם יידע שעברנו טבח אכזרי שלא מתקבל בשום אופן. אנחנו רוצים שהנציג או הנציגה יביאו את זה וכולם ייאלצו לשמוע. באתי לחפש את זה".
איך אתם מחזקים אחד את השני בשולחן השופטים?
"המפתח זה צניעות, לבוא בצניעות מאוד גדולה ולשרת את הדבר, להיות ממסר של משהו. אין מקום לאגו, אין מקום לעצמי ולאני. יש כאן קולקטיב. באנו לעשות משהו בשביל כל המדינה, להקשיב לשירים ולמוזיקה, לבחור מישהו שייצג אותנו בתקופה הנוראית הזאת. זה עושה צמרמורת, ובזה צריך להתעסק. אנחנו פה בשביל המוזיקה".
יש זמר בעולם שהיית רוצה לעשות איתו שיתוף פעולה הסברתי?
"מאוד התרגשתי כשבונו דיבר. אני יושבת ומחכה לראות את האומנים, אחד-אחד, אומרים את הדבר הנכון לקהל הגדול שלהם. זה יקרה. אני מאוד אוהבת את ג'וני מיטשל, היא עברה הרבה בחיים שלה. השירים שלה מדברים על צדק לנשמות, מדברים נגד נגד פגיעה אגרסיבית ואלימה. אני בטוחה שהיא יושבת ומזדעזעת והלוואי שיכולתי לשתות איתה כוס תה ולבקש ממנה לדבר. הם יעשו את זה, אחד-אחד, ובינתיים אנחנו, האומנים הישראלים, נעשה את זה - בכל כוחנו, כמה שניתן. אנחנו לא נאפשר לדבר הזה להתמוסס".