מוריה אנג'ל עדיין לא ממש מעכלת שהעפילה לנבחרת "הכוכב הבא לאירוויזיון" (התחרות האמיתית מתחילה הערב, רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12). "זו הרגשה עילאית, מטורפת", מודה מוריה בשיחה עם mako, "שאני אהיה בתוך ה-14 האלה? זו תחושה מדהימה. כיף לדעת שמספיק האמינו בי כדי שאכנס. זה הישג שמשמח אותי מאוד".

"בכל שלב אני ממש מופתעת מחדש. אפילו לא חשבתי שאעבור את השלבים שלפני המסך. ציפיתי לעבור, רציתי את זה, אבל לא האמנתי בלב ולא ידעתי על עצמי שאני ראויה לזה וטובה מספיק כדי לעבור. בכל פעם מחדש קיבלתי בשורה טובה".

את מבינה שיש סיכוי שתייצגי אותנו השנה באירוויזיון?
"זה נשמע קצת זקן, אבל זה מטריף לי את החושים. לייצג את ישראל, ועוד בתקופה הזאת, כשצריכים לדבר על הזהות שלנו ולעמוד איתנים. להגיד: זה אנחנו, אנחנו גאים בעצמנו. הרבה פעמים אנחנו מדברים ממקום מתנצל: 'סליחה, הנה אנחנו, מנסים להשתלב, מנסים להיות בסדר עם כולם'. צריכים להגיד: אנחנו עם חזק, אנחנו טובים, אנחנו ערכיים, אנחנו מוסריים. החיילים שלנו מחרפים את נפשם. יש לא מעט סיפורים על עדויות מתושבים מעזה שמדברים על זה שחיילים חסו עליהם. אנחנו לא רוצים להרוג".

"מספרים על דוד המלך שלא יכול היה לבנות את בית המקדש בגלל הקרבות שהוא עשה. אלה היו קרבות שהקדוש ברוך הוא ציווה אותם, אז מה קרה פתאום שלא יכול היה לבנות את בית המקדש? זה בגלל שהקרבות הם לא המטרה, זה אמצעי להגיע למנוחה של עם ישראל. אנחנו רדופים אלפי שנים וצריכים לעשות כל מיני דברים כדי שנוכל לגדל את התינוקות שלנו, להשכיב אותם לישון, לשלוח את הילדים לגנים ולבתי הספר".

"המטרה שלנו כישראלים זה לעשות טוב לעולם. כשבאים אנשים מבחוץ ומציגים אותנו כרוצחים, זה כואב. בתקופה כזאת חשוב מצד אחד להראות עמדה חזקה, ומצד שני להגיד שהמטרה שלנו זה לא חס וחלילה לשפוך דם. אנחנו לא רוצים בזה. אנחנו רוצים לחיות בשלום, בטוב, לשמוח, לגדל ילדים, לעשות דברים טובים".

צלם: רגב זרקה | עורכת: אורטל קרבציק

למה דווקא את מתאימה להיות הנציגה שלנו השנה? איזו ישראליות את מייצגת?
"אני מביאה איתי מסורת. אני עם כיסוי ראש, מקפידה על צניעות. היום דתיים וחילונים מבינים שאנחנו צורכים תרבות כמעט באופן זהה, בכל גווני החברה. אפילו החרדים יותר נפתחים. יש כמובן זרמים, כל אחד עושה מה שטוב לו, אבל צריכת התרבות זהה. גם דתיים צורכים מוזיקה בשפות שונות. אני באה להעיר אותנו ולהגיד: אנחנו לא שונים. זה לא משנה מה יש לי על הראש או איך בן אדם אחר מתלבש, זה הכל חיצוני. בסוף, אנחנו עם אחד. אני אוהבת חילונים בדיוק כמו שאני אוהבת דתיים. זה לא משנה כלום".

איך התחושה לשיר הערב מול קהל?
"זה בהחלט ידרוש ממני יותר. יש משהו מרגש בקהל. אני חדשה על במות. יצא לי להיות קצת בבמות פתוחות, שרתי טיפה, הייתי נורא מהוססת. כששמעתי פתאום מחיאות כפיים מהקהל, זה מזין אותך, זה נותן לך אוכל. קהל וזמר, הוא מרגיש אותם והם מרגישים אותו. יש שיח דרך המוזיקה. אני מקווה שהם יאהבו אותי וייתנו לי את הכוח".

ובסוף הדרך, מחכה בימת האירוויזיון, מול מיליוני צופים. את מוכנה לזה?
"אני צועדת צעד-צעד, מגלה את עצמי מחדש בכל דבר. בדמיון זה נראה מדהים, זה מטורף, חוויה חוץ-גופית. זה משהו שצריך להשיג אותו בעמל".

דור שמעון, שריסק מדינה שלמה עם ביצוע מצמרר ל"אחרי הנצח", מסכים שהשנה ישראל צריכה לשלוח לאירוויזיון שיר בעברית. "התחושות מעורבות. אנחנו בתקופה מאוד מאתגרת. הצלחתי להתקדם לנבחרת ולהגשים חלום, אבל זו שמחה שמהולה בעצב", מתאר דור, "פנו אליי אנשים מכל המינים והסוגים, שכל כך צמאים שהשנה ספציפית נשיר בעברית. בשנה הבאה נרקוד ונעשה דברים משוגעים. חשוב שנעצור רגע ונביא עברית הפעם".

אילו תגובות קיבלת לאודישן שלך?
"קיבלתי מאות תגובות, גם ממשפחות שכולות ומשפחות שפונו מבתיהן. האודישן התפוצץ ברשתות, גם בטיקטוק וגם באינסטגרם, מעל שני מיליון צפיות. זה נגע גם במי שלא איבד מישהו קרוב. אנחנו מדינה קטנה וגם בלי להכיר את החיילים, אנחנו אוהבים אותם. זה נוגע כמעט בכל ישראלי שחי במדינה ורואה את המצב".

אתה מדמיין את עצמך בקרוב מאוד על בימת האירוויזיון?
"הגעתי לתוכנית בלי הרבה ציפיות, רציתי לעשות מוזיקה. תוך כדי שזה מתקדם, הרעב להיות באירוויזיון הולך וגדל. בעיניי זו שליחות לייצג את ישראל השנה, בימים מורכבים כאלה. יש רופא שמרפא את הגוף, זמר מרפא את הנפש. מוזיקה זה עולם ומלואו. אם יש לי את הזכות לעשות טוב לבן אדם אחד אפילו, קטונתי. אני מודה על הזכות הזאת".

צלם: רגב זרקה | עורכת: עדי שחרור

איזו ישראליות אתה מייצג בעיניך?
"כמו שאומרים, 'ישראלי פלאפל' כזה. אני צבר, נולדתי כאן, שר בעברית, אוהב את המדינה שלנו, אוהב את העיר שאני חי בה, אוהב את האנשים".

מתרגש לקראת הביצוע מול הקהל הערב?
"לעמוד מול קהל זה הכוח שלי. אני עובד מעל 11 שנה בתחום האירועים. דווקא להופיע לא מול קהל זה הפחד הכי גדול, שאנשים לא ישמחו ולא יקומו. לשיר עם קהל הרבה יותר נוח וכיף לי, מאשר לשיר בלי קהל. אני חי את הקהל, חי את האנשים, מקבל אהבה".

מרגיש מוכן לבמה הכי גדולה בעולם?
"אני בהחלט מרגיש מוכן לשיר מול מיליונים, גם מול מיליארדים. אני בא לייצג את המדינה ולא אכפת לי כרגע מאף אחד, רק ממדינת ישראל, שהחטופים יחזרו הביתה, שהחיילים יחזרו בשלום ושהמלחמה תיגמר. זה החלום היותר גדול עכשיו מאשר לייצג את ישראל באירוויזיון. זה הדבר הראשון שאני רוצה שיקרה".